מהו סוד הקסם שעומד מאחורי השיא הענק של קליי תומפסון?

סטיב קר התיישב במסיבת העיתונאים והכריז חגיגית: "זה הולך להיגמר מהר, כי לא היה לי שום חלק במה שקרה הלילה". רק שהיה לו חלק גדול מאוד במה שהיה הלילה, או בכל לילה אחר בו גולדן סטייט משחקת. הוא זה שהטיל וטו על הטרייד שהיה אמור לשלוח את קליי תומפסון למינסוטה תמורת קווין לאב. והוא זה שגרם לכל אחד ואחד מהשחקנים בסגל שלו להרים את הרמה העונה.

סוד הקסם של הצלחת כל קבוצת ספורט, הוא הכימיה, החיבור. לא סתם אתם שומעים את דייויד בלאט מזכיר פעם אחר פעם שהסגל שלו חדש מהניילונים. לעומתו, קר קיבל לידיו סגל שרץ כבר כמה שנים, אבל שהיה חסר לו דבק שיסדר את הכל לכדי יחידה מלוכדת. תוך זמן קצר להדהים, המאמן הרוקי עשה את זה, והפך את הווריירס למכונה. בניגוד לתקופה תחת מארק ג'קסון, שהיה קפדן והישרה אווירה מתוחה, קר הוא חבר של השחקנים, מדבר איתם בגובה העיניים. הם עושים חיים ביחד. למעשה, אני לא זוכר כבר הרבה מאוד זמן קבוצה שכל כך נהנתה לשחק ביחד, אפילו לא הספרס בשנה שעברה.

כל אחד בגולדן סטייט יודע בדיוק מה מקומו ומה תפקידו. סטף קרי מנהיג. קליי תומפסון צולף. דריימונד גרין עושה את העבודה השחורה. אנדרה איגודלה עולה מהספסל כדי לשחק הגנה. האריסון בארנס מעניש אותך כשאתה מתרכז רק בקרי ותומפסון. כל החלקים של הפאזל מסתדרים יחד כדי ליצור תמונה ברורה. זו הקבוצה העשירית בלבד בהיסטוריה שמנצחת 35 משחקים בנקודת אמצע העונה. זו הקבוצה היחידה בהיסטוריה שרושמת 11 ניצחונות ביתיים בפער של 13 לפחות כל פעם. זו מפלצת.

כשלוקחים בחשבון את הלכידות והחיבור של הווריירס, מבינים למה תומפסון עשה את מה שהוא עשה. כל אחד יודע את מקומו. כשהגארד החל ללהוט ולקבור כל זריקה שיצאה לו מהיד, החברים ויתרו על האגו ופשוט מסרו לו את הכדור. לא היו תרגילים, לא היו מהלכים - תומפסון פשוט ירה שוב ושוב, ולא הפריע לו ששמרו עליו 3 שחקנים. בפעם הבאה זה יכול להיות קרי, בארנס או לאנדרו בארבוסה. זה לא משנה. העיקר שכולם נהנים.

אז מה עוד למדנו השבוע בליגה הטובה בעולם?

למדנו ש... קייל קורבר יכול להטביע. הבחור ממשיך לשייט לעבר ספרי ההיסטוריה, עם ממוצעים מפחידים של 51.6 אחוז מהשדה, 53.3 מעבר לקשת (רק ל-12 שחקנים בליגה יש אחוזים יותר טובים מהשדה! וכולם שחקני פנים!) ו-92.2 מהעונשין. אבל מה שעוד יותר מדהים זה שהוא כמעט ולא לוקח זריקות קלות, כמו דאנקים. חוץ מהשבוע, שפתאום משהו נכנס בו ואחרי יותר משנתיים, הוא דפק שתי הטבעות ברצף. הצלף של אטלנטה ישתתף בתחרות השלשות, אבל אולי כדאי לפתוח בקמפיין כדי שיתחרה גם בתחרות ההטבעות?

למדנו ש... דוק ריברס איבד מהיושרה המקצועית שלו, לפחות קצת. עם כל הכבוד וההערכה לאוסטין ריברס, הבן שלו, אין סיכוי שהקליפרס היו מוותרים על רג'י בולוק, כריס דאגלס-רוברטס, ג'ורדן פארמר ובחירת דראפט בסיבוב השני עבורו, אלמלא אבא שלו היה המאמן והג'נרל מנג'ר. זה מהלך שעוד עלול להתברר ככזה שממיט אסון על הקבוצה. מילא אם ריברס ג'וניור היה משתיק את המבקרים במשחקים הראשונים שלו ב-LA, אבל עד כה הוא קלע 5 מ-17 מהשדה ו-1 מ-6 מהעונשין.

למדנו ש... קובי בראיינט בטוח יחזור בעונה הבאה. איך אני יכול להיות כל כך משוכנע? עשור וחצי של צפייה בבלאק מאמבה מספיקים. אם יש דבר אחד שמאפיין את קובי, זה הדרייב שלו, כח הרצון האינסופי להוכיח לכולם מה הוא שווה. אז הוא גמר את העונה בגלל פציעה בכתף? בגיל 36, לכל אחד מאיתנו תידלק נורה אדומה שתאותת על סימן לפרוש; עבור בראיינט, זה עוד אתגר. הוא לא שיחק את המשחק האחרון שלו.

למדנו ש... המערב צפוף מכדי שיהיה אפשר לבחור סגל לאולסטאר מבלי להעליב הרבה אנשים. ובכל זאת, הנה רשימת השחקנים שלי (קובי הפצוע בחוץ): קרי, הארדן, דוראנט, דייויס, גאסול (חמישייה), פול, לילארד, תומפסון, ווסטברוק, אליס, גריפין, קאזינס (ספסל). במזרח זה קצת יותר קל: וול, לאורי, לברון, מילסאפ, גאסול (חמישייה), טיג, באטלר, ווייד, דרוזאן, אנתוני, בוש, דראמונד (ספסל).

למדנו ש... לדיאנדרה ג'ורדן קשה להתרכז כשטופאק מתנגן ברקע. מסכנה המראיינת...

למדנו ש... הגיע הזמן להחזיר את משחק הרוקיז למקורות. ב-NBA משתעשעים עם כל מיני רעיונות, והשנה הם החליטו להפוך את המשחק לקרב בין הצעירים האמריקניים לאלה מרחבי העולם. אבל מה יקרה בעוד שנה או שנתיים אם לא יהיה שנתון חזק של זרים? שוב השיטה תשתנה, כמו שכבר קרה כמה פעמים בשנים האחרונות? זה צריך להיות שוב רוקיז נגד סופומורז, בלי התחכמויות, כי אנחנו כבר התבלבלנו.

למדנו ש... הפציעה של למרקוס אולדרידג' יכולה להיות נוראית לשאיפות של פורטלנד. כבר בשני המשחקים הראשונים בלי הפאוור פורוורד, ראינו כמה הוא חשוב להצלחה של הבלייזרס, ואם הם לא יסתדרו בלעדיו בחודשיים הקרובים, הם עלולים לאבד את יתרון הביתיות בסיבוב הראשון. לא בכל משחק הם יוכלו לסמוך על קאמבק הירואי בחסות דמיאן לילארד. עבור קבוצה עם אולם כל כך ביתי כמו המודה סנטר, איבוד הביתיות יהיה מכה אנושה.