לו היה כאן דייויד: הגלגל שהסתובב לקאבס

"אני מקווה שלא יפטרו אותו, אבל אני באמת לא יודע" (לברון ג'יימס על מאמן קליבלנד טירון לו, רגע אחרי ספיגת 148 נקודות מאוקלהומה סיטי, שבת בלילה).

דייויד נחשב בעבר לאחד ממוחות הכדורסל הכי טובים שעדיין לא קיבלו צ'אנס להוביל קבוצת NBA, אבל ב-2014 הוא קיבל את הצ'אנס הזה, בקליבלנד. זה לא היה ג'וב פשוט – הקאבס עדיין ביכו את לכתו של הבן האובד בקיץ 2010, הובסו ושברו שיאים שליליים, הציגו סגלים חלשים וידעו שמצפה להם דרך ארוכה לפסגה. סביב קיירי אירווינג ודיון ווייטרס ובחירה מספר 1 בדראפט שעמדה להגיע, הם ציפו לבנות קבוצה צעירה וממושמעת. ואז לברון חזר, וטרף את כל הקלפים. כיום, ממרחק של מספיק זמן מהפרידה המכוערת של קליבלנד ממנו, וכשהקבוצה נמצאת בעיצומה של תקופה מביכה, אפשר לקבוע בוודאות שהקאבס די מתגעגעים לדייוויד. גריפין.

"אני רואה שאנחנו צריכים לבנות רוח קולקטיבית, חזקה, ורצון משותף. כדי להיות קבוצת עלית אמיתית, אנחנו חייבים סט ערכים ועקרונות שאפשר להאמין בו. אחרי חצי עונה, עוד לא פיתחנו זהות, ועל כל צעד קדימה, לרוע המזל, עשינו שני צעדים אחורה" (דייויד גריפין, 22.1.2016).

אחת ההחלטות הפחות פופולאריות שקיבל גריפין, הג'נרל מנג'ר דאז, היתה לפטר את דייויד בלאט. זה קרה בדיוק היום לפני שנתיים, ודווקא יממה אחרי ניצחון נאה על הקליפרס החזקים. הקאבס הובילו את המזרח במאזן 11:30, אבל תבוסה ביתית לגולדן סטייט היתה הקש האחרון.

גריפין הבין שהשחקנים לא מעוניינים יותר במאמן, למרות שהוביל את הקאבס להופעה מכובדת בגמר שנה קודם, על אף הרכב חסר. בלאט לא היה נקי מאשמה, ואין ספק שכאשר חתם על החוזה בקליבלנד אף אחד לא חשב שהוא עומד לאמן את לברון. מצד שני, לבלאט היה עוזר מאמן צעיר ואמביציוזי, שהשחקנים גדלו לצדו, העריכו אותו והתחברו אליו הרבה יותר.
 
כאשר גריפין החליט לפטר את בלאט, הוא ידע שמאחוריו נמצא טיירון לו. שיש למי להעביר את השרביט. לו היה חסר ניסיון כמאמן ראשי, אבל השחקנים האמינו בו, ובמבחן התוצאה, גריפין יצא ענק. נכון שנדרש צירוף נסיבות נדיר, כמו שילוב בין שאננות, עייפות ושחצנות של הווריירס, בעיטה של דריימונד גרין לאשכים ופציעה של עמוד התווך דאז אנדרו בוגוט, אבל האליפות נחתה בקליבלנד, ועל דגל האליפות היחיד המתנוסס בתקרת האולם אין סימני שאלה, פסיקים או נקודות.

שלשום, על לוח התוצאות שעל תקרת האולם, בצד של היריבה, היו נקודות. הרבה נקודות. "אני מקווה שלא נספוג את כמות הנקודות שקליבלנד ספגה הלילה", עקץ בלאט אתמול, רגע לפני האולסטאר הטורקי בו אימן וספג... 151. אבל זה אולסטאר טורקי. לא משחק בית תחרותי שמשודר מחוף לחוף בארה"ב, ובו הכוכב שלך אמור להגיע לאבן דרך היסטורית.

David Blatt is taking shots at his old team! pic.twitter.com/jeFIA33tSJ

— Oliver Maroney (@OMaroneyNBA) January 21, 2018

"אנחנו לא משחקים אחד עבור השני... בהגנה כולם משחקים לבדם, בהתקפה יותר מדי אחד על אחד, אין הנעת כדור... אפשר להפסיד, אבל לא לחטוף ככה" (אייזיאה תומאס, ינואר 2018).

בכל שנה לקאבס יש משבר בינואר – ב-2015 ששה הפסדים ברצף, ב-2016 החלפת מאמן, ב-2017 סיימה במאזן שלילי – אבל בשבועות האחרונים התחושה שונה. במקום ששובם לרוטציה של גיבור פלייאוף 2017, אייזיאה תומאס, גיבור פלייאוף 2016, טריסטן תומפסון, והגיבור בדימוס, דריק רוז, יהוו סיבות לחגיגה, הרוטציה של לו – שכבר נראה שהתיישרה, בריצת ה-1-18 מוקדם יותר העונה – התבלגנה לגמרי.

ללו יש היום כאב ראש רציני, עם המון אגו שצריך לרצות, מצב שלאו דווקא מאפשר לו לקבל את  ההחלטות הטובות ביותר. הנה דוגמה אחת: גריפין סיפר כי מי שייצב את חדר ההלבשה בימים שאחרי בלאט היה דווקא צ'אנינג פריי שהגיע בטרייד. העונה, בהיעדרו של טריסטן הפצוע, נכנס פריי לחמישייה השנייה וסיפק ריווח, שאיפשר את פריחתם של קלעי שלשות בינוניים וחודרים אדירים כדוויין ווייד וג'ף גרין. כשתומפסון המוגבל התקפית, עם חוזה שיסדר לו 50 מיליון דולר עד 2020, חזר, הוא תפס את מקומו של פריי, מה שהפך את הצבע לצפוף הרבה יותר.

עוד דוגמה: כתוצאה מחוסר הרלוונטיות של תומפסון למשחק כיום, הקאבס נאלצים לפתוח עם לאב כסנטר. לאב נהנה מעלייה באחוזים כתוצאה מהתקרבות לסל וקליבלנד הפכה לקבוצת התקפה קטלנית בפוטנציה, רק שבינתיים ההגנה מתפוררת. בהתקפות מעבר, בחסימות, בכפיית איבודים, באחוזי יריבות לשלוש ומהשדה – בכל פרמטר, הקאבס מדורגים בתחתית הליגה.

גם אם מרימים את הראש מטבלאות הסטטיסטיקה, אפשר היה לראות איך נגד אוקלהומה סיטי הקאבס מפספסים חילופים פשוטים בהגנה, פעם אחר פעם, וקורסים מהרגליים נגד אחת הקבוצות האיטיות בליגה, שפשוט לחצה על הדוושה.

מילא ווסטברוק הסילוני, מילא כרמלו שזריקות קשות נכנסו לו – פול ג'ורג' נשאר חופשי שוב ושוב, וסטיבן אדאמס קיבל גלריית לייאפים ממצבים שאפילו באימון מפדח לזרוק. דווקא כשהרוטציה מלאה, כולל תומאס הזעיר (שבבוסטון עוד היה אפשר להחביא ליד שומר עילאי כמו בראדלי/סמארט) ורוז השביר, קליבלנד היא הקבוצה הכי איטית ומבוגרת בליגה. כולם יודעים את זה, ועכשיו כבר אין לה מאחורי מה להסתתר.

"אם הפלייאוף היה מתחיל היום, היינו עלולים לעוף בשלב מוקדם" (לברון ג'יימס, שלשום)
בינואר 2015, עשה גריפין קסם והביא את טימופיי מוזגוב, ג'יי.אר סמית' ואימן שאמפרט, שסיפקו יציבות בעמדת הסנטר וקשיחות בכנפיים. בפברואר 2016 הגיע פריי, הרגיע את חדר ההלבשה ונתן מנהיגות וקליעה מבחוץ. בינואר 2017 הצטרף קייל קורבר, מצלפי השלשות הקטלניים בליגה.

בינואר 2018 לקאבס אין את גריפין, יש מעט מאוד נכסים לתת, ויותר מכך, מעט מאוד פאסון במשא ומתן. וזה מתחיל משחקן אחד, אותו שחקן שאולי "לא ידע" אז, אם נאמין לו ולגריפין, גם על הכוונה לפטר את בלאט, אבל סמך על לו – והפעם אין בחדר ההלבשה שום אלטרנטיבה שהוא סומך עליה יותר.

לברון, ובצדק מבחינתו, מסרב להודיע להנהלת הקאבס על כוונותיו לקיץ – ולפחות משביבי מידע שדלפו החוצה דרך מקורבים, נשמע שהוא מתכוון לעזוב. כל עוד הוא לא מצהיר על נכונותו להישאר, אלטמן וגילברט נאחזים בתוכנית ב' – לשמור את בחירת הדראפט של ברוקלין, שלפחות נכון לעכשיו אמורה להיות בין המקומות 7 עד 10, כאופציה לבנייה מחדש במקרה בו ינטוש שוב.

במצב שכזה, לקאבס יש מעט מאוד אפשרויות לטרייד. תומפסון, בעידן בו סנטרים חסרי קליעה נעשים זן נכחד, הוא תמורה די מפוקפקת. ללאב יש חוזה ענק משלו, וכימיה נהדרת עם לברון שקשה לוותר עליה. חלקי חילוף כמו פריי או אימן שאמפרט יניבו אולי שחקן משני טוב, אבל קשה להאמין שמישהו שיגיע תמורתם ישפר דרסטית את הקאבס. ואולי הדבר החמור ביותר הוא שרוב השחקנים שהקאבס היו שמחים לראות אצלם, טרודים במאבקי פלייאוף, בקבוצות עם שאיפות גבוהות או בעלים אמביציוזיים במיוחד.

אפילו דד ליין הטריידים שהוקדם העונה משחק לרעתם – אם פגרת האולסטאר איפשרה בעבר לקבוצות לקחת אוויר ולחשוב קדימה, הפעם הדדליין מגיע שבוע לפני הפגרה. ובכלל, כאשר אזור שלם מסתכל על לברון מלמטה כבר 7 עונות ברצף, מי בדיוק ירצה לעזור לו להתחזק? בשורה התחתונה, הקאבס במלכוד. הסגל הנוכחי נראה רע, ויהיה קשה לשפר אותו משמעותית. המאמן מדבר על אג'נדות של כוכבים, הכוכבים מקטרים על אנוכיות, וגם אם לו יפוטר, ספק אם לארי דרו או ג'ים בוילן, עוזרי המאמן הוותיקים, יכולים לעשות מהפך.

וכן, יכול להיות ששוב נשגה באשליית ינואר, שאלטמן ימצא פיתרון קסם, שהקאבס יגלו מכונת זמן סודית, שסמית' יאפס את הידית וקראודר יחזור לימיו הגדולים מבוסטון, או שלברון פשוט שוב יסחוב על הגב קבוצה לגמר. אבל כשרואים את לברון מביט לתקרה בייאוש אחרי עוד איבוד, כששומעים אותו מדבר על העונה הכי קשה ומאתגרת, אפשר להתחיל לחוש באוויר של קליבלנד ריח של סוף.

נכון איפשהו בזכרוננו, בכל שנה יש לקליבלנד משבר בחודש ינואר?
אז מתברר שהמשבר של ינואר 2018 (שעדיין לא הסתיים), הרבה יותר גרוע ממה שהיה קודם. הם סופגים החודש 118 נקודות למשחק, עם 12 שלשות וכמעט 50% מהשדה ליריבות, שגם לוקחות 9 ריבאונדים יותר מהם pic.twitter.com/lfeIuqsynE

— Eran Soroka (@sorokman) January 22, 2018