צפוף בצמרת: פלייאוף המערב המרתק בפתח

לראשונה מאז 2010, פחות מ-10 ניצחונות הפרידו בין הראשונה במערב לשמינית. זה אמור לסדר לנו אקשן כבר בסיבוב ה-1 בפלייאוף. טוב, אולי לא כולל הווריירס. אור בר נתן מתכונן

אור בר נתן
אור בר נתן  13.04.19 - 15:30
תחילת כתבה

גולדן סטייט (25:57) - לוס אנג'לס קליפרס (34:48)

לראשונה מאז 2010, בין מוליכת המערב למקום השמיני מפריד פער משחקים חד ספרתי. אז זו הייתה אוקלהומה סיטי - בתחילת דרכו של הטריו המפוספס - שגררה את הלייקרס, האלופה שבדרך, לשישה משחקים. אולם את הסדרה הזו קשה לראות מחזיקה מעמד כל כך הרבה זמן. כן, גולדן סטייט נראית פגיעה מתמיד, הרבה פחות דורסנית ובוודאי שלא יציבה במיוחד, אבל כבר מזמן למדה למצוא את עצמה ברגעים הנכונים, ״להרים את המתג״ בעגה האמריקנית. לפני שנה, הווריירס הגיעו לפלייאוף מהמקום השני הזר להם, בלי סטף קרי הפצוע, ולא השאירו לסן אנטוניו סיכוי בשלושת המשחקים הראשונים. צפו לאותה חדות גם הפעם.

הקליפרס היו ללא ספק המרענן הרשמי של המערב, אחרי שאף אחד לא ספר אותם בתחזיות קדם העונה. דוק ריברס חיבר תלכיד נפלא ויהנה מהיחידה השנייה הכי עמוקה ופרודוקטיבית בליגה, בהובלת אליל הספסל לו וויליאמס, אבל אפשר לשער שסטיב קר יתאים את הדקות של קליי תומפסון כדי להצר את צעדיו של השחקן השישי של העונה. היתרון היחיד שיהיה לקליפרס בסדרה הזו גם יאבד מכוחו. כמאמר הקלישאה, בפלייאוף הרוטציות מתקצרות ומה שיותר חשוב הוא סטאר פאוור, ופה זה לא כוחות.

השחקן המצטיין בסדרה יהיה: סטף קרי. הוא סוחב פציעה בקרסול (תיראו מופתעים), אבל אמור לשחק במשחק מספר 1. בשלושת הניצחונות של הווריירס על הקליפרס העונה, סטף קלע בממוצע 32.8 נקודות, וגם פטריק בברלי המעיק לא עזר. את הפלייאוף הקודם הוא כאמור התחיל מאוחר, הפעם הוא ייכנס לעניינים מההתחלה ויתווה את הקו עבור כל הקבוצה לקראת החודשיים המכריעים.

הנתון: שלושה אולסטארים מול אפס (אחד אם מחשיבים את לו וויליאמס).

ההימור: הקליפרס כיפיים ומלהיבים, אבל כדי לעשות רעש בפלייאוף, בטח מול גולדן סטייט, הם עדיין לא שם והמחסור בסופרסטאר יזעק לשמיים. 1:4 לווריירס.

כנראה שלא מכאן תבוא הדרמה (צילום: Noah Graham/NBAE via Getty Images)
כנראה שלא מכאן תבוא הדרמה (צילום: Noah Graham/NBAE via Getty Images)

יוסטון (29:53) - יוטה (32:50)

הרוקטס ודאי לא ציפו לסיים במקום הרביעי ולקבל מפגש פוטנציאלי עם גולדן סטייט כבר בסיבוב השני, אבל עבור קבוצה ששמה את כל יהבה על נישול האלופה ממעמדה, התזמון של הסדרה הזו לא באמת אמור לשנות. במובן מסוים, יכול להיות שמדובר ביתרון. אבל קודם כל, הרוקטס צריכים לשחזר את חצי הגמר של 2018 ולעבור את ההגנה הכי טובה במערב. אותה סדרה הייתה מסתבכת אלמלא כריס פול, שידע להשתלט על משחקים בהם ג׳יימס הארדן היה פחות בעניינים והיה פול הישן והטוב בשני המשחקים האחרונים של הסדרה, אלו שהפכו 1:2 שברירי ל-1:4 החלטי. גם הפעם המפתח ההגנתי של הג׳אז יהיה עצירת הארדן ופול יחד, עד כמה שניתן, כי כל עוד אחד מהם טוב הרוקטס ישלטו בסדרה.

אבל עוד לפני ההגנה, הבריאות של יוטה היא תנאי סף. חסרונו של ריקי רוביו לפני שנה יצר עומס בלתי סביר על דונובן מיצ׳ל, שעבר מ-28.5 נק׳ ב-46 אחוזים מהשדה בסיבוב הראשון מול אוקלהומה סיטי, ל-19.4 נק׳ ב-36 אחוזים נגד יוסטון ולבסוף גם נפצע. במשחקים הכי קריטיים נגד הת'אנדר, 2 ו-3, רוביו היה פנטסטי בשני צידי המגרש וכך יצטרך להיות גם הפעם כדי שלג׳אז יהיה איזשהו סיכוי. דריק פייבורס ובעיות הגב שלו הם עוד סיבה לדאגה, שכן בלעדיו ההגנה בצבע תהיה הרבה פחות אפקטיבית והארדן צפוי לחגוג.

השחקן המצטיין בסדרה יהיה: ג׳יימס הארדן, כי שום אופציה אחרת לא הגיונית כאן. הג׳אז כפו עליו הרבה איבודים בעונה הסדירה, אבל המפגשים היו בשלב מוקדם מאוד של העונה, כשהרוקטס דשדשו להם בתחתית הטבלה. מאז הרבה מאוד השתנה ביוסטון ובחודשים האחרונים לאף אחד בליגה אין תשובה להארדן. סוף סוף העסק התחבר ולא ייתכן שהארדן ייתן למשהו לעצור אותו בדרך לגולדן סטייט.

הנתון: 36.1 נקודות. הארדן הוא השישי בהיסטוריה שמסיים עונה בממוצע של 35+.

ההימור: בהנחה ששתי הקבוצות יישארו בריאות, זה יהיה יותר צמוד מבעונה שעברה. סביר ששתיהן תנצחנה בחוץ לפחות פעם אחת, אבל בכושר של הרוקטס בחודשים האחרונים, קשה לראות אותם מחמיצים את ההזדמנות למפגש חוזר עם הווריירס. 2:4 ליוסטון.

כל יוטה מול הארדן (צילום: Melissa Majchrzak/NBAE via Getty Images)
כל יוטה מול הארדן (צילום: Melissa Majchrzak/NBAE via Getty Images)

פורטלנד (29:53) - אוקלהומה סיטי (33:49)

הבלייזרס ראויים לכל מחמאה על כך ששוב סיימו במקום השלישי במערב, אחרי שבקיץ רבים האמינו שכלל לא יגיעו לפלייאוף בעקבות הסוויפ המשפיל מול ניו אורלינס. פורטלנד נחשפה במערומיה כשאף אחד מלבד דמיאן לילארד וסי ג׳יי מקולום לא הצליח ליזום בעצמו וההתקפה נתקעה לחלוטין. השנה בפורטלנד קיבלו את יוסוף נורקיץ׳ טוב מתמיד, ולכן פציעתו זורקת את אותם חזרה לאותו קושי. אם זה לא מספיק, ההיעדרות של הבוסני לא רק תשאיר בור סטטיסטי של נקודות וריבאונדים, אלא גם תכריח את טרי סטוטס להשתמש יותר מדי באנס קאנטר, ואם יש קבוצה שיודעת כמה זה בעייתי, זו אוקלהומה סיטי.

באיזשהו מקום, הת'אנדר הפוכים מהבלייזרס. פורטלנד היא קבוצת עונה סדירה נהדרת ויציבה, אבל חסרת שיניים בפלייאוף. אוקלהומה סיטי היא כנראה סימן השאלה הכי גדול במערב, קבוצה שלפרקים נראית כמו האיום הכי גדול על גולדן סטייט ולעתים כמו קבוצת לוטרי. מקור לאופטימיות מבחינת בילי דונובן הוא ההתעלות של ווסטברוק וג׳ורג׳ מול יריבות חזקות העונה - 29.5 ו-38 נקודות בממוצע בארבעת הניצחונות על פורטלנד. OKC פישלה מול יותר מדי קבוצות רעות העונה, אבל הפוקוס והתשוקה של שני הכוכבים שלה אמורים לעלות על אלו של צמד הכוכבים בצד השני.

השחקן המצטיין בסדרה יהיה: פול ג׳ורג׳. השנה השנייה שלו באוקלהומה סיטי הייתה גם הטובה ביותר בקריירה שלו, ובה סיים כסגן מלך הסלים של הארדן ובצדק נחשב למועמד לגיטימי ל-MVP לפרקים נכבדים מהעונה. עד כמה שעדיין אוהבים להסתכל על הת'אנדר כ״קבוצה של ווסטברוק״, העונה הוא זרק הכי מעט מאז שקווין דוראנט עזב וחשוב מכך - זרק פחות מג׳ורג׳, קלע הרבה יותר יעיל ממנו. העליונות ההתקפית לא פגעה בו כשחקן הגנה מהטובים בליגה והפעם הוא גם מלך החטיפות עם 2.21 למשחק. עד כמה שניתן לשפוט מהעונה הסדירה, לפורטלנד אין תשובה לגרסה המדהימה הזו של ג׳ורג׳.

הנתון: 29. האחוז של ווסטברוק משלוש העונה, הכי גרוע מאז עונתו השנייה בליגה. כשהוא זורק פחות מ-5 שלשות, אוקלהומה סיטי מנצחת. בהפסדים? כמעט 7. עד כמה פורטלנד תכפה עליו את הזריקות ולא על ג׳ורג׳, גראנט ופרגוסון יהיה קריטי.

ההימור: בלי נורקיץ׳, סטיבן אדאמס אמור להסתדר מצוין עם חברו הטוב קאנטר, ווסטברוק וג׳ורג׳ אמורים להעלות רמה ולשלוח את פורטלנד לעוד קיץ של חשבון נפש. 1:4 ל-OKC.

דנבר (28:54) - סן אנטוניו (34:48)

זוכרים את המרחק המצומצם כל כך בין צמרת המערב למקומות 6-8? בסדרה הזו הוא אמור לבוא לידי ביטוי. כל כך הרבה פרמטרים מעידים על השוויוניות שלה, בוודאי ביחס למקום שני נגד שביעי. הניסיון העצום של הספרס (כמו שמייק מאלון היטיב להגדיר: "לפופוביץ' יש חמש טבעות אליפות. לי יש טבעת נישואין") מול האיזון של הנאגטס, קרב בין שתיים מההתקפות הטובות בליגה ו-2:2 במפגשי העונה הסדירה, כל אלה נותנים תחושה שזה יכול ללכת לכל כיוון.

ניקולה יוקיץ' הוא השחקן הכי טוב בסדרה הזו, אבל יערוך את הבכורה שלו בפלייאוף עם מצ' אפ שאיתגר אותו בעונה הסדירה וצמצם באופן יחסי את ההשפעה הוורסטילית שלו על המשחק. לאורך העונה הג'וקר זרק לפחות 15 פעמים מהשדה ב-42 משחקים. בארבעת המפגשים עם הספרס: 5, 14, 14 ו-10. זו השאלה הגדולה לסדרה הזו, שתשפיע גם על עתידה של דנבר במידה מסוימת: עד כמה ניתן ב-NBA של 2019 להסתמך על הסנטר שלך, טוב ומגוון ככל שיהיה? התחושה היא שבפלייאוף הראשון שלו, יוקיץ' הולך לאכול לא מעט קש.

השחקן המצטיין בסדרה יהיה: למרקוס אולדריג'. הוא יצטרך לשמור על יוקיץ' לפחות לחלק מהזמן, אבל מגיע בכושר התקפי מצוין ובמפגשים מול הנאגטס קלע באחוזים גבוהים, גם אם סבל מול מילסאפ, הרננגומס ויוקיץ' בכל מה שקשור לריבאונד. דמאר דרוזן נוטה לפתוח (וגם להמשיך) את הפלייאוף בצורה מנומנמת קצת, ובצד השני צפויה הסתגלות למעמד במשחקים הראשונים. אולדריג' אמור לתת את הטון כבר משלב מוקדם.

הנתון: 22 שנים ברציפות בפלייאוף. DNA של מועדון, מישהו?

ההימור: אולי הסדרה הכי פתוחה בסיבוב הראשון כולו. זה יהיה ארוך ומלא בהפתעות. לכן הבחירה הקלה היא ב-7 משחקים, עם יתרון קל לניסיון האינסופי של המועדון הכי מרשים בליגה ב-25 השנים האחרונות. 3:4 לסן אנטוניו.

הדפס