תגיות: דייויד בלאט
(בווידאו: תקציר המשחק האחרון של בלאט)
יכול להיות שזה יקרה תוך שבוע. אולי ניאלץ להמתין עד תום העונה. אבל סביר להניח שמתישהו דייויד בלאט יודה בכך פומבית: מעולם, בשום קבוצה שהדריך, לא הייתה לו השפעה מועטה יותר על סגל שחקנים. ולא, אל תמהרו לקפוץ, אין כאן חוכמה בדיעבד, או חס וחלילה ריקוד על הדם של המאמן.
לשלוח הביתה מאמן עם רקורד של 73.2 אחוזי הצלחה בעונה וחצי זה מהלך חסר תקדים, כמעט במחוזות ההזיה. אבל הביקורת על סגנון המשחק של קליבלנד הושמעה פעם אחר פעם בידי פרשנים, בארץ ובארה"ב. בסדרת הגמר נגד גולדן סטייט היו נסיבות מקלות לבידודים הבלתי נגמרים של לברון ג'יימס, ואגב כך גם להמתנה שהשחקן הטוב בעולם יושיע את המולדת. הפציעות שפקדו את קליבלנד היו אכזריות, הסגל היה קצרצר והמאמן עשה ניסים עם מת'יו דלאבדובה, שאיש (מלבד שניהם) לא האמין שמסוגל להיות רכז לגיטימי ואפקטיבי ב-NBA.
אבל בחודשים האחרונים נגמרו התירוצים. הפצועים הבריאו, שחקני חיזוק משמעותיים הצטרפו בקיץ וסגל השחקנים של סגנית האלופה הוא היקר בליגה בהפרש ניכר (109 מיליון דולר, כ-10 אחוז יותר מהקבוצה הבאה ברשימה). אחרי עונה וחצי, היה הגיוני לצפות שקליבלנד תצליח להסתיר טוב יותר את החולשות של קיירי ארווינג וקווין לאב בהגנה. שלאב ייראה טוב יותר על הפרקט, בוודאי בכל הנוגע להתקפה. ואתם יודעים מה, גם שקבוצה שרואה את עצמה כמועמדת לאליפות לא תמצא את עצמה בפיגור 40 מול הווריורס, ועוד בבית. וכן, עם כל הכבוד לטענתו של הג'נרל מנג'ר, דייויד גריפין, להפסד המשפיל לסטף קרי וחבריו בהחלט הייתה השפעה רצינית על הפיטורים הדמרטיים. רק תנסו להיזכר בלברון ג'יימס הזועף על הספסל בתחילת הרבע הרביעי, שופך אש וגופרית על אוזנו של טיירון לו, אז עוזר המאמן.
וזה מחבר אותנו לאיש שנושא באחריות לפחות כמו בלאט, שהרי לא פעם חשנו שהוא המאמן בפועל של קליבלנד. לברון הוא כנראה השחקן הדומיננטי ביותר שידע הענף הזה בעידן המודרני, רכבת משא של 113 ק"ג על 2.03 מטר, שחקן שהגיע לחמשת הגמרים האחרונים וזכה בשתי אליפויות ברצף. מדובר אולי בשחקן הטוב בעולם בשנים האחרונות, אבל הכדורסל שהציגו הקבוצות שלו בתקופה הזו בוודאי לא היה כזה. קחו לדוגמא את מיאמי הגדולה של 2010-2014. מישהו מעלה בדעתו שנזכיר אותה אי פעם בנשימה אחת עם שיקגו בולס של ג'ורדן ופיפן? עם לוס אנג'לס לייקרס של קובי ושאק? עם סן אנטוניו של דאנקן ופארקר? שום סיכוי. ובהתאם לכך, האם אתם מדמיינים את לברון משחק אצל מאמן כמו גרג פופוביץ'?
שלא תבינו אותי לא נכון: בלי קינג ג'יימס אין שום סיכוי שבלאט וקליבלנד היו מגיעים לפסגות של העונה וחצי האחרונות. למעשה, תמיד חשתי שמבחינת בלאט, רגע החזרה של ג'יימס לקבוצה מאוהיו היה בגדר "יום אסוני הוא יום ששוני". לברון הרבה יותר מ"שחקן-על". מדובר במותג שעסוק בעיצוב המורשת שלו כבר מעונת הבכורה שלו בליגה (שלא לומר מגיל 16). כוח מחץ של יח"צ וטיפוס פסיבי-אגרסיבי שנהנה להשפיל את מאמניו (על אריק ספלוסטרה אמר משהו בסגנון "כרגע זה המאמן שלנו" ואף צ'יפר אותו ב"קטנה עם הכתף" בדרך לספסל בעת משחק). בעידן בלאט כבר קיבלנו ממנו נגיעות של סאדיזם – אף ספק אם אי פעם נדע מדוע הוא נהנה כל כך להשפיל ולהשפיט את המאמן שלו. אבל האיש מאקרון, אוהיו, כנראה לא יבזבז יותר מדי זמן על הסברים. בגיל 31, ואחרי שנשפכו עליו מיליוני מילים, סופרלטיבים ובדיחות, הוא בהחלט לא נהיה צעיר יותר. אין לו עוד הרבה שנים, רגליים ואפילו יכולת מנטלית לסחוב קבוצה על הגב בדרך לטבעות. ברבים.
והחבר טיירון לו? ובכן, האיש שזכה לקבל את רוב הקרדיט על עיצוב ההגנה של קליבלנד, יחזיק מעתה את המושכות. אני מתקשה לראות את סוס הפרא מאקרון לוקח את הכרכרה הלא מאוזנת הזו לאליפות היסטורית.