נתראה בדראפט: הצעירים שמדלגים על שנת המכללות

רשת ESPN עומדת למלא בחודשים הקרובים לא מעט משבצות שידור בשעות ה"מתות" של היום עם כדורסל בשידור חי. לא מה-NBA, גם לא מהמכללות, אפילו לא מהתיכונים או מהיורוליג. ברשת הענק נדדו כל הדרך לאוסטרליה בשביל זה ויתנו לצופים לא פחות מ-59 משחקים ישירים, מחוף לחוף.

למה? לא בגלל דן שמיר, אם תהיתם (אבל הוא יקבל הרבה מאוד זמן מסך וחשיפה בשוק הגדול). זה יקרה בגלל שלפחות שני שחקנים שצפויים להיות בחירות לוטרי בדראפט של הקיץ הבא החליטו לוותר על שנת הקולג'ים ולהעביר את הזמן עד שהחוקים ירשו להם להיות חלק מה-NBA בליגה מקצוענית.

אר ג'יי המפטון ייתן השנה בניו זילנד ברייקרס הזדמנות לדן שמיר להרגיש מייק ששבסקי, לקבל יהלום בלתי מלוטש, שכולם יודעים שיהיה בחירת דראפט גבוהה ושלא יישאר בקבוצה יותר משנה אחת, ולנסות לטפח ולפתח אותו כמה שיספיק. לאמלו בול, שנמצא באור הזרקורים כבר לא מעט שנים, ישחק באותה ליגה, עבור אילווארה הוקס וגם הוא ייפרד ממנה בסוף העונה הקרובה, בין פברואר למרץ, ויתחיל להתכונן לדבר האמיתי.

ושניים (ויש עוד) הם כבר סוג של מגמה, לא?

המפטון ובול הם אולי שני פוטנציאלים גדולים ומבטיחים, אבל הם לא הראשונים שמוותרים על הקולג' מאז שהחוק שאוסר קפיצה ישירה מהתיכון ל-NBA (חוק שאמור סופסוף להתבטל בשנים הקרובות) נכנס ב-2006.

לישראלים בוודאי זכור ג'רמי טיילר, שסומן בשלב מסוים כבחירה מספר 1 אפשרית ואחרי כיתה י"א בסן דייגו החליט לחתום בקיץ 2009 במכבי חיפה. אצל הירוקים הוא בעיקר עשה בלגן וחתך עוד לפני סיום העונה. לבסוף הגיע ל-NBA ורשם שם 80 הופעות, אבל הקריירה שלו הפכה מהר מאוד לכישלון מתמשך.

שנה לפניו היה זה ברנדון ג'נינגס, עוד אחד שסומן כפרוספקט מספר 1 באמריקה והלך לשחק שנה אחת עם רומא ביורוליג ובליגה האיטלקית. גם במקרה שלו זה לא עבד משהו, אבל מאז שנבחר עשירי בדראפט 2009 הוא נהנה מקריירת NBA סבירה לכל הפחות ושיחק בליגה עד לקיץ שעבר. גם עמנואל מודיאיי (סין) וטרנס פרגוסון (אוסטרליה) הלכו בשנים האחרונות בדרך דומה וזכו להצלחה חלקית כאשר הגיעו ל-NBA לאחר מכן.

אז אם טיילר קרס וג'נינגס גמגם, למה בכל זאת שווה לשחקנים כמו המפטון, בול וגם טרי ארמסטרונג שהלך לאיסט מלבורן מאותה ליגה וקניון מרטין ג'וניור, בנו של הבחירה 1 בדראפט 2000 שהחליט לוותר על ואנדרבילט אחרי שכבר התחייב אליה ובמקום להפוך למקצוען, לעשות את הצעד הזה?

בניגוד למה שקרה עם טיילר או ג'נינגס לפני כעשור, היום השחקנים שמוותרים על הקולג' עושים זאת כהחלטה הרבה יותר מושכלת ועם הבנה הרבה יותר עמוקה של היתרונות והחסרונות.

הצד של היתרונות ברור: ראשית, כסף. כשהנעל של זאיון וויליאמסון התפרקה מול צפון קרוליינה לעיני כל האומה לפני כחצי שנה, הוא יצא מזה בשלום ועם מתיחה ולא יותר, אבל היה שם גם הרבה מזל. אם קווין דוראנט קורע את האכילס ומושבת לשנה, זה עצוב מאוד, אבל גם אם KD יפרוש מחר יהיה לו מספיק כסף כדי לדאוג לעתיד. לזאיון לעומת זאת, אף אחד לא שילם על המשחקים בדיוק, למרות שבזכותו ומסביבו התגלגל עסק של מאות מיליוני דולרים. אז למה לשחק בחינם אם יש אופציה אחרת?

סקוטי פיפן, שגם בנו מסומן כבחירת דראפט עתידית, נשאל על כך לאחרונה ואמר: "אני חושב שהטרנד הזה יימשך. ואני חושב שאוסטרליה זו המדינה הנכונה עבור המפטון ובול. אין מכשול שפה שם". ישנם גם כאלה שעושים את הכיוון ההפוך, כמו אלן סמיילגיץ', שהווריירס "החביאו" בעונה שעברה בסנטה קרוז מליגת הפיתוח ובחרו בו בסיבוב השני של הדראפט החולף, בגיל 18 בלבד.

עוד יתרון מאוד בולט הוא התחרות. הכוכבים הגדולים של התיכונים מגיעים לשנת המחויבות שלהם בקולג' ולא פוגשים את השחקנים הטובים והאתלטיים ביותר. אלה כבר עשו את השנה שלהם ואחריה נבחרו ל-NBA. בעבר, כשכולם היו נשארים בקולג' ארבע שנים או לפחות שלוש, פרשמן, גם כזה בעל כישרון יוצא דופן וגוף בנוי היטב, היה נדרש להתעמת על פרקטי המכללות מול שחקנים מצוינים, שגדולים ממנו בשנה, שנתיים או שלוש ובעצמם כבר מוכנים ל-NBA. כעת, הוא בעיקר פוגש כאלה שבמקרה הטוב יצאו לאירופה ובמקרה היותר סביר, יפסיקו לשחק כדורסל אחרי הקולג'. קשה מאוד להשתפר ככה.

בליגה מקצוענית, מול שחקנים ותיקים, הילדים הללו מקבלים הזדמנות להיתקל בדבר האמיתי. מן הסתם הרמה בליגה האוסטרלית לא קרובה אפילו ל-NBA וגם הפיזיות מרחק שנות אור משם, אבל עדיין מדובר בשחקני כדורסל מקצוענים, שנמצאים בעסק כבר לא מעט שנים. איך שלא תהפכו את זה, זו הכנה הרבה יותר מתאימה, מה גם שאפשר ללמוד מהמקצוענים האלה איך להתנהל בחדר הלבשה ולהתנהג כמו בוגרים ולא כמו ילדים בתיכון או בקולג'. אלה אנשים עם קריירה, חלקם עם משפחות וכל דבר שהמפטון, בול וחבריהם יצליחו להפיק מהחוויה יהפוך את ההצטרפות לחדר ההלבשה המלחיץ של ה-NBA לקצת יותר קלה.

מנגד, החיסרון הבולט נעוץ בחשיפה. כן, ESPN תשדר את הליגה האוסטרלית, אבל כאמור, בגלל הבדלי השעות מדובר יותר בדרך למלא חורים בלו"ז. בסופו של יום, כמות האנשים שתצפה ב-24 באוקטובר במפגש בין הברייקרס של המפטון להוקס של לאמלו היא אפסית לעומת אלה שישבו לראות קרב בין שתי מכללות ענק עם פוטנציאלים ל-NBA. רחוק מהעין, רחוק מהלב.

לכך אפשר גם לצרף את איכות המאמנים ואיכות המתקנים. דן שמיר עושה קריירת אימון מצוינת ובוודאי יהנה מהחוויה הזו, אבל ששבסקי הוא עדיין לא. בקולג'ים, עם כל הבעיות, נמצאים כמה מהמאמנים הטובים בכל הזמנים ובניגוד למאמן של קבוצה מקצוענית, שצריך לזכור שמדובר בפרנסה של שאר חברי הקבוצה, הרי שמאמני הקולג' מנוסים בתפקיד ה"מורה לכדורסל" ובעיקר בשנים האחרונות, הפכו למכווני מטרה ויודעים איך לבנות לאורך עונה אחת קצרה את השחקנים שלהם כך שיצליחו ב-NBA באופן מיידי, מה שישכנע את כוכבי התיכונים הבאים בתור לבחור בקולג' שלהם.

המתקנים המפוארים של המכללות הגדולות, שאין כמותם כמעט לאף קבוצה מקצוענית מחוץ לארצות הברית, הם גם כלי הניגוח של אלה שטוענים שלא צריך לשלם לשחקני הקולג'. את ה"תשלום" שלהם הם מקבלים דרך היכולת להשתמש בחינם במיטב האולמות, חדרי הכושר, הרופאים וכל מה שתרצו.

Now set to broadcast 59 prime time @NBL games under a two-year agreement, ESPN really is Australia's home of basketball.

ALL THE DETAILS: https://t.co/zKJsM4Y21a pic.twitter.com/2aZQmWSvKX

— ESPN Australia & NZ (@ESPNAusNZ) July 30, 2019

אם כך, מדובר במאבק מרתק, בין אלה שדוחפים לוויתור על שנת הקולג' לבין אלה שמאמינים שיש לה ערך. הרוב המכריע נמצא עדיין נמצא בצד השני של המפה ועל כל המפטון, בול, ארמסטרונג או מרטין ג'וניור תמצאו עשרות מועמדים להיבחר בדראפט שהולכים בדרך השגרתית.

אך כל עוד הדיבורים על ביטול החוק המגביל יישארו בגדר דיבורים בלבד, וכל עוד ESPN תקנה את הליגה האוסטרלית בגלל שני ילדודס שמשחקים בה, ואם שני הילדודיס האלה גם יעשו השנה קפיצת מדרגה רצינית ויגיעו ל-NBA מוכנים בשנה הבאה, יכול להיות שנקבל עוד ועוד מקרים דומים בעתיד הקרוב.