נקודת רתיחה: המהפך של קליבלנד

מאסון מהלך לקבוצה החמה בליגה: אחרי שהתרסקו בהתחלה, בקליבלנד לחצו על המתג ושינו את העונה. הממוצעים של לברון שמעמיד את מספריו הטובים בקריירה, התפקיד של ווייד ואיפה תומאס אמור להיכנס? "פעילות על טבעית" על המקלחת הלוהטת של הקאבס

אור בר נתן
אור בר נתן  08.12.17 - 18:30

תגיות: קליבלנד

מאז 2010, לקבוצותיו של לברון ג׳יימס יש מכנה משותף בסיסי - המתג. אותו מתג שכשמפעילים אותו, המלך וחצרו הופכים לבלתי ניתנים לעצירה, בהרמוניה מושלמת של שמש והכוכבים שמקיפים אותה. מאידך, לפעמים אותו מתג נותר מושבת, כזה שמעלה תהייה אם הוא עדיין עובד בכלל ואם כן, האם הוא יקפיץ את כל ארון החשמל?

לקבוצות של לברון, במיאמי ובקליבלנד, יש נטייה כרונית להיראות מפלצתיות לפרקים ולעתים להתפרק לחתיכות. קליבלנד שקולה לדוד חשמל. דוד שמש תמיד עובד, תמיד קולט אנרגיה - יותר או פחות, תלוי ביום - ומתעל אותה. אבל חשמל? זכרת להדליק אותו ותהיה לך מקלחת חמה הערב. שכחת? מצפה לך לילה קר ועצוב. ובינינו - גם קצת מסריח.‬

מאז נובמבר, הקאבס נהנים ממקלחת ארוכה ומפנקת. עד אז חזינו בגרסה המסריחה, כזו שעוברים מקום כשהיא מתיישבת לידך באוטובוס. זו שנקלעה למאזן 7:5 למרות לו״ז די נוח, עם הפסדים לאורלנדו, ניו יורק, ניו אורלינס, ברוקלין, אינדיאנה ואטלנטה, רובם חד צדדיים. זו שלא סתם מציגה יכולת חלשה בהרבה מסך חלקיה, אלא גם מפגינה רמת מאמץ כל כך נמוכה. הפרק הזה של ״פעילות על טבעית״ יתמקד בדיכוטומיה שהיא קליבלנד - קטלנית מחד ובטלנית מאידך - כדי לנסות ולהבין מה בעצם השתנה שהפך את הקאבס מאסון מהלך לקבוצה החמה בליגה.‬
לחץ על המתג (getty)
לחץ על המתג (getty)

ראשית, גילוי נאות. במהלך רצף 13 הניצחונות של קליבלנד, חשוב לציין שהיא פגשה מתי מעט יריבות באמת חזקות - במקרה הטוב, 3 קבוצות פלייאוף. כך שהתלהבות יתר מהרצף שלה תהיה שגויה לא פחות מפאניקה בעקבות הפתיחה הרעה. מצד שני, בדומה למה שנאמר כבר על בוסטון והרצף הנפלא שלה, כמות ניצחונות כזו מעידה על משהו גם אם לרוב נתקלת בנמושות.

בוודאי אחרי שכבר חטפת מהן פעם אחר פעם. בשגרה השוחקת של העונה הסדירה, 10-15 ניצחונות מעידים שגם עברת כמה יריבות שבאותו ערב רצו יותר ממך, קלעו יותר טוב ממך או עשו פחות טעויות, והצלחת בכל זאת לצאת עם עוד ניצחון. ברגעים החשובים של משחק לא חשוב, הצלחת למקסם ריכוז לכדי ביצוע אופטימלי, מה שהאמריקאים קוראים לו locked in. ‬

וזה כבר אומר משהו לגבי הקאבס של לברון. הבעיה הכי מטרידה בפתיחת העונה הייתה הדרך בה התחילה החמישייה הראשונה כל משחק. קליבלנד נקלעה לבור אחר בור אחר בור, עד שדוויין ווייד אף העביר ביקורת פומבית על שחקני החמישייה, במהלך לברוני טיפוסי. נקודת המפנה הגיעה אחרי הפסד מביך לאטלנטה - לברון העלה תמונה של אגרופו הקפוץ של ארתור, פוסט שבמהרה הפך ויראלי ועורר השראה לשלל בדיחות ברשת, כסמל לכעס שלו על הסיטואציה אליה הקאבס נקלעו. אלה מסוג הרגעים בהם המלך נוהג להפעיל את המתג. וזה עבד.‬

Mood...

A post shared by LeBron James (@kingjames) on

יכולים לחזור לחייך (getty)
יכולים לחזור לחייך (getty)

החלק הבולט ביותר הוא בהגנה. כמובן שהגנה כרוכה במשמעת טקטית, אימון, תרגול וסשן וידאו ועוד אימון ועוד תרגול. אבל בבסיס השינוי הדפנסיבי הקיצוני שחל בקליבלנד עומד מאמץ. יש אירוניה בכך ששחקן כמו לברון, מופת של מאמץ, כוח ופיזיות, ינהיג קבוצה שכל כך הרבה פעמים נראית חסרת אנרגיות, רפויה, כבויה, בלי חשק. וזה לבטח מה שהרגיז את המלך ארתור יותר מכל דבר אחר, שכן ספק אם העונה הסדירה בכלל עדיין מעניינת את ג׳יימס ברמה המקצועית.

מה שחשוב לו הוא לעבוד על דברים שבמאי ויוני יהיו הכי אפקטיביים נגד בוסטון וגולדן סטייט, ויהיו התוצאות בדרך אשר יהיו. אבל כשחסר המאמץ, האינטנסיביות, שעומדים מאחורי הרצון להשתפר, נשמט מתחת לקרקע היסוד איתו אפשר להתחיל לעבוד והוא, ובכן, עבודה קשה.‬

לכל אחד מכם ודאי עולה עכשיו שמו של חשוד מיידי בראש - ג׳יי אר סמית, קווין לאב ודוויין ווייד. אבל דווקא הפציעות של דריק רוז וטריסטן תומפסון היו ברכה במסווה בהקשר הזה. מצבו המנטאלי של רוז מגביל אותו כבר שנים. הפציעות בהחלט מצדיקות את תסכולו, אבל נדמה שמעבר לתחושת הבאסה הכללית שאופפת אותו, הפריכות של עצמותיו, רצועותיו וגידיו השאילה את עצמה גם לנפשו, שמשנה לשנה נראית יותר שברירית.

לא רק המגבלות הפיזיות הן שהפכו אותו מאחד הכוחות הכי מבטיחים ובלתי צפויים בליגה למה שאנחנו רואים כיום (כשהוא בכל זאת ״בריא״). נפשו העדינה מלכתחילה של רוז ספגה רצף טראומות שאחת לחצי שנה מביאות אותו לעמוד על צוק, להביט מטה ולשקול אם עדיף פשוט לגמור עם זה ולהתחיל פרק חדש בחיים.‬

אצל תומפסון המצב שונה. הפורוורד בירידה עקבית ביכולת בשנה וחצי האחרונות, כזו שמטילה צל על החוזה השמן שקיבל. המספרים שלו העונה ירדו דרמטית בכל החזיתות - 4.4 נקודות, 6.4 ריבאונדים, הכי נמוך בקריירה, בקילומטרים, כמו גם המדדים המתקדמים. שלוש סיבות יכולות להסביר את זה. הראשונה מקצועית: קשה לתומפסון להיות אפקטיבי בלי פוינט גארד דומיננטי. השניה: קלואי קרדשיאן שואבת כוח משחקני כדורסל כמו הכדור של המפלצות בספייס ג׳אם (הקורבן הקודם - למאר אודום, כמובן), השלישית: הפציעה בשוק הטרידה אותו מפתיחת העונה ורק לאחרונה הוחלט להשבית אותו עד שיחלים לחלוטין.

בירידה תלולה. תומפסון (getty)
בירידה תלולה. תומפסון (getty)

סיבה מספר 1 עושה לו הנחה, כי גם הגנתית הוא מעמיד את הנתונים הכי גרועים שלו. תהא הבעיה אשר תהא, במצב הנוכחי עדיף לקאבס לתפוס מומנטום בלי תומפסון, ומאוד ייתכן שכשיחלים תעלה מחדש אופציית הטרייד עם דיאנדרה ג׳ורדן. באופן כללי, הוא נראה הרבה פחות חד, או שהמתג שלו כבוי, אם תרצו.
‬
בלי שני מכבי האש שלה, קליבלנד לוהטת. ללא תומפסון, היא יכולה לשחק בהרכבים נמוכים, עם לאב או צ׳נינג פריי בעמדה 5 וליצור ריווח מקסימלי, שעוזר ללברון לקלוע באחוזים הטובים ביותר בקריירה. בעונתו ה-15. בהגנה, בהיעדרו של רוז, היא לוחצת מאוד גבוה על הכדור, מייצרת מזה נקודות במעבר ובמתפרצות, ובעיקר מקשה על השטף ההתקפי של יריבותיה.

עד וכולל ההפסד ליוסטון ב-9 בנובמבר, ההגנה של הקאבס ספגה 113 נקודות ל-100 פוזשנים - לא רק במקום האחרון, למעלה מ-4 נקודות יותר מהבאה אחריה, אלא גם אחד הנתונים הכי גרועים אי פעם. מאז? 102.4, שווה למקום ה-8 בליגה. לא מדהים, אבל בהחלט טוב מספיק בשביל לתת לאחת ההתקפות הטובות ב-NBA לייצר אימפקט מספיק גדול מבלי לבטל אותו בצד השני.
‬
ברמה האישית, לברון מניח את היסודות לעונה הסדירה הטובה ביותר שלו - 58.7 אחוזים מהשדה (הכי גבוה שלו), 43 אחוזים מ-3 (הכי גבוה), וגם קולע הכי הרבה נקודות מאז שעזב את קליבלנד ב-2010 (28.2). אפילו מקו העונשין, הוא השתפר ב-10 אחוזים מהעונה שעברה וקולע יותר מ-77 אחוז לראשונה מזה 7 שנים.

הפעם האחרונה שלברון היה כל כך דומיננטי ויעיל בעת ובעונה אחת הייתה ב-2012/13, אז גרף את תואר ה-MVP הרביעי והאחרון שלו ואפשר לטעון שהעונה הוא אפילו יותר גדול. אם חשבתם שהשנה ג׳יימס הארדן ייקח את הפרס בהליכה, תחשבו שוב. בגיל 33 (כמעט), לברון עד כה מציג לנו יצירת מופת.‬
בדרך לעונה הטובה בקריירה? (getty)
בדרך לעונה הטובה בקריירה? (getty)

אם כבר נזכרנו בלברון של ימי מיאמי, אחרי תקופת הסתגלות, ימין המלך, דוויין ווייד, הפך לשחקן שישי נהדר. דאבל פיגרס ב-9 מ-12 המשחקים האחרונים (לעומת 4 ב-12 הראשונים), אחוזים טובים מהשדה (45.3%) וסבירים לגמרי, יחסית אליו, מחוץ לקשת (34.5%), ובעיקר מנהיג היחידה השנייה שלברון יכול לסמוך שינווט את הספינה בהיעדרו. האיש שביקש לצאת מהחמישייה ואז ביקר אותה מוביל בבטחה את הספסל המתגבש של טיירון לו.‬

הצלע השלישית במשולש האליפות ההיסטורית ב-2016, קווין לאב, נאלץ אף הוא להסתגל למיצוב חדש. לפתע הוא השחקן השני בטיבו, אחרי שנים שצומצם לתפקיד כריס בוש הלבן. וצריך להודות, לאב נותן עונה גדולה בינתיים. גם הפורוורד קולע באחוזים הטובים ביותר בקריירה, אבל השאלה אם יצליח לשמור עליהם גם כשיחזור להיות מספר 3 בהיררכיה, שינוי שצפוי להתחיל מאוד בקרוב.‬

אמנם כבר לא ראינו אותו משחק למעלה מחצי שנה, אבל קשה לשכוח את אייזיאה תומאס, שהפך למעודדת מספר 1 מהספסל ולפעמים נראה כמי שמת לקרוע את החליפה מעליו ולעלות לפרקט, א-לה סופרמן. אז תומאס אמור לחזור בעוד כמה שבועות ולהכניס את קליבלנד לעוד תקופת הסתגלות, בסיומה התברר . לברון הבריק בתפקיד הפוינט פורוורד ומנהל ההתקפה הבלעדי.

השאלה איך תשפיע כניסתו לרוטציה של מוביל כדור דומיננטי כמו אייזיאה תהיה מכרעת במיוחד בחודשים הקרובים, הן מבחינת יחסי הכוחות בין קליבלנד לשאר הקונטנדריות וכפועל יוצא, גם בהקשר של עתידו של לברון. גם תומאס וגם ג׳יימס יכולים לעזוב בקיץ, אבל ייתכן ואת אייזיאה יהיה יותר קל לשכנע להישאר. האם קובי אלטמן יעדיף ציפור אחת ביד או שתיים על העץ? התשובה לכך תגיע בשלב הרבה יותר מאוחר בעונה. בינתיים, הקאבס יכולים להתנחם בכך שאחרי גישושים בחשכה וכמה מקלחות צוננות, את המתג הם מצאו מחדש.‬
מזכירים את ימי העבר. ווייד ולברון (getty)
מזכירים את ימי העבר. ווייד ולברון (getty)