תגיות: NBA, ג'יימס הארדן, סטף קרי
אתם איתנו או נגדנו?
בשנים קודמות, הקרב על ה-MVP היה די פשוט. או שלברון ג'יימס היה מלך העולם או שקווין דוראנט חיסל את כל המתחרים שלו. העונה, המצב יותר מסובך. אופציה א' מבין השניים הקודמים בילתה חצי עונה בלנסות לנהל את העיר והמועדון שלה, אופציה ב' העבירה שני-שליש עונה באזרחי, בניתוחים ובהתכתשויות בטוויטר.
בפרונט של המאבק השנה נמצאים שני פרצופים מדראפט 2009 שנבחרו בהפרש של כ-20 דקות, שתי קבוצות עם שאיפות גדולות שלא זכו בשום דבר כבר הרבה זמן, אבל לא פחות מכך, שתי גישות. גם לכדורסל, גם לפילוסופיה של ניהול ובניית קבוצה, גם לשיער פנים, וגם לשאלה הרת הגורל, שאין עליה שום תשובה חד משמעית: מיהו ה-MVP.
העיקר זה הרומנטיקה
אופציה א': המודל הפופוביצ'י. חבורה שמניעה כדור באופן עילאי ובמשחק שוטף ואסתטי לעילא, מציגה יכולת נהדרת בהגנה ובהתקפה. בייבי פייס. מיהו MVP? השחקן הטוב ביותר בקבוצה הטובה ביותר.
ברכות! האיש שלכם הוא סטף קרי. הפרצוף המחייך והקל לשיווק ביותר בליגה. כשהוא עולה לשלוש, אתם יודעים שהוא קולע. כשהוא לא עולה לשלוש, אתם יודעים שזה רק בגלל שהוא נחמד אליכם. חס עליכם. נותן גם לאחרים הזדמנות להתעלל ביריבות. ממוצע הנקודות ה"נמוך" יחסית שלו (23.8) נובע גם מנתון אחר, פסיכי לגמרי – לווריירס יש את הפרש הסלים השמיני בגובהו בהיסטוריה לקבוצה בעונה אחת, וכל הקודמות ברשימה זכו באליפות פרט למילווקי באקס מ-1971/72, שפגשה את הלייקרס ההיא מ-1971/72, עוד אחת מהקבוצות הללו ששינו את הכדורסל.
אז זהו, צריך להעניש את קרי על כך שהקבוצה שלו מנצחת בהפרשים כל כך גדולים, שהוא מקבל מנוחה ואין בו צורך ברבע האחרון?
העיקר זה הסטטיסטיקה
אופציה ב': המודל הסופר-גיקי. קבוצה שנרקמת במעבדה במינונים מדויקים, תחת מדען מטורף שמנסה ורואה מבחנה מתפוצצת, מנסה שוב ומעלה את החדר באש, מנסה ומנסה ומנסה, ובסוף צועק "יוריקה!". קבוצה המבוססת על שחקן-על אחד. זקן פרוע עם שמן מרוקאי וחטיפים לנשנוש. מיהו MVP? השחקן שקבוצתו נותנת בראש אבל בלעדיו, חייה אינם חיים.
ברכות! האיש שלכם הוא ג'יימס הארדן. הפרצוף הפראי, ה-Wild Thing של הליגה. כשהוא הולך לבידוד, אתם יודעים שתנועת ה"סטירינג איט אפ" כבר בדרך. כשהוא נכנס לצבע, אתם יודעים שזה יסתיים בעבירה עליו. בום-בנג-שריקה-2/2 מהקו. אין לו הרבה ברירות. כלומר, היו אמורות להיות סביבו. המספרים שלו והתלות של הרוקטס בו נובעים מנתון אחר, פסיכי לגמרי – שבעת שחקני הרוטציה הבכירים איתם הגיע קווין מקהייל לקו הגמר, לפחות על הנייר, שיחקו יחד 0 משחקים העונה. 0. קורי ברואר המשועמם וג'וש סמית' המושמץ הגיעו רק אחרי שליש עונה, טרנס ג'ונס החמיץ חצי ממנה, דווייט הווארד יותר משליש, עד ששניהם כבר שיתפו פעולה אז מוטיונאס סיים את העונה, וכך גם פטריק בוורלי, רכז ובולדוג. רק במינסוטה ובלייקרס יותר שחקנים החמיצו העונה משחקים בגלל פציעות.
אז זהו, צריך להעניש את הארדן על זה שכרמלו אנתוני בחר להינמק בגארדן, כריס בוש העדיף יותר כסף במיאמי, והרוקטס ניצחו "רק בשני-שליש" מהמשחקים שלהם ודורגו במקום השני?
גולדן סטייט אוף מיינד
אה, אז אתם במוד של רחמים עכשיו? חבל, כי רחמים לא ידע. הוא לא ידע! שסטיב קר ישבור את כל השיאים למאמן רוקי, שהווריירס ינפצו את כל שיאי המועדון לניצחונות ולמאזן בית ולכל קטגוריה אפשרית, שגם במערב הכי פרוע שיש הם יסיימו עם אחד המאזנים הטובים בכל הזמנים (קליבלנד ומיאמי של לברון ובוסטון של השלישייה הגדולה השיגו אחוז הצלחה דומה, אבל במזרח). הם מחצו יריבות מלאות שאיפות ואמביציה ב-20 ו-30 הפרש, מטאטאות אותן מהפרקט ברבע השלישי, הופכות את האוראקל למקדש לטקסי העלאת זבח לאלילי הכדורסל.
ומי ניצח על התזמורת, לדעתכם? מי הסמל של הקבוצה הזו? מיהו ממשיך דרכו של סטיב נאש, שלקח MVP בדיוק לפני עשר שנים על פילוסופיה התקפית דומה? רק שקרי גם הפך את עצמו בתוך שנה לשחקן הגנה מצוין, קולע 8 נקודות לערב יותר מאשר נאש אז, ועושה זאת באחוזים אפילו יותר טובים משלוש ומהעונשין? אתם רוצים את השילוב המושלם בין כדורסל יפה לכדורסל מנצח? מה הדבר הראשון שתזכרו מהעונה הרגילה של 2014/15, אם לא את הקבוצה הדומיננטית והמענגת ביותר בליגה? ובמלים אחרות: אם לא תבחרו את סטף עכשיו, אימתי?
טקסס טו-סטפ
"מה תזכרו מהעונה הרגילה הזו"? זה כל מה שיש לכם בתור שכנוע? הרי בסוף יבוא קאוויי לנארד, ישלוף את שמונה הזרועות שלו, יעטוף את סטף וישאיר את הבחור עם דמעות, זה ה-MVP שלכם? דון קישוט של הכדורסל היפה? בעולם, ילד, אין מקום לסתם חולמים. לבחור שחקן על סמך עונה רגילה, ובסוף הפלייאוף תתהו אם הוא באמת היה שווה את זה? רק כדי להזכיר, זה כבר קרה פעם, כשבחרתם את דירק נוביצקי, שנתן עונה פנטסטית ואז עף בסיבוב הראשון בפלייאוף נגד אחת, גולדן סטייט ווריירס.
מה עוד צריך לספר לכם? שהארדן הוביל את הקבוצה שלו בנקודות, בהרבה יותר משחקים מכל שחקן אחר בליגה? שהוא אחראי למשהו כמו 42 אחוז מהנקודות של קבוצתו, נתון שלא ראינו מאז עונת ה-MVP של דריק רוז? כשהוא יורד לספסל, על מי יסתמכו עכשיו? על פריג'יוני וטרי, בני 147 ביחד? על דווייט "סופט, בייבי" הווארד, או על ג'וש סמית' שלקח את מקומו של דווייט אפילו כשחקן שהכי כדאי לשלוח לעונשין? על רול פליירס כמו טרבור אריזה וקורי ברואר?
קל להתמכר לסגנון הכובש של הלוחמים, ונכון שקרי היה המנצח, אבל מאחוריו היתה תזמורת, שנהנתה גם מבריאות יחסית - בדיוק ההיפך מהארדן. כאשר קרי יוצא, עולים מהספסל הקטלני שון ליבינגסטון ולאנדרו ברבוסה ואנדרה איגודאלה ודייויד לי, וההפרש לפעמים גדל. כאשר הארדן יוצא, נכנס או שחקן שיודע לקרוא או אחד שיודע לכתוב, או אחד ששומר או אחד שצולף, אבל אין לרוקטס עוד שחקן שלם כמוהו, שחקן שמסוגל ליצור לעצמו מצב קליעה כמוהו, שחקן שמסוגל להעמיס את הקבוצה על הגב כל הדרך לעונה אדירה.
אלה לא ימין ושמאל, לא גרבוזים וכצים ווקסמנים ומכלופים. יש כאן משהו הרבה יותר גדול. שאלה של איך אתם רוצים ואוהבים וצורכים את הכדורסל שלכם, אולי את הספורט שלכם בכלל. גם אם לא ידעתם עד עכשיו, ה-MVP שלכם הוא תפיסת העולם שלכם.
ואם אתם עדיין מתלבטים? למזלכם, אתם לא אלה שתצטרכו להכריע.