הופ הופ, שניים שניים: לקראת משחקי 5 בסדרות המזרח

1) הטוב מ-3. זו השנה השלישית ברציפות בה שלוש סדרות בסיבוב הראשון במזרח הגיעו למצב של 2:2, ועכשיו עוברים ל"מיני-סדרה", על כל הקופה. ההבדל הגדול משנים עברו? הפעם גם קליבלנד מעורבת והדומיננטיות של לברון ג'יימס במזרח לכל אורך העשור הזה נמצאת בסכנה אמיתית.

כמו תמיד, לברון הרבה מעל כל החברים שלו לקבוצה כשמגיע המאני טיים, אבל הפעם מדובר בפער כל כך קיצוני שגם אם לברון יימצא דרך לשרוד את קרב המוחות האימתני מול לאנס סטיבנסון וקרב הכדורסל האימתני מול הפייסרס, לא בטוח שתישאר לו אנרגיה לסיבוב הבא.

קליבלנד מספקת עד כה פלייאוף גרוע, מאוד. עד כמה גרוע? היא אחרונה בנקודות למשחק (93.5), מקום 14 באחוזים לשלוש (32), מקום 13 בריבאונדים (39) ואחרונה באסיסטים (17.5) - או במילים אחרות, היא אחת הקבוצות הכי חלשות מבין 16 משתתפות הפוסטסיזן. והיא עדיין, איכשהו, ב-2:2.

ולאיכשהו הזה קוראים כמובן וכאמור, לברון. עד כה, הוא קלע בסדרה 130 נקודות, הכי הרבה כמובן מבין כל שחקני הסדרה (אולדיפו שני עם 89) והרבה מעל המקום השני בקליבלנד (קווין לאב אי שם מאחור עם 48). הוא גם מסר עד כה 32 אסיסטים, תשעה יותר מהרכז דארן קוליסון, שמוביל את אינדיאנה ו-24 (!!!) יותר מג'ף גרין, השני בקליבלנד. עוד? לברון קטף 47 ריבאונדים, חמישה יותר מקווין לאב ו-15 (!!!) יותר מת'אד יאנג, שמוביל את אינדי.

Last night was LeBron's 61st career playoff game leading his team in points, rebounds and assists.

That's almost triple the amount of anyone else in postseason history. (via Elias) #SCFacts pic.twitter.com/sPEuPYlsdH

— SportsCenter (@SportsCenter) April 23, 2018

מה זה אומר לנו? קודם כל, שלברון ג'יימס שחקן על, כמעט מושלם, כזה שמסוגל לסחוב סגל כל כך בעייתי כמו שיש לו בקליבלנד לפייט אמיתי בפלייאוף, משהו שמזכיר את המסע המפתיע שלו לגמר ב-2007. אבל זה גם אומר לנו שלברון נמצא הרבה יותר מדי זמן על המגרש ביחס לשלב כל כך מוקדם בפלייאוף, מה שעלול לעלות לו ולקאבס ביוקר כבר בסיבוב הבא, אם קליבלנד בכלל תגיע אליו.

לברון מוביל כרגע את כל שחקני הפלייאוף עם 172 דקות. הוא משחק 43 דקות בממוצע למשחק, יותר מכל שחקן אחר. במשחק 4 הוא לא ירד מהפרקט לשנייה לכל אורך המחצית השנייה ובסך הכל, זכה רק לשתי דקות מנוחה. בעונה שעברה, הוא שיחק 175 דקות בכל הסיבוב הראשון מול אינדי (סוויפ). לפני שנתיים הסתפק ב-165 מול דטרויט (סוויפ). ב-2015 רשם 172 דקות בסוויפ על בוסטון, ב-2014 נזקק ל-157.5 דקות בלבד כדי להכניע את שארלוט בסוויפ, ב-2013 היה על הפרקט רק 147 (!) דקות בסוויפ על מילווקי. הפעם האחרונה בה "התאמץ" כל כך בסדרת סיבוב ראשון הייתה לפני שש שנים מול הניקס, עם 189 דקות, כמות אותה יעבור כבר במחצית הראשונה של המשחק הקרוב.

כאן המקום להזכיר שלברון בעונה ה-15 שלו, בן 33 ושהוא שיחק בעונה הסדירה המון, המון דקות בגלל כל הקשיים של הקאבס. קינג ג'יימס נראה על אנושי הרבה פעמים, אבל אם זה יימשך ככה, מאוד יכול להיות שבעוד שבוע-שבועיים נתחיל לעשות השוואות ללברון ההוא של מאי 2010, זה שקרס בפלייאוף ומיד לאחר מכן נטש את קליבלנד.

LEBRON VS. LANCE HAS REACHED ITS PEAK pic.twitter.com/hK98T4w7KL

— Bleacher Report (@BleacherReport) April 23, 2018

2) צריך להעריך את היכולת של טורונטו להסתבך, כל פעם מחדש. עד שסוף סוף הצליחו לנצח את משחק 1, בפעם השנייה בלבד בתולדותיהם והראשונה אחרי 10 הפסדים רצופים במעמד הזה, מאז חצי גמר המזרח ב-2001, הראפטורס נראו על הגל מול וושינגטון מפורקת, כזו שמחכה בערך מפברואר שהעונה הזו תיגמר וכל הלכלוכים על ומכיוון ג'ון וול יוכלו לצאת בשקט. ואיכשהו, הנה אנחנו ב-2:2.

מילא משחק 3. קורה. אחרי שני ניצחונות בית, מורידים הילוך לרגע, נרדמים מעט ומפסידים בגדול אחרי הופעה טובה של היריבה, המדורגת 8 למי ששכח. אבל איך טורונטו יכולה לתרץ את מה שקרה לה במשחק 4. מדורגת 1, שמובילה ב-14 הפרש בתחילת הרבע השני של משחק כזה, צריכה לדעת ללחוץ על הדוושה, לעלות לפלוס 25 ולסגור את הסדרה. במקום זה, טורונטו הצליחה להפסיד פעמיים, בהתחלה לבראדלי ביל שעשה ממנה צחוק בפעם השנייה ברציפות ואז, אחרי שביל כבר יצא בעבירה שישית מגוחכת מאוד, חמש דקות לסוף ובמצב של שוויון, היא הפסידה גם לג'ון וול, שנזכר שהוא יכול להיות השחקן הכי טוב על המגרש בסדרה הזו, אם נחה עליו המוזה.

טורונטו אומנם לא פרנצ'ייז ותיק מדי, רק בן 23 ובכל זאת, הראפטורס מעולם, מעולם לא הובילו 1:3 בסדרת פלייאוף (הניסיון הכושל בוושינגטון היה הרביעי שלהם), כך שיש כאן בעיה קצת יותר רחבה מהתעלות של ביל, וול או מרצ'ין גורטאט. הכי גרוע כרגע מבחינת טורונטו זה שהיא עלול לזרוק לפח סדרה די אדירה של דמאר דרוזן, שכבר קלע 35 ו-37 נקודות ונראה כמו סופרסטאר אמיתי. לראפטורס עדיין יש את הביתיות ובאולם שלהם הם היו מפלצתיים לאורך רוב העונה, אבל יש להם גם משקולות רציניים מאוד על הרגליים לקראת משחק 5.

When you see the Wizards-Raptors series is tied 2-2. pic.twitter.com/79YSZRg79k

— NBA on ESPN (@ESPNNBA) April 23, 2018

3) הימור פופולרי לפני הסדרה בין בוסטון למילווקי, לפחות בקרב מי שהלך עם הבאקס, היה 2:4 ליאניסים, כאשר המחשבה הייתה שמילווקי יכולה לקחת משחק אחד בבוסטון מתוך שני הראשונים ובסופו של דבר, לסגור את הסדרה בבית. זה כמובן לא היה המצב אם בוסטון הייתה אפילו חצי בריאה, אבל זה המצב שנוצר ובגללו, עוד לפני הג'אמפ בול הראשון, הסדרה הזו לא הייתה 2-7 טיפוסי.

אז מילווקי לא לקחה אף אחד משני המשחקים הראשונים בבוסטון. את הראשון היא גררה להארכה בדרך נס, ואז הצליחה לאבד את כל המומנטום, להפסיד ולחטוף בראש במשחק 2. מצד שני, החזרה הביתה נראתה בדיוק כמו שהבאקס תכננו, עד שזה שוב השתנה.

ג'ו פרונטי, לא מגדולי מאמני ה-NBA בכל הזמנים, התקשה מאוד למצוא את הדרך לשלב בין היכולת המופלאה של יאניס וכריס מידלטון לייצר נקודות לבין הכלום ושום דבר שנתנו שאר החברים לקבוצה. אחרי שני משחקים רעים מאוד בבוסטון, בהם יאניס-את-כריס קלעו 121 מתוך 213 הנקודות של הבאקס, פרונטי הבין שהוא חייב להוציא משהו, כל דבר שהוא, משאר השחקנים שלו.

כבר בתחילת משחק 3 הוא הלך לת'ון מייקר, ששיחק דקה אחת בשני המשחקים הראשונים גם יחד. בשני משחקי הבית, מייקר רשם 24 ו-31 דקות, 14 ו-8 נקודות והכי חשוב, 5 ו-5 חסימות. פתאום, כל הדיבורים על "מילווקי הארוכה, שיכולה לשלוח זרועות לכל מקום בהגנה", נראו אמיתיים והשחקנים של הסלטיקס לא מצאו תשובות.

Thon Maker is the first player with 5 blocks in back-to-back playoff games since DeAndre Jordan in 2014.

As an aside, Dikembe Mutumbo had 5+ blocks in 5 straight games on the Nuggets run in 1994.

— Tommy Beer (@TommyBeer) April 22, 2018

טרי רוז'יר, שהיה נהדר בשני המשחקים בבוסטון, איבד את הראש בגלל הקרב המילולי עם אריק בלדסו (בלדסו עלה לצמרת דירוג כל הזמנים ל"שחקנים שלא תרמו כמעט כלום על המגרש ועדיין השפיעו על הסדרה"). הוא החל לזרוק שלשות באחוזים מזעזעים וכל השטף ההתקפי של בוסטון, שקלעה 120 נקודות במשחק 2, נעלם לחלוטין בששת הרבעים הראשונים במילווקי. עד ש...

עד שבראד סטיבנס הבין משהו. בפיגור 20 במשחק 4, קצת אחרי תחילת הרבע השלישי, המאמן של הסלטיקס החליט שהגיע הזמן לשים את הכדור בידיים של הילדים שלו, ג'ייסון טייטום ובעיקר ג'יילן בראון, שנותן סדרת "יציאה לעולם". שניהם היו רעים במשחק 3 ורעים במחצית הראשונה של משחק 4, אבל את המחצית השנייה של המשחק אתמול הם סיימו עם 37 (!) נקודות משותפות ומילווקי לא מצאה שום פתרון אליהם.

רוצים את זה במילים אחרות ומספרים אחרים? ב-76.5 הדקות הראשונות של שני המשחקים במילווקי, התוצאה עמדה על 137:181 לבאקס. ב-19.5 הדקות הבאות, בוסטון "ניצחה" 39:57. טייטום ובראון קלעו בדקות הללו 33 נקודות, מול ה-39 של כל הבאקס. נכון, בסופו של דבר, מילווקי ניצחה גם את משחק 4 מטיפ ניצחון של יאניס, "כי זה מה ששחקנים גדולים עושים", כמו שאמר סטיבנס בסיום. אבל בוסטון, שנראתה אבודה לגמרי ואולי בדרך לאותו הפסד 4:2 בסדרה, פתאום מגיעה למשחק 5 הלילה עם מה שיכול להתברר כחיים חדשים.