עשור אחרי: הדירוג החדש של דראפט 2009 ההיסטורי

בווידאו: זאיון נבחר במקום הראשון בדראפט 2019

עשר שנים בדיוק חלפו מאז דראפט 2009, לילה ששינה את ה-NBA ושינה את הליגה, גם עבור כדורסל הישראלי. הדראפט ההוא נחשב עד היום לאחד הטובים אי פעם ובחלוף עשור, החלטנו לנסות לדרג אותו מחדש.

לפני שיוצאים לדרך, כמה עניינים טכניים: עשרה מתוך 60 הנבחרים מעולם לא רשמו הופעת NBA. המפורסם שבהם הם סרחיו יול (מקום 34). לעומת זאת, היו לא מעט שחקנים נהדרים שלא נבחרו בדראפט, אך הצטרפו לליגה: ארון ביינס, ג'ו אינגלס, ווסלי מת'יוז, ג'רמי פארגו, גארט טמפל, מילוש תאודוסיץ' ואלונזו ג'י הם רשימה חלקית. כל אלה לא נכנסו לדירוג, שכולל 50 שחקנים שנבחרו בדראפט ושיחקו ב-NBA. השחקנים מדורגים רק על סמך מה שעשו ב-NBA, בלי קשר לאירופה, נבחרות וכו'. סבבה? מתחילים, מהסוף.

50) טיילור גריפין (בחירה 48 - פיניקס. מספרי קריירה בליגה: 8 הופעות, 1.3 נקודות)

בשורה: אחיו הגדול של בלייק גירד כמה דקות עם הסאנס והמשיך לאירופה. זכה באליפות הג'י ליג עם סנטה קרוז ווריירס ב-2015 ונראה לאחרונה באיטליה שנה אחר כך.

49) ג'ון ברוקמן (בחירה 38 -פורטלנד שלחה בטרייד לסקרמנטו: 150 הופעות, 2.1 נקודות)

בשורה: כוכב התיכונים שיחק עם כספי בעונה הראשונה, המשיך למילווקי ונפלט לאירופה, שם פרש לפני כשלוש שנים.

48) האשים ת'אביט (בחירה 2 - ממפיס: 224 הופעות, 2.2 נקודות)

בשורה (וקצת): מגדולי הבאסטים, אם לא ה... המפלצת מקונטיקט היה הטנזני הראשון בליגה, אבל להגיד שהוא היה בליגה זה לחטוא לאמת. הגריזליס הבינו מהר עם מי יש להם עסק ואחר כך יוסטון, פורטלנד, OKC, פילי ודטרויט ניסו להציל לו את הקריירה. זה לא הלך. ת'אביט מעולם לא התחבר לענף ובטח שלא ל-NBA וככה זה נראה.

47) ויקטור קלאבר (בחירה 22 - פורטלנד: 80 הופעות, 3.2 נקודות)

בשורה: נשאר באירופה, זכה עם ולנסיה ביורוקאפ והגיע לכמה שנים די מיותרות בבלייזרס. חזר לאירופה והפך לשחקן לא רע בחימקי, קובאן וכיום, ברצלונה.

46) דחואן סאמרס (בחירה 35 - דטרויט: 83 הופעות, 3.3 נקודות)

בשורה: הלך וחזר מאירופה כמה פעמים, עד שלבסוף נשאר מעבר לים והתגלגל עד גלאטסראיי. מעט מאוד דקות בפיסטונס, ניו אורלינס ו-LA קליפרס.

45) לסטר הדסון (בחירה 58 - בוסטון: 57 הופעות, 4.7 נקודות)

בשורה: הצטרף לסלטיקס בשיאם ולא קיבל צ'אנס. העביר את רוב הקריירה בסין ומדי פעם קפץ לכמה הופעות בליגה. לא שיחק יותר מ-16 פעמים באף קבוצת NBA.

44) ג'רמיין טיילור (בחירה 32 - וושינגטון שלחה בטרייד ליוסטון: 65 הופעות, 5.4 נקודות)

בשורה: פספוס. נבחר בתחילת הסיבוב השני ובקושי עשה משהו בליגה. עזב אותה כבר אחרי שתי עונות והחל לטייל, בין היתר רשם שתי הופעות בהפועל תל אביב וברח לקבוצה מסין ב-2013.

43) כריסטיאן איינגה (בחירה 30 - קליבלנד: 51 הופעות, 6.3 נקודות)

בשורה: הזאירי נבחר אחרון בסיבוב הראשון והגיע ברגע אכזרי, בדיוק כשלברון עזב. שיחק קצת בקליבלנד, רשם עוד הופעה בודדת בלייקרס והמשיך לדרכו. כרגע בפואנלברדה הספרדית.

42) ג'ף פנדנגרף (איירס) (בחירה 31- סקרמנטו ונשלח בטרייד לפורטלנד: 237 הופעות, 2.9 נקודות, אליפות)

בשורה: ממשיכים בדבוקה הזו של סוף סיבוב ראשון/תחילת שני. איירס מקבל נקודת בונוס על שינוי שם המשפחה, אבל חוץ מזה לא הותיר חותם (שיא של 3.9 נקודות בעונה), עבר לצסק"א מוסקבה והמשיך למזרח.

41) ננדו דה קולו (בחירה 53 - סן אנטוניו: 119 הופעות, 3.8 נקודות)

בשורה: הצרפתי המחונן בדיוק הודיע שהוא מקווה לשוב לליגה, חמש שנים אחרי שעזב אותה בחזרה לאירופה. הסיבוב הראשון שלו לא היה ארוך או מוצלח מדי, אבל הוא כן נתן עונת "רוקי" סבירה בספרס הנפלאים של 2012/13, הרבה אחרי שנבחר.

40) ניק קלאת'ס (בחירה 45 - מינסוטה: 129 הופעות, 4.6 נקודות)

בשורה: היווני היה שחקן מכללות פנטסטי, אך בחר שלא להגיע ל-NBA והפך לכוכב באירופה. בסוף הוא בכל זאת ניסה את מזלו בממפיס לשנתיים, אבל הבין שזה לא עובד וחזר הביתה.

38) ארל קלארק (בחירה 14 - פיניקס: 261 הופעות, 4.4 נקודות)

בשורה: עוד באסט מהסיבוב הראשון, שנזרק בין שש קבוצות, לא קלע יותר מ-7.3 נקודות באף עונה ונעלם מהליגה ב-2015. לאחרונה שיחק בבודצ'נוסט.

37) דריק בראון (בחירה 40 - שארלוט: 171 הופעות, 5.2 נקודות)

בשורה: הסיכויים היו נגד בראון מלכתחילה, אבל אחרי שעזב את שארלוט לניו יורק, הוא חזר ולפחות סיפק עונה אחת יפה לפני שהמשיך לקריירה נחמדה באירופה.

36) טרנס וויליאמס (בחירה 11 - ניו ג'רזי: 153 הופעות, 7.1 נקודות)

בשורה: עוד נפילה עצומה של שחקן שהיה גם מועד לפציעות וגם בעייתי מאוד. עונת רוקי טובה עם הנטס (78 משחקים, 8.4 נקודות) ושום דבר מעבר לזה. ב-2015 הגיע לשבוע וחצי למכבי אשדוד ורשם 0 הופעות.

35) סם יאנג (בחירה 36 - ממפיס: 249 הופעות, 5.8 נקודות)

בשורה: שרד בליגה לא רע בשנתיים הראשונות עם הגריזליס, אבל מהר מאוד איבד את מקומו ואחרי 14 הופעות בפילדלפיה ו-56 באינדיאנה, עבר הלאה והגיע לשחק באמירויות.

34) איי ג'יי פרייס (בחירה 52 - אינדיאנה: 261 הופעות, 5.8 נקודות)

בשורה: משלהי הדראפט הגארד מקונטיקט הצליח להרכיב קריירה די סבירה ב-NBA, שם נשאר במשך כשש שנים, כולל עונה יפה בוושינגטון. עבר לסין ב-2015.

33) אוסטין דיי (בחירה 15 - דטרויט: 293 הופעות, 5.2 נקודות, אליפות)

בשורה: קריירה טובה בגונזאגה גרמה לדטרויט להמר עליו ולהחטיא בגדול. שיחק בעוד ארבע קבוצות וזכה עם הספרס באליפות. הגיע ב-2017 ל-19 משחקים בהפועל ירושלים.

32) ג'וני פלין (בחירה 6 - מינסוטה: 163 הופעות, 9.2 נקודות)

בשורה (וקצת): אם ת'אביט הוא המגה-באסט של הדראפט הזה, פלין נמצא רק קצת מתחתיו. הוולבס בחרו, משום מה, שני רכזים בזה אחר זה ואף אחד מהם לא היה הטוב ביותר בסביבה (עוד נגיע אליו). פלין נתן עונת רוקי יפה (81 הופעות, 13.5 נקודות) ונעלם מהליגה שנתיים בלבד לאחר מכן אחרי שמינסוטה זרקה אותו ליוסטון וזו השליכה אותו על הבלייזרס.

31) רודריג בובואה (בחירה 25 - אוקלהומה סיטי בטרייד לדאלאס: 182 הופעות, 7.1 נקודות)

בשורה: קריירה די קצרה בליגה, אבל, לנצח יהיה חלק מקבוצת האליפות של דאלאס, גם אם לא שותף בריצת הפלייאוף ההיסטורית ההיא. נתן כמה עונות טובות וחזר לאירופה. בעונת הרוקי סיפק משחק של 40 נקודות ותשע שלשות מול הווריירס.

30) ביירון מולנס (בחירה 24 - דאלאס בטרייד לאוקלהומה סיטי: 189 הופעות, 7.4 נקודות)

בשורה: בובואה נשלח לכיוון אחד, מולנס לשני. בקושי שיחק בת'אנדר, אבל כן סיפק שתי עונות יפות בשארלוט. כרגע משחק בליגה היפנית.

29) דחואן בלייר (בחירה 37 - סן אנטוניו: 424 הופעות, 6.8 נקודות)

בשורה: מתקרבים לאזורים הקצת יותר רציניים. בלייר כמעט זכה באליפות עם הספרס, שם העביר ארבע עונות סבירות לכל הפחות, שתיים מתוכן כשחקן חמישייה. הוא כרגע שייך לקבוצת הפיתוח אוסטין ספרס.

28) טיילר האנסבורו (בחירה 13 - אינדיאנה: 428 הופעות, 6.7 נקודות)

בשורה: בלייר והאנסבורו היו שני כוכבי מכללות והאחרון הוביל את צפון קרוליינה לאליפות לפני שנבחר לקראת סוף הלוטרי. הוא לא היה גרוע בפייסרס, אבל גם ממש לא היה קרוב למה שהיה בקולג'. משחק בסין בשנתיים האחרונות.

27) טוניי דגלאס (בחירה 29 - לוס אנג'לס לייקרס בטרייד לניו יורק: 394 הופעות, 7.6 נקודות)

בשורה: לכל אורך הקריירה, הגארד הקשוח סירב לוותר על קריירת ה-NBA ולמרות שתמיד היה שחקן ספסל, הוא בכל זאת הגיע כמעט ל-400 הופעות בליגה, בשבע קבוצות שונות.

26) צ'ייס באדינגר (בחירה 44 - דטרויט בטרייד ליוסטון: 407 הופעות, 7.9 נקודות)

בשורה: מאמצע הסיבוב השני באדינגר בנה קריירת NBA יפה ועבר בארבע קבוצות במשך שבע שנים. בשלב מסוים נשלח בטרייד יחד עם הזכויות על ליאור אליהו. כן, ככה מזמן.

25) ג'ורדן היל (בחירה 8 - ניו יורק: 409 הופעות, 7.9 נקודות)

בשורה: הפתיחה בניו יורק הייתה בלתי אפשרית, עם אכזבת הקהל מהפספוס של סטף קרי, שנבחר מקום אחד לפניו. נדד ליוסטון ומצא את מקומו בתחילת שנות הנפילה של הלייקרס, כולל עונת 12 נקודות וכמעט 8 ריבאונדים. אבל לא תפוקה של מקום 8 בדראפט.

24) מרקוס ת'ורנטון (בחירה 43 - מיאמי בטרייד לניו אורלינס: 483 הופעות, 1..9 נקודות)

בשורה: עונת רוקי איכותית (14.5 נקודות, חמישיית הרוקיז השנייה) ועוד תקופה כצלף בקינגס לוו בדעיכה די מהירה וטיילת לברוקלין, בוסטון, פיניקס, יוסטון ו-וושינגטון תוך כמה שנים עד היציאה מהליגה ב-2017.

23) דאנטה קאנינגהאם (בחירה 33 - פורטלנד: 715 הופעות, 5.8 נקודות)

בשורה: אחד השחקנים המנוסים ברשימה הזו. מעולם לא היה שחקן חשוב בליגה, אבל תמיד בסביבה ושיחק בעונה החולפת 64 פעמים במדי הספרס.

22) יונאס ירבקו (בחירה 39 - דטרויט: 635 הופעות, 6.2 נקודות)

בשורה: התחיל טוב בפיסטונס, אבל בשום שלב בהמשך לא הצליח להפוך לשחקן חשוב באמת. מבוסטון עבר לעונה ביוטה והשנה היה די בסדר בווריירס, אך נעלם בפלייאוף.

21) ג'ודי מיקס (בחירה 41 - מילווקי: 539 הופעות, 9.2 נקודות, אליפות)

בשורה: טוב, אז הוא לא שיחק יותר מדי בריצת הפלייאוף של הראפטורס, אבל טבעת יש ובעבר גם היו עונות טובות בפילי, בלייקרס ובדטרויט. קריירה לא רעה בלי יותר מדי כישרון.

20) ג'יימס ג'ונסון (בחירה 16 - שיקגו: 602 הופעות, 7.9 נקודות)

בשורה: הפורוורד האתלטי שוטט בליגה לא מעט, משיקגו לטורונטו, לסקרמנטו, ממפיס, שוב טורונטו מיאמי, שם מצא בית לפני שלוש שנים. מאז המעבר להיט, משחק את הכדורסל הטוב בחייו. זה עדיין לא מצדיק בחירה מספר 16 וברור שהפוטנציאל לא מומש מעולם.

19) עומרי כספי (בחירה 23 - סקרמנטו: 588 הופעות, 7.9 נקודות, טבעת אליפות)

בכמה שורות: הישראלי ניצב אצלנו ארבעה מקומות מעל המקום בו נבחר, כך שבסך הכל אפשר להגיד שקריירת ה-NBA שלו הייתה הצלחה. כמו רבים ברשימה הזו, הוא שיחק בהרבה מאוד קבוצות (סקרמנטו, קליבלנד, יוסטון, שוב סקרמנטו, רגע בניו אורלינס, מינסוטה, גולדן סטייט וממפיס) ולצערו, מוכר בעיקר כשחקן הפעיל עם הכי הרבה הופעות בלי משחק פלייאוף. אבל מעבר לזה לכספי הייתה ועודנה יש קריירה עשירה והיסטורית, חלום עבור כל כדורסלן ישראלי. נקווה שימצא קבוצה בליגה גם לעונה הבאה.

18) וויין אלינגטון (בחירה 28 - מינסוטה: 645 הופעות, 8.2 נקודות)

בשורה: עוד אחד מיוצאי אלופת המכללות צפון קרוליינה רשם בעצמו רק שבע הופעות פלייאוף ושיחק בשמונה קבוצות. הצליפות משלוש הפכו אותו לנכס די טוב בטריידים.

17) ג'רלד הנדרסון (בחירה 12 - שארלוט: 535 הופעות, 11.2 נקודות)

בשורה: יותר מדי שנים (שבע) עם שארלוט החלשה נתנו לו במה לצלוף לא מעט, אבל לא ממש להתקדם לאנשהו. בהמשך ניסה בפורטלנד ופילדלפיה וגמר את הקריירה בגיל 30 בגלל פציעה. פרש רשמית לפני כחודשיים.

16) טיי לאוסון (בחירה 18 - מינסוטה בטרייד לדנבר: 551 הופעות, 12.7 נקודות)

בשורה: גם הוא הגיע מצפון קרוליינה ההיא, נפל בדראפט בגלל פציעה ונשלח ממינסוטה (שבחרה רכז שלישי באותו יום!) לדנבר, שם התזזיתיות שלו הובילה לכמה שנים נפלאות. אחרי קדנציות רעות ביוסטון, אינדיאנה וסקרמנטו, עבר לשנדונג הסינית.

15) ברנדון ג'נינגס (בחירה 10 - מילווקי: 555 הופעות, 14.1 נקודות)

בשורה: ג'נינגס זכור כמי שדילג על המכללות והלך לעונה (רעה) ברומא. הוא סומן כבחירה 1, נפל ל-10, הפגיז 55 נקודות אחרי חודש בליגה ודי נתקע משם והלאה. היו לו שש עונות עם ממוצע דאבל פיגרס, אבל שום דבר דומה להבטחה.

14) פטי מילס (בחירה 55 - פורטלנד: 605 הופעות, 8.4 נקודות, אליפות)

בשורה: הצלף האוסטרלי בקושי עשה משהו בפורטלנד בשנתיים הראשונות בליגה, אבל אצל הספרס הפך בעשור הזה לשחק רוטציה חשוב, כולל תרומה יפה בפלייאוף האליפות (23 הופעות, 7.3 נקודות).

13) דמארה קארול (בחירה 27 - ממפיס: 554 הופעות, 9.1 נקודות)

בשורה: הוא די בדעיכה בשנים האחרונות, אבל קארול היה חלק מהחמישייה הקסומה של אטלנטה שזכתה יחד בתואר שחקן החודש בינואר 2015. עשה קריירה יפה והרוויח את החוזה הגדול שלו מטורונטו לפני כמה שנים.

12) דארן קוליסון (בחירה 21 - ניו אורלינס: 708 הופעות, 12.5 נקודות)

בשורה: לא ירד מ-10 נקודות בממוצע למשחק באף אחת מעונותיו בליגה. קריירה פנטסטית לשחקן שהרבה קבוצות דילגו עליו בדראפט ויותר מדי ויתרו עליו בליגה. בשנים האחרונות הוא בורג משמעותי באינדיאנה.

11) טאג' גיבסון (בחירה 26 - שיקגו: 737 הופעות, 9.8 נקודות)

בשורה: גיבסון הפך בשלב מסוים לאחד משרי ההגנה של ת'יבודו בבולס ואחר כך חבר אליו במינסוטה. חלק גדול מהקריירה היה שחקן מחליף, אבל תמיד מוצא את הדקות בזכות התרומה ההגנתית.

10) טייריק אוואנס (בחירה 4 - סקרמנטו: 594 הופעות, 15.7 נקודות)

בשורה (וקצת): המיקום שלו היה אולי ההתלבטות הכי גדולה של הרשימה הזו. קיבל את רוקי העונה על אחת מעונות הבכורה הנהדרות ברמה הסטטיסטית (רק אוסקר רוברטסון, ג'ורדן ולברון רשמו כמוהו 20, 5 ו-5 כרוקיז), אבל עשה זא בקבוצה שנתנה לו לנפח מספרים. אחר כך דעך, אבל בשנה שעברה הפציע מחדש בממפיס והעונה היה בסדר באינדיאנה. לאחרונה הושעה לשנתיים מהליגה על שימוש בחומרים אסורים.

9) ריקי רוביו (בחירה 5 - מינסוטה: 498 הופעות, 11.1 נקודות)

בשורה: ילד הפלא הגדול מעולם לא הגיע לרמות שניבאו לו, אבל הוא גם לא עשה קריירה איומה. במינסוטה, אליה הצטרף רק ב-2011, הוא פחות התאים ותמיד היה בצל של סטף, אבל ביוטה בשנתיים האחרונות השתדרג וכיום הוא מבוקש מאוד בשוק החופשי.

8) ג'ף טיג (בחירה 19 - אטלנטה: 712 הופעות, 12.7 נקודות)

בשורה: הרכז המוכשר נבחר לאולסטאר ב-2015, אחרי עוד עונה נהדרת באטלנטה. אחרי שעזב לבסוף את ההוקס, נתן עונה מצוינת באינדיאנה ועוד שתיים קצת פחות טובות (אך עדיין לא רעות) עם מינסוטה. קריירה עשירה ויפה.

7) פטריק בברלי (בחירה 42 - לוס אנג'לס לייקרס בטרייד למיאמי: 380 הופעות, 9.0 נקודות)

בכמה שורות: הסיפור הכי מעורר השראה של דראפט 2009. הלייקרס לקחו אותו ומיד העבירו למיאמי שבדקה והחליטה שהיא לא רוצה. בינתיים הוא שיחק באולימפיאקוס וזכה ב-MVP של היורוקאפ בספרטק סנט פטרסבורג, שם בין היתר חישל אותו צביקה שרף. ארבע שנים אחרי הדראפט, הגיע בסופו של דבר ל-NBA, ליוסטון והפך לבולדוג. ב-2017 נשלח בטרייד הענק על כריס פול וגם בקליפרס התאהבו. המלחמה שלו מול הווריירס בסיבוב הראשון העונה לא תישכח במהרה.

6) דני גרין (בחירה 46 - קליבלנד: 620 הופעות, 9.0 נקודות, שתי אליפויות)

בכמה שורות: האלוף הטרי התחיל בכלל בקליבלנד של לברון וכאשר שוחרר, הספרס קפצו על המציאה. היו מקרים בהם הוא שיגע את פופ, אבל כשהיה צריך, למשל בסדרת הגמר של 2014, הוא תמיד היה שם. העונה החולפת הייתה קשה, אבל שוב, בגמר הוא ידע פה ושם להתעלות ולספק משחקים אדירים, בדיוק מה שצריך מרול פלייר במאני טיים של העונה. לא סתם הוא אלוף פעמיים, עם שתי קבוצות שונות. האיש ש"נזרק פנימה" בטרייד על קוואי הוכיח שהוא הרבה יותר מזה.

5) ג'רו הולידיי (בחירה 17 - פילדלפיה: 652 נקודות, 15.6 נקודות)

בכמה שורות: הגענו לטופ 5 ונתחיל עם האיש עליו אמר דיוויד גריפין, מיד לאחר הבחירה בזאיון וויליאמסון, שניו אורלינס היא "הקבוצה שלו". הולידיי התחיל בפילדלפיה ואפילו הפך ב-2013 לאולסטאר הצעיר בתולדות הקבוצה, אך נשלח במסגרת הפרוסס לניו אורלינס. ההתחלה הייתה רעה, אבל בהמשך זה השתפר ולשיאו הגיע בפלייאוף הקודם עם כמה תצוגות פאר. יכול להיות שיעבור בטרייד משמעותי בקרוב ויש המון קבוצות שירצו אותו אצלן.

4) דמאר דרוזן (בחירה 9 - טורונטו: 752 הופעות, 19.9 נקודות)

בכמה שורות: לצערו של דרוזן, הוא מצא את עצמו בצד הלא נכון של הטרייד הטוב אי פעם. זה עדיין לא משנה את העובדה שהוא הפך לאחד השחקנים הטובים בתולדות הראפטורס ואחד הטובים בליגה בעשור האחרון, כזה שהניח את היסודות להיסטוריה שהקנדים עשו עכשיו. עבור טורונטו, שבחרה בו תשיעי, דרוזן הצדיק כל מילימטר של השקעה.

3) בלייק גריפין (בחירה 1 - לוס אנג'לס קליפרס: 604 הופעות, 21.9 נקודות)

בכמה שורות: בלייק נכנס לדראפט ההוא כבחירה 1 הבלתי מעורערת. זה כמובן התחיל בדרך מאוד קליפרסית, עם פציעה שהשביתה אותו בעונת הרוקי, אבל כשהוא חזר, הוא הפך לאחד השחקנים הטובים והמלהיבים ב-NBA ובשלב מסוים נאבק ברצינות גם על ה-MVP וגם על אליפות. אף אחד מהם לא קרה וגריפין נשלח בטרייד מדהים לדטרויט באמצע העונה שעברה. דווקא עם הפיסטונס הוא נתן השנה את מה שרבים רואים כעונה הטובה בקריירה שלו, אבל החוזה מתחיל להכביד. נראה מה יהיה הלאה. בכל מקרה, גם אם הוא לא השחקן הכי טוב שיצא מהדראפט הזה, הבחירה בו הייתה מוצלחת.

2) ג'יימס הארדן (בחירה 3 - אוקלהומה סיטי: 765 הופעות, 24.3 נקודות, תואר MVP)

בכמה שורות: המזוקן, אז עוד לא מזוקן, היה שחקן מכללות נהדר באריזונה סטייט והת'אנדר צירפו אותו לחבורה הצעירה והמרגשת, שהפתיעה והגיעה לגמר ה-NBA. אלא שאז, באחד הטריידים הכי שנויים במחלוקת אי פעם, הם סירבו לשלם, שלחו אותו ליוסטון וראו אותו הופך למפלצת התקפה מהטובות שנראו. זה כמעט הביא לרוקטס אליפות בשנה שעברה, זה משגע הרבה מאוד אנשים וזה מייצר חוויית צפייה ייחודית. ג'יימס הארדן היה יכול להיות שווה מקום ראשון ברוב דירוגי הדראפטים אם היה נבחר בשנה אחרת. אלא ש...

1) סטף קרי (בחירה 7 - גולדן סטייט: 694 הופעות בעונה הסדירה, 23.5 נקודות בממוצע למשחק, 3 אליפויות, 2 תארי MVP)

בכמה שורות: בניגוד למקומות 2, 3 ו-4 בדירוג שלנו, שף סטף לא עבר קבוצה לאורך הקריירה וגם לא יעבור. גם כשדוראנט זוכה ב-MVP של הגמרים, קרי, שהוביל את המהפכה ב-NBA בחצי העשור האחרון, הוא הפנים של הווריירס ויש שיגידו שגם של הליגה, או לפחות של הצד השמח שלה. הוא יוצא דופן, הוא מופלא לעיתים והוא היחיד אי פעם שזכה ב-MVP פה אחד. ומינסוטה לקחה את ריקי רוביו וג'וני פלין לפניו. ג'וני פלין! וואט דה הל, מינסוטה?