עלית לי בזיכרון: כך לברון ג'יימס התמודד עם התבוסה

כוכב קליבלנד הסיט את הדיון מהמשחק המביך עם שואו במסע"ת והוא בוודאי גם זוכר את ההיסטוריה שלו מול בוסטון אם הסלטיקס ימשיכו כך, לא בטוח שיהיו לו תשובות אליהם

עידן ויניצקי, ארה"ב
עידן ויניצקי, ארה"ב  14.05.18 - 10:04
תחילת כתבה

עיתונאית ה"אקרון ביקון ג'רנל", לקראת סוף מסיבת העיתונאים: "בתחילת הרבע הרביעי, היה 14 הפרש ובוסטון קלעה שבע נקודות מהירות. אתה יודע מה בעצם קרה שם?"

לברון ג'יימס: "מה קרה שם? בפוזשן הראשון שלהם, עשינו הגנה עד שנשארו שתי שניות על השעון. מרקוס מוריס החטיא ג'אמפ שוט, לקח את הריבאונד של עצמו והטביע. יצאנו להתקפה, עשינו תרגיל לג'ורדן קרופורד... זאת אומרת ג'ורדן קלארקסון והוא זרק והחטיא. הם לקחו ריבאונד. עשינו שוב הגנה טובה ועצרנו אותם. הכדור יצא לחוץ. ג'ייסון טייטום לקח את הכדור ומסר אותו למרקוס סמארט בפינה הקרובה והוא קלע שלשה. יצאנו לעוד התקפה, החטאנו שוב וטייטום הוריד את הריבאונד ולקח את הכדור 94 פיט, עשה יורו-סטפ וקלע לייאפ ביד ימין. פסק זמן... (משיכת כתפיים). הנה לכם".

המופע של לברון ג'יימס אף פעם לא נגמר. לא כשהוא עובר מקליבלנד למיאמי בטלוויזיה, לא כשהוא זוכה באליפות היסטורית עם הקאבס, לא בעוד משחק אמצע עונה שגרתי וכמובן שגם לא אחרי תבוסה מביכה ב-25 הפרש במשחק 1 של גמר המזרח, בסיומה של אחת מהופעות הפלייאוף הגרועות בקריירה שלו.

לברון ג'יימס תמיד שם, מתייצב כדי לתת שואו, כי זה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב מאז שהוכתר ל"יורש" בגיל 16 בערך. וזה בדיוק מה שבראד סטיבנס והסלטיקס מנסים למנוע. במשחק הראשון, זה עבד היטב.

אומרים שלא כדאי "להעיר את הדב משנתו", שלא כדאי לקשקש יותר מדי על מה תעשה ללברון ג'יימס, כי הוא שומע הכל ויודע הכל ובדרך כלל, גם מעניש על כך באכזריות על הפרקט. הוא עשה זאת פעם אחר פעם ללאנס סטיבנסון, היריב הכי מעצבן שלו בעשור האחרון והוא עשה זאת בשנים האחרונות שוב ושוב לטורונטו, שהשנה הבטיחה שהיא הולכת לעצור אותו רק כדי לחטוף עוד סוויפ.

בימים שקדמו למשחק 1, מרקוס מוריס התייצב מול המיקרופונים והבטיח שהוא כאן בשביל לשמור על לברון. מוריס הכריז שהוא, יחד עם קוואי לאונרד, השומר הכי טוב בליגה מול לברון. ואחרי שהג'אמפ הראשון של המשחק הוקפץ, באופן לא צפוי בעליל, זה בדיוק מה שקרה. או שאולי זה דווקא היה הדבר הכי צפוי בעולם?

כי בוסטון הנוכחית עושה כל כך הרבה קסמים, שכבר ברור לכל צופה שהם לא קסמים, אלא משהו אחר. בראד סטיבנס, שהפתיע את יאניס אנטטוקומפו בסדרה הראשונה עם הכנסתו לחמישייה של שמי אוג'יליי והפתיע את ג'ואל אמביד בסדרה השנייה עם השלשות מהפינה של ארון ביינס, שגרמו לקמרוני לנטוש את הצבע ופתחו אותו לחגיגה של הסלטיקס, הצליח להכין הפתעה אפילו ללברון ג'יימס הגדול.

ב-24 מהלכים של כוכב הקאבס מול השמירה של מוריס, הוא קלע רק 5 נקודות ובקושי זרק (2 מ-6 מהשדה) או מסר (שני אסיסטים מול איבוד אחד). מוריס, שהתייצב למסיבת העיתונאים עם שרשרת ועליה תמונתו של אימא שלו לכבוד יום האם, פשוט חנק את לברון ואמר אחרי המשחק: "הוא הכי טוב בליגה ואני רוצה לספר לילדים שלי ששמרתי עליו".

וכשזה לא היה מוריס, ההפתעה השנייה שחיכתה למלך הייתה טרי רוז'יר הקטנצ'יק והנודניק ובכל פעם שלברון היה בטוח שהוא קיבל את המיס-מאצ' שרצה מול "סקארי טרי", הוא הסתובב וגילה בתוך הפרצוף שלו את אל הורפורד. בסך הכל, זה נגמר עם לא פחות משבעה איבודים של לברון, מול תשעה של בוסטון כולה לאורך המשחק.

וכך, לאט אבל בטוח, נכתב לו עוד פרק בקרב המפואר בין לברון ג'יימס לבוסטון. קרב שהחל עם הניצחון של הסלטיקס בדרך לאליפות שלהם ב-2008 ונמשך עם הניצחון על לברון בחצי גמר המזרח ב-2010. בדיוק אתמול, לפני שמונה שנים, הסלטיקס סגרו את הסדרה ההיא במה שהיה משחקו האחרון של לברון בקליבלנד לפני "ההחלטה" והנטישה. וכמו אז, גם אתמול הוא נראה חסר אונים, אולי לקראת עוד עזיבה.

מצד שני, כמו שלברון דאג להזכיר במסיבת העיתונאים בסיום, הוא "0 מודאג" והוא "לא הלך לקולג'", אז הוא לא יודע איך מרגיש מארץ' מדנס ולא מתרגש מהפסד במשחק בודד. כי אחרי הסדרה ההיא ב-2010, הוא המשיך להיט והעיף את הסלטיקס פעמיים בסדרות נהדרות, בעיקר ה-3:4 הבלתי נשכח ב-2012, אז החזיר את מיאמי מפיגור 3:2 בזכות הופעת על ב-TD גארדן במשחק 6.

והוא גם בטח זוכר איך בשנה שעברה הוא התעלל בבוסטון בחוץ בשני המשחקים הראשונים של גמר המזרח, הפסיד בבית את השלישי והסתבך ברביעי (עד שקיירי הציל את הקאבס) ואז התעלל בבוסטון פעם נוספת בחוץ, במשחק 5, בדרך לגמר השביעי ברציפות שלו. ותהיו בטוחים שהוא גם מכיר את ה"Memorial Day massacre", משחק 1 בגמר 1985, בו הסלטיקס ניצחו את הלייקרס ב-34 הפרש, רק כדי להפסיד את משחק 2 בבית ואז את הסדרה כולה בשישה משחקים.

כי כזה הוא לברון ג'יימס. כמו שהוא הוכיח בליל אמש, הוא זוכר הכל, והוא כבר ממש לא מתרגש משום דבר בשלב זה של הקריירה שלו. הסדרה הזו עוד ארוכה, הוא יודע את זה, והוא דואג שכולם ידעו את זה. גם אם זה מחייב אותו להסיח את דעתם של כולם ממשחק הנפל שלו ושל הקאבס ולהסיט את הדיון אל הזיכרון הצילומי המופרע שלו. איך הוא אמר בסיום: "אני מנצל את משחק 1 כדי לראות תמיד מה היריבה מכינה לי. כבר ראיתי כל הגנה אפשרית בליגה הזו והבנתי היום כמה דברים על ההגנה של בוסטון". לברון זוכר כל מהלך ותהיו בטוחים שמשחק 2 לא יראה בכלל כמו משחק 1.

גם אם זה אכן יקרה, והמשחק הבא יהיה שונה לחלוטין עבור הקאבס, חייבים לדבר קצת על הסלטיקס. הררי מילים כבר נשפכו בניסיון הבלתי אפשרי להסביר את הדברים הבלתי אפשריים שבוסטון עושה בפלייאוף הזה.

כמה רגעים לפני פתיחת המשחק, על המסך הענק שתלוי מתקרת האולם הוקרן סרטון ובו מיטב הפרשנים האמריקאים מספידים את הסלטיקס בכל מיני סיטואציות לאורך העונה. אחרי הפציעה של הייוורד, אחרי זו של קיירי, לקראת הפלייאוף, לקראת הסדרה מול פילדלפיה בסיבוב השני, כל הזמן. האמת? קשה להאשים אותם.

בהיעדרו של שיין לארקין (שיין לארקין! עד אליו הגענו) הפצוע, הרוטציה של בוסטון התכווצה לשבעה שחקנים וחצי בערך ואיכשהו, זה עדיין מספיק ולא סתם מספיק. הסלטיקס משחקים משוחרר מאוד כרגע. הם יודעים שהם התעלו על הציפיות מהם בעשרות דרגות והם יודעים שהמאמן הטוב בעולם ניצב בצד שלהם. כל מה שישיגו בלי הייוורד וקיירי הוא בונוס והתחושה הנוחה הזו ניכרת על המשחק שלהם. ההגנה קשוחה כרגיל ובהתקפה יש שטף ואף אחד לא מפחד לזרוק ולקחת אחריות. הסלטיקס על הגל כרגע, עם ניצחון שישי בשבעת המשחקים האחרונים שלהם ושמיני ברציפות בבית מאז תחילת הפלייאוף.

כל מטאטא יורה בבוסטון כרגע ואפילו מרקוס מוריס, שכמעט חירב את משחק 5 מול פילי, התפוצץ התקפית למרות שעבד כל כך קשה בהגנה על לברון. אם בוסטון בכל זאת תצליח לגרד ניצחון גם במשחק 2, היא תצא לקליבלנד עם ערימות של ביטחון ועם רגל אחת בגמר. הפנים לליל שלישי.

הדפס