מוב לייק ג'אגר: המובים הגדולים בתולדות ה-NBA

ג'יימס הארדן עובד על עוד מהלך חדש לאוסף, שלשת סטפ-בק על רגל אחת או משהו כזה. עד שהמזוקן יחליט שהגיע הזמן להכניס את הנשק הזה לפעולה, אספנו את הטופ של הטופ

עידן ויניצקי, ארה"ב
עידן ויניצקי, ארה"ב  07.09.19 - 13:41
תחילת כתבה

בווידיאו: המהלך החדש של הארדן

"אני רואה את עצמי כיוצר וחדשן ורוצה לסלול את הדרך שלי בעולם הכדורסל, לעשות דברים כמו שאני רוצה אותם. אני רוצה לטייל בעולם ולראות ילדים קטנים אומרים 'היי, ג'יימס, אני עושה את המהלך שלך'. אשמח לראות את זה".

לפני כמה שבועות, סרטון בו נראה ג'יימס הארדן זורק (וקולע!) שלשת סטפ בק על רגל אחת במהלך משחק אימון, הפך לשיחת היום. ה-MVP של 2017/18 ואחד השחקנים המרתקים ב-NBA בשנים האחרונות כל הזמן מחפש דרכים חדשות להפוך ליעיל יותר וקטלני יותר וייתכן כי בקרוב הוא יכניס את המוב החדש שלו.

עד שזה יקרה, אספנו כמה מה"מובים" הכי מפורסמים בהיסטוריה של הליגה, שתוכלו להתענג עליהם קצת. תוסיפו בתגובות את החביבים עליכם.

הסטפ בק של הארדן
אז נתחיל מהמזוקן עצמו ועד שהוא יכניס באמת את הזריקה על רגל אחת הזו, נסתפק במהלך שהפך אותו לבלתי ניתן לעצירה. כן, לפעמים הוא עושה צעדים ולפעמים זה אפילו יותר מדי ברור (כשהוא עושה שני סטפ בקס בבת אחת למשל...), אבל כשזה מתחבר, המהלך הזה פשוט מושלם.

תומאס בלר מה"ניו יורקר" קרא לסטפ בק של הארדן "נשגב" ואילו וויל גוטליב מ"דה רינגר" כינה אותו "רצחני". בניגוד לכמה מהאחרים ברשימה הזו, הארדן ממש לא המציא את המוב שלו, רק הביא אותו לכלל שלמות ואם אתם לא מאמינים, תשאלו את ווסלי ג'ונסון, שעדיין מנסה לקום מהפרקט כנראה.

הצ'ייס דאון בלוק של לברון
אחת הסדרות הגדולות בתולדות הליגה הייתה כמובן גמר 2016, שם קליבלנד חזרה מפיגור 3:1 מול גולדן סטייט ו-73 ניצחונותיה, בדרך ל-3:4 ענק בחוץ במשחק המכריע ואליפות היסטורית.

שני מהלכים לנצח ייזכרו מאותו משחק 7 באורקל ארינה: השלשה המכריעה של קיירי אירווינג והחסימה של לברון על אנדרה איגודאלה, כמה רגעים קודם לכן. איגי חשב שהוא עולה ללייאפ קל, אבל קינג ג'יימס הגיע משום מקום ופשוט התעופף באוויר, מדביק את הכדור ללוח בתזמון מושלם.

לברון, מוח כדורסל מהטובים שהיו אי פעם, מצא לאורך הקריירה שלל דרכים חדשות לייצר נקודות, מבפנים, מבחוץ, עם מסירות מצד לצד, כל מה שתרצו. אבל המוח שלו עובד היטב גם בהגנה. לפעמים הוא מתעצל, אבל הוא תמיד יראה כמה מהלכים קדימה ויחכה ליריב ההמום, יגיח ויספק חסימה שתכניס את הקהל והקבוצה שלו לטירוף.

הזריקה על רגל אחת של דירק
אז איך בעצם הפך בחור צנום מגרמניה לקלע השישי בטיבו בתולדות הליגה ואחד משבעת היחידים שהגיעו ליותר מ-30 אלף נקודות? פשוט מאוד, הוא המציא משהו שאף אחד לא הצליח לעצור.

ממרומי ה-2.13 מטרים שלו, היכולת של נוביצקי לייצר הפרדה מהמגן שלו בעזרת הברך ואז לקלוע עם יד רכה מחצי מרחק הפכה את המוב שלו לאגדי. "זו דרך מצוינת להשיג מבט טוב לסל", הוא סיפר פעם. "כשיש לך טאץ' טוב ואתה גבוה, אתה תמיד יכול לייצר את הזריקה הזו, לא משנה מי שומר עליך".

"דירק הוא היוצר של זה, כולם יודעים את זה. זה שייך לדירק, זה ה'דירק פייד'", אמר דמרקוס קאזינס על המוב שכמעט כל שחקן בליגה, גבוה או נמוך, מנסה לשחזר.

הסקיי הוק של קארים
כנראה שזה המוב המפורסם אי פעם. אין ממש דרך הגיונית להסביר אפילו את זריקת הוו של הקלע המוביל בכל הזמנים ואחד השחקנים המוכשרים שדרכו על הפרקט.

הגובה, החוכמה והיד הרכה סיפקו לקארים נשק בלתי נתפס ובלתי עציר. לא הייתה שום דרך אפשרית לשמור על שחקן מסוגו, כשהוא היה מרחיק את הכדור מהסל במקום לקרב אותו, ואז זורק אותו ביד אחת, תוך כדי תנועה. הסקיי הוק עבד מכל מקום באזור הצבע.

"היית פשוט צריך לבחור באיזו דרך אתה מעדיף להתאבד מול המהלך הזה", העיד קארים. "אני לא חושב שאי פעם מישהו הצליח לחסום אותי. אף אחד לא הצליח לאתגר אותי כשהלכתי לסקיי הוק".

הפייד אווי של ג'ורדן
מתוקף היותו השחקן הטוב ביותר אי פעם, לג'ורדן היו אינספור מובים ומהלכים אהובים. עטיפת הכדור בדרכו לדאנק הייתה מפורסמת לא פחות, אבל הפייד אווי היה השדרוג האמיתי בעידן בו הליגה אפשרה לשחקני ההגנה להחטיף הרבה יותר חזק.

ג'ורדן בדרך כלל לא היה גבוה יותר או גדול יותר מהשומרים שלו ואלה השקיעו את כל מרצם, כל העונה, בניסיון להבין איך בולמים אותו. והוא עדיין היה ממטיר עליהם נקודות בלי הכרה, כי היה לו את שחרור הכדור הכי רך ונכון שאפשר לראות. הוא היה מלטף את הכדור בדרכו החוצה מהיד ואל הסל, כל זאת בעודו מזנק אחורה ומייצר לעצמו את המרחב הנחוץ.

הפינגר רול של ג'ורג' גרווין
שלב ההצלבה של היורוליג, 2000. מכבי תל אביב במשחק של להיות או לחדול בבולוניה מול פאף ונייט האפמן עליו השלום מספק הצגה מופלאה, אבל הסל הגדול במשחק שייך בכלל ל"אייסמן", דורון שפר, שמוצא לעצמו שמונה דקות לסיום מאצ'אפ שהוא אוהב, חודר לסל ומגלגל את הכדור באומנות פנימה עם קצות האצבעות,

באופן סמלי מאוד, המהלך הזה שייך ל"אייסמן" המקורי, ג'ורג' גרווין, שכיכב בשנות ה-70 ו-80, תחילה ב-ABA ואז בסן אנטוניו ספרס. גרווין היה עושה פינגר רול כל כך מדויק, שלעיתים הוא זרק אותו מהעונשין. רגע לפני שחשבת שהוא בדרכו לסל, בניסיון להשיג דאנק או לייאפ, הוא שחרר את הכדור במהירות משוגעת וטאץ' מושלם. סוג של "פלואטר", רק עם היד בכיוון השני בזמן הזריקה, או הגלגול אם תרצו. זה הספיק לו כדי להוביל את הליגה בנקודות שלוש עונות ברציפות.

הקרוסאובר של אייברסון
לא הרבה אנשים גרמו למייקל ג'ורדן לסחרחורת, אבל הילד החצוף מפילדלפיה מעולם לא היה אחד האנשים הרגילים.

"כשתפסתי את הכדור, שמעתי את פיל ג'קסון צועק 'מייקל'", סיפר אייברסון על הרגע המפורסם מ-1997. מול אחד משחקני ההגנה האיכותיים בכל הזמנים, אייברסון לקח את הכדור שמאלה, ואז ימינה וזה לא הספיק כדי לעבוד על MJ, אז הוא חזר שמאלה ושוב חתך בטיסה ימינה והפעם ג'ורדן נותר חסר אונים, לא בכיוון של המהלך בכלל ורק מביט באייברסון במבט נואש בעוד הגארד הקטן עולה מחצי מרחק, צולף ומרעיד את היציעים.

כל כך הרבה שחקנים לאורך השנים חטפו את הקרוסאובר המסחרר של AI. טיירון לו ניסה להישאר מרוכז ולהגן טוב עד הרגע האחרון והסוויש הבלתי נמנע. הוא היה כל כך מרוכז עד שנפל ומצא עצמו בחלק התחתון של אחת התמונות המוכרות בהיסטוריה של המשחק.

השמגוד של גוד שמגוד
המהלך הכי משונה ברשימה שייך לשחקן הכי משונה בה, כזה שהחליט שהשם שמגוד וואלאס לא מספיק טוב עבורו והחליף אותו ל"אלוהים". הוא שיחק רק 20 משחקי NBA בקריירה, לפני שהחל בטיולים, אבל זה כל מה שהוא היה צריך.

ה"שמגוד", ששוכלל על ידי שחקנים כמו כריס פול וקיירי אירווינג בשנים האחרונות, ובסטייל אחר גם על ידי דיאן בודירוגה (אפילו עומרי כספי רשם אחד יפהפה בנובמבר האחרון), הוא העברת הכדור לחלק הקדמי של הגוף ואז משיכתו חזרה עם היד הנגדית, הרחוקה. על הנייר, זה מהלך מסוכן, כי הזמן שלוקח ליד לחצות את הגוף ולמשוך את הכדור מאפשרת למגן לחטוף אותו. בפועל, אם הוא מבוצע מהר ובשלמות, כמו ששמגוד רצה, הוא מותיר את שחקן ההגנה בהלם, מחפש את הכדור ולא מבין איך הוא פתאום בצד השני.

היורוסטפ של מאנו ג'ינובילי
הארגנטינאי היה אחד האתלטים המפתיעים של ה-NBA בשני העשורים האחרונים. הוא תמיד הצליח למשוך את הגוף שלו יותר ממה שנדמה היה שהוא מסוגל והוא תמיד הצליח לייצר לעצמו סלים קלים בזכות היורוסטפ היפהפה.

כשמאנו נכנס לליגה, גם פופוביץ' ובטח שהשחקנים האמריקאים הסתכלו על היורוסטפ הזה כאילו הוא נפל מהירח. היום זה מהלך שכל שחקן סביר ומעלה מנסה. צעד לפה, צעד לשם והופ, הדרך אל האושר סלולה.

"הוא הגיע בתזמון המושלם להתחיל מהפכה", כתב על ג'ינובילי ב-ESPN ג'ורדן ברנר, לאחר פרישתו של הארגנטינאי. "פתאום, הוא היה עושה יורוסטפ בגמר ה-NBA וצ'ארלס בארקלי היה משתגע וצורח באולפן". היורוסטפ הוא המהלך הקלאסי שכולנו מנסים בשכונה ורק אז מבינים כמה קשה לעשות אותו באומנות, כמו מאנו.

הדרים שייק של האקים
אחרון ברשימה שלנו (וסליחה עם כל אלה שלא נכנסו) הוא האקים דה דרים. השנים הארוכות שלו כשוער כדורגל (הוא לא שיחק כדורסל כלל עד גיל 17) עזרו לאולג'ואן לייצר עבודת רגליים עילאית ושמירה מושלמת על יציבות ומיקום. לכן, הדרים שייק עבד טוב כל כך.

אולג'ואן היה הרבה יותר מהיר מהשומרים שלו, הסנטרים של שנות ה-80' וה-90' והם לא ידעו לרגע לאן הרגליים שלו הולכות. הוא לפתע דהר אל הסל, ואז נעצר בבת אחת, בצורה ששחקן בגובהו לא אמור היה להיות מסוגל לעשות (היום יאניס חי מזה). ואז הוא הסתובב, וקלע ברכות או פשוט מצא עצמו לבד מול הטבעת.

"זה היה מהלך כדורגל שתרגמתי לכדורסל", הוא סיפר. "הצלחתי ככה להטעות את היריב שלי ולהוציא אותו מהמסלול שלו או להקפיא אותו ולהשאיר אותו מאחורי, או פשוט לא להשאיר לו שום סיכוי לנסות להגן על הזריקה שלי".

הדפס