תגיות: NBA
מילון נ.ב.א שושן – חלק 2
כיצד דריק רוז מגדיר מחדש את חוקי הכשירות ב-NBA? אילו שני חייזרים עם זרועות לא פרופורציונליות משתלטים על הליגה? ולמי יש יותר ניסיון NBA ברזומה – ריאל מדריד, ג'ייסון טרי או כל הסגל של פילדלפיה? סיכום שבוע עם מילון המונחים:
1. דיי-טו-דיי (Day to Day) והחלטה לפני משחק (Game Time Decision) – או: איך יודעים אם דריק רוז כשיר?התשובה הפשוטה: לא יודעים. וזה לא רק אתם, אלה גם אנשים שבונים עליו קצת יותר מאוהדים ושחקני פנטזי – למשל, המאמן שלו, טום ת'יבודו. מי שבדרך כלל מחליט אם רוז ישחק, במידה שהוא בריא יחסית, הוא מאמן הכושר ג'ף טנאקה, יחד עם רוז, ממש אחרי כשעה של חימום ובסמוך לג'אמפ.
"ה-NBA עשויה להוסיף בקרוב דרגה חמישית של כשירות", כתב בסוף השבוע שעבר סטיב אשברנר ב-NBA.com, ופירט: "Probable, Questionable, Doubtful, Out and Derrick Rose".
הליגה אימצה בשנים האחרונות את הטרמינולוגיה של ה-NFL, כך ששחקנים שאינם לגמרי בקו הבריאות מוגדרים בשעות שלפני המשחק באחת המלים הבאות:Probable – "כנראה ישחק". בערך 75% שיעלה על המגרש. סובל מפציעה, שאולי תגביל אותו.Questionable – "בסימן שאלה". סיכוי של בערך 50-50. פצוע, ורק אם ירגיש טוב, ישחק.Doubtful – "בספק למשחק". סיכוי קלוש שיעלה לפרקט, אלא אם, נניח, הקבוצה נשארת ללא שחקנים.Out – "אויש, תנוח".
המקרה של רוז מורכב יותר. האיש עבר שני ניתוחי ברכיים מאוד סבוכים, שבדרך כלל אחריהם לא חוזרים להיות אותו שחקן. זה לא אומר שאי אפשר לחזור להיות שחקן NBA, או שחקן NBA טוב, רק שהסגנון צריך להשתנות. אצל רוז זה בולט במיוחד. שחקן שזינק במהירות לעונת MVP בזכות סגנון משחק שאפשר לתאר רק כ"על הבאב אללה", עם חדירות במהירות שיא וצעד ראשון אדיר, הליכות לטבעת בלי פחד, נופל וקם, נופל וקם. פעם אחת, באפריל 2012 נגד פילדלפיה, הוא נפל ולא קם. ומאז, הקריירה שלו בכאוס.
רוז, שנולד וגדל בשיקגו, חי במציאות בלתי אפשרית. שיקגו זו עיר קשה ועיר ספורט תובענית. האוהדים שם מעריכים קשיחות כמעט יותר מכל דבר אחר. מאז שהצטרף לבולס, התקוות הרקיעו שחקים. אוהדים רבים מצפים ממנו לעלות ולשחק גם אם צריך לעטוף את רגליו בתחבושת אלסטיות, יריעת אוהל ושלוש שמיכות פוך.
בפועל זה לא עובד ככה. פיזיותרפיסט הספורט מולי אפשטיין, למשל, קורא לזה "שרשרת קינטית": התנועה של כל האיברים קשורה זו לזו. ברגע שמפרק אחד לא מתפקד כהלכה, זה מעלה את רמת הרגישות והפגיעות גם במפרקים נלווים. וכך, הברכיים של רוז עדיין בריאות, אבל במשחק מול קליבלנד לפני שבועיים הוא נקע את שני הקרסוליים, והבוקר עזב את המשחק בטורונטו עם פציעה בשריר ההאמסטרינג, "מיתר הירך".
אנחנו מאחלים לדריק בריאות וכל טוב ושיוביל את הבולס לאליפות במהרה בימינו אמן. אבל יש סיבה שהמילים Brandon Roy זכו לפופולריות רבה בטוויטר הבוקר. בשלב מסוים, הנטל הגופני כבר עלול להוביל לחשש מנזק בלתי הפיך לגוף לשאר החיים, לא הקריירה. רוי מפורטלנד החליט לעשות סוף לניסיונות ההחלמה ופרש באיבה של קריירה מאוד מבטיחה.
בינתיים, הבולס עוטפים את רוז בצמר גפן. הם לא משתפים אותו במשחקים שנערכים בלילות רצופים, כדי לאפשר לגוף שלו זמן התאוששות רב יותר. הם הרבה יותר זהירים כשצריך להחזיר אותו מפציעה. מצד שני, הם יודעים שאי אפשר לחזור לאינטנסיביות של עונה רגילה מבלי, אתם יודעים, לשחק.
"אתה חייב לענות על השאלות לעצמך", אמר ת'יבס על רוז, "רק אתה יודע כמה אתה משקיע כל יום, וברגע שאתה יודע שנתת את כל מה שיש לך, זה כל מה שאתה יכול לעשות". המאמן התעקש להישאר אופטימי. "הוא עוד יחזור, הוא עוד יחזור. זה ייקח זמן. אי אפשר להחמיץ את פרק הזמן שהוא פספס, ולחזור בבת אחת. יהיו עליות וירידות. היום, בהשוואה ללפני חודש, הוא מאוד התקדם. מה שכן, אתה לא מתכנן שבדרך יהיה נקע בקרסול. ובמקרה שלו יש שניים. הפיזיות הכרוכה בלשחק כל הזמן היא סיבה שחשוב לשים אותו על המגרש. רק שבמקביל, אי אפשר להעלות מישהו שלא מרגיש בנוח. לא רק הוא, כל שחקן".
היינו יכולים להמשיך ולפרט כאן בתיאורים פיזיולוגיים על מנגנוני תנועה, אבל במקרה הזה, עדיף לתת לחבר בשם ז'ואקים נואה, שמבלה איתו יותר מ-6 שנים יחד, את זכות המילה האחרונה.
"עברנו הרבה יחד", אמר הצרפתי אחרי הניצחון על טורונטו. "כחבר לקבוצה, זה מתסכל. אני מרגיש שמציירים אותו כמשהו שהוא לא. אתה לא חוזר מפציעות כמו שלו בלי מחויבות מדהימה, אתם מבינים? אני יודע כמה אכפת לו מהמשחק הזה. יש פציעות, פציעות קטנות, וכל פעם שקורה לו משהו, אנשים מרגישים שזה סוף העולם. וזה פאקינג מבאס עבורי. תירגעו. הוא חוזר משני ניתוחים מטורפים. ברור שניזהר איתו, וכשדברים לא הולכים, הוא יקשיב לגוף שלו לפני הכל. לעזאזל, תרגיעו. אני מצטער שאני מקלל, אני אדם אמוציונלי. נהיה בסדר. אנחנו פשוט צריכים לקחת את זה ב... טוב, פשוט תירגעו".
במלים אחרות: מבולבלים? זה בסדר. גם החברים שלו.
2. ווינגספאן (Wingspan), או: למה העתיד טמון בידיים של קוואי לאונרד ויאניס אנטטוקונפו."קוואי לאונרד הוא העתיד של סן אנטוניו", אמר השבוע גרג פופוביץ' בעוד רגע של בהירות מופלאה, "מפני שטים דאנקן ומאנו ג'ינובילי עומדים לשחק רק עוד 6-7 שנים נוספות".
טיפ קטן: אם אתם רוצים לאבד את הכרתכם מאלכוהול, צפו בדראפט ה-NBA ועשו משחק שתיה על כל פעם בה מדברים על Upside או על Wingspan. את ה-Upside, הפוטנציאל, קשה מאוד למדוד: כמה כבר אפשר להסיק מצפיה בסנטר בן 19, שזרק לסל במסגרת מסודרת לראשונה לפני 4 שנים ומעולם לא ניסה לשמור על טים דאנקן? זו הסיבה שהאשים ת'אביט נבחר שני בדראפט 2009 בעוד שני שחקנים ששיחקו חלק חשוב באליפות 2014, דני גרין ופאטי מילס, נבחרו במקומות ה-46 וה-55. את ה-Wingspan, מוטת ידיים, לעומת זאת, אפשר למדוד בקלות. ויש סיבה שאנשים מתלהבים ממי שמצליח להתבלט בקטגוריה הזו.
שניים מהאנשים האלה נחשבים היום לעתיד של ה-NBA. קוואי מסן אנטוניו ויאניס אנטטוקונפו. ה-MVP של גמר 2014, שבגיל 23 אמור לרשת את השושלת המפוארת של הספרס, וה"גריק פריק" שבגיל 20 עדיין לא מפסיק לגדול. לאונרד, כאשר היו מבחני המדידה לדראפט 2011, נדהמו הבוחנים לגלות שלצד גובה של 1.98 מטרים, מוטת הידיים שלו עמדה על 2.20 מטרים. לכך אפשר להוסיף כפות ידיים מפלצתיות, ברוחב של 28.6 סנטימטר. ויאניס? כיום הוא כבר 2.10 מטרים, עם מוטת ידיים שנעה בהערכות שונות בין 2.20 ל-2.25 מטרים, וכפות ידיים שרוחבן כנראה עולה אפילו על זה של קוואי. קוטרו של כדור NBA, אגב, הוא כ-22.6 סנטימטר.
מעבר לפרופורציות שמעמידות את כל התיאוריות על פלישת חייזרים לכדור הארץ באור קצת שונה, לשילוב הנדיר בין ידיים ארוכות במיוחד לכפות ידיים ענקיות יש השלכות מופלאות. שימו לב, למשל, למהלך הבא.
כריס פול, אחד השחקנים בעלי השליטה הטובה ביותר בליגה, עמד מול לאונרד בהתקפה קריטית במשחק בין הקליפרס לספרס. בשלב מסוים קוואי זיהה היסוס רגעי, ומיהר לשלוח את הידיים שלו לקרקע כדי להוציא את הכדור מפול. לא רק שהוא הצליח להסיט את הכדור ממסלולו, הוא אף שלח את זרועות התמנון שלו וחפן בהן את הכדור. כל זה קרה בלא יותר משניה וחצי. הספרס לקחו פסק זמן והמשיכו לניצחון מרשים. קוואי משתמש בתכונה המיוחדת הזו גם כדי להפגין יכולת הובלת כדור מרשימה, בעיקר מקשת השלוש עד לטבעת. ב-192 דקות משחק העונה הוא איבד 5 כדורים בלבד, לעומת 10 חטיפות.
אצל יאניס הסיפור קצת אחר – הוא נקלט לגמרי, אבל רק בעונה שעברה גבה ב-5 סנטימטרים והעלה כ-12 קילוגרמים. לג'ייסון קיד זה הספיק כדי להחליט על ניסוי מעניין - להשתמש בו כרכז, כפי שתיפקד בגיל נוער, ולא כמו שתופקד ב-NBA בעונה שעברה. כן, יש המון אלמנטים במשחק הרכז שאנטטוקונפו עדיין לא יישם ב-NBA, אבל יש לו יתרון מובנה: אפשר ללטש יכולת מסירה או ראיית משחק, במיוחד אם אתה ג'ייסון קיד, בעוד שאי אפשר לקחת את הרכז הכי טוב בעולם ולגרום לידיים שלו לגדול. גם הדגמות ליכולת הובלת הכדור של אנטטוקונפו כבר ראינו, למשל כאן.
היכולת של השניים לחפון את הכדור כאילו היה אפונה היא לא רק מדהימה, אלא גם מסבירה מדוע הם יכולים להפוך לסופרסטארים שישלטו בליגה. לאונרד כבר נמצא הרבה יותר קדימה על עקומת הלמידה, כמובן, אבל אם אנטטוקונפו יפנים מקיד איך להיות רכז, האיש הזה הולך להיות, וזו לא הגזמה, אחת מבעיות המאצ'-אפ הגדולות בתולדות ה-NBA.
3. טנקינג (Tanking), או: למה יש רק 29 קבוצות העונה ב-NBAבסיכומי הלילה בדף הפייסבוק שלנו, הפסקתי להתייחס לפילדלפיה כשוות זכויות ליתר הקבוצות ב-NBA. אני מרגיש שאני עושה כאן עוול וטעות גדולה, האמת: הייתי צריך לעשות זאת כבר בעונה שעברה. פשוט פתיחת ה-0:3 עיוורה אותי, והיה להם את רוקי העונה, מייקל קרטר-וויליאמס. מצטער, ליגה, לא הייתי הוגן איתך.
השנה, ההתעלמות קלה עוד יותר. לא רק שהם פתחו 8:0 – דבר שקרה להם רק פעם אחת, בעונת ה-73:9 הידועה לשמצה ב-1972; לא רק שהם ספגו 143 נקודות יותר מאשר קלעו ב-8 המשחקים האלה, נתון שרק פעמיים היו גרועים ממנו בליגה; לא רק שהם איפשרו לדאלאס לרשום הבוקר את הניצחון הגדול בתולדותיה, ב-53 הפרש, וזה עוד במשחק בו קרטר-וויליאמס חזר מפציעה וקלע 19 נקודות; בתחילת השבוע נחשפו עליהם נתונים מביכים עוד יותר.
על פי אתר Hoopshype, לשחקני פילדלפיה – בניכוי ג'ייסון ריצ'רדסון שסיים את הקריירה בגלל פציעה וממילא לא היה בתכניות של ראשי הקבוצה – יש פחות ניסיון NBA מצטבר מאשר לטקסס לג'נדס מליגת ההתפתחות, או לריאל מדריד. אפשר לזרוק פנימה את 838 המשחקים של ג'יי-ריץ' בשביל הכיף, אם אתם רוצים, ועדיין יש להם הרבה פחות ניסיון NBA מלכל קבוצה אחרת בליגה – כחצי ממה שיש למילווקי באקס, למשל. 13 שחקנים שעברו בשורות הסיקסרס בעונה האחרונה לא משחקים העונה בליגה. 13!
טקטיקת ה"טנקינג" (שקיעה מכוונת) הזו נובעת מתוך ההבנה שב-NBA אם אתה לא טוב ולא בינוני, כדאי להיות ממש רע. כל שחקן איכותי הם שולחים החוצה (לראיה: לאבוי אלן, אוון טרנר, תדאוס יאנג וספנסר הוס רק בעונה האחרונה) תמורת שחקנים משניים (לוק רישאר מ'בה א מוט, הנרי סימס). אפשר לסחוט כך הרבה בחירות דראפט גבוהות ולחכות שיבשילו. כשג'ואל אמביד יחזור מפציעה ונרלנס נואל יהיה בריא, ויצטרפו אל קרטר-וויליאמס, דריו שאריץ' ואולי גם ואסיליה מיציץ' שמחכה באירופה, זו יכולה להיות קבוצה מאוד מוכשרת. יכולה. רק שבינתיים, הסיקסרס נכשלים במבחן ההגינות הבסיסי – להעמיד קבוצה שלפחות תיתן פייט.
קרטר-וויליאמס זעם השבוע כשדיברו איתו על "טנקינג". "בעונה הראשונה בסירקיוז ישבתי על הספסל, והתאמנתי כל לילה עד שהייתי צריך להשתמש בסופר-גלו כדי לעצור את הדימום באצבעות. אל תדברו איתי על טנקינג", ביקש. סבבה, חמוד, אנחנו לא מדברים עליך. אנחנו מדברים על ההנהלה שלך, שמחזיקה סגל עם 3 בחירות סיבוב ראשון בדראפט, כולל הכוכב הנוכחי טוני רוטן, שקלע 91 נקודות NBA לפני הגעתו לסיקסרס. צריך להבדיל: יש קבוצות NBA גרועות, אבל לפחות יש בהן שחקני NBA. בסיקסרס יש את הוליס תומפסון, ג'אקאר תומפסון, ברנדון דייויס וכריס ג'ונסון. ולא שלפתי את זה כרגע ממדריך טלפונים.
צדק פואטי יהיה לראות את הסיקסרס שוברים את השיא השלילי לניצחונות ב-NBA, ואז לא זוכים בדראפט. רפורמת הדראפט שהיתה אמורה לעבור הקיץ היתה מפחיתה את הסיכוי של קבוצה עם המאזן הגרוע ביותר בליגה לזכות בבחירה הראשונה מ-25 אחוזים ל-11, ואת המקום הנמוך ביותר בו תוכל לבחור מרביעי לשביעי. הסיקסרס הובילו את הקמפיין הנגדי, ומספיק בעלים השתכנעו שזה צעד דרסטי מדי. וכך, גם העונה, ההאשטאג #Tankadelphia ימשיך לשלוט.