העונה מתחילה באמת: דירוג קבוצות הפלייאוף

פלייאוף 2015 של ה-NBA בפתח, ואנחנו לא יכולים לחכות לאקשן האמיתי. אבל רגע לפני שזה מתחיל, צריך לדעת מה יחסי הכוחות ועל מי נדרש לשים לב מיוחד. לשם כך, דירגנו את כל 16 הקבוצות שחולמות להניף את גביע לארי אובראיין בעוד חודש וחצי.

• פרשני אתר ערוץ הספורט הימרו: מי תזכה באליפות?

לפני שאנחנו צוללים פנימה, צריך להדגיש מספר דברים. הפרמטרים ששימשו אותנו לקביעת הדירוג לא מסתפקים בזהות הקבוצה הכי טובה, אלא התייחסנו גם לכושר שבו הקבוצות מגיעות לפלייאוף, מה מצבן מבחינת פציעות, איזה ניסיון יש להן בפלייאוף והאם המאמן שלהן מביא ערך מוסף. זה לא בהכרח אומר שהקבוצה שמדורגת X יותר טובה מקבוצה שמדורגת X+3, אלא למי יש יותר סיכוי להצליח בפלייאוף.

מוכנים? הנה הדירוג:

1. גולדן סטייט (15:67)

צריך לקרות משהו מיוחד כדי לנשל את הספרס מהפסגה בדירוג שכזה, אבל הווריירס של השנה הם אחד הדברים הכי מיוחדים שקרו ב-NBA בשנים האחרונות. סטיב קר שבר שיאי הצלחה למאמן רוקי, סטף קרי בדרך לזכות ב-MVP, דריימונד גרין הוא כנראה שחקן ההגנה של השנה ועוד לא דיברנו על הזינוק המטאורי של קליי תומפסון, ההקרבה של אנדרה איגואדלה ודייויד לי ויתרון הביתיות ב-RAWRACLE ארינה. גולדן סטייט סיימה את העונה עם הפרש סלים דו-ספרתי (10.1+) - רק קבוצה אחת מתוך השבע הקודמות שעשו זאת, לא סיימה את הפלייאוף עם טבעת.

2. סן אנטוניו (27:55)

כן, הם סיימו את העונה הסדירה רק במקום השישי במערב. אז מה? בחודש האחרון החבורה של גרג פופוביץ' חזרה להיראות כמו האלופה המסחררת מהקיץ הקודם. הסגל כמעט בריא לחלוטין (רק טיאגו ספליטר בסימן שאלה, אבל עד לסיבובים המאוחרים הכל יעבור), קאוויי לנארד כבר הפך לאחד השחקנים הדומיננטיים בליגה, אין שועל פלייאוף יותר ממולח מקואץ' פופ וזה כנראה הרודיאו האחרון של השילוש הקדוש דאנקן-פארקר-ג'ינובילי. ואם מקונן בכם החשש שהספרס יגיעו שבעים, תשכחו מזה - הם רוצים להוכיח שהם מסוגלים לזכות באליפויות באק-טו-באק. אגב, נחשו מי הקבוצה היחידה בליגה שניצחה את הווריירס פעמיים העונה?

3. קליבלנד (29:53)

מאז שדייויד בלאט עבד על השחקנים שלו ובמקום אימון, לקח אותם לשחק באולינג בלוס אנג'לס, אף קבוצה לא רשמה מאזן טוב יותר מאשר הקאבס. אז נכון, קרו עוד כמה דברים באותם ימים (לברון טען אנרגיות, שאמפרט, סמית' ומוזגוב הצטרפו), אבל למה לא לתת קרדיט לתכסיס הזה של קואץ' בלאט? כך או כך, הקבאלירס בין המועמדים הבכירים לאליפות בעיקר בגלל ההתקפה שלהם, שמדורגת במקום הראשון בליגה ביעילות (Offensive Rating) מאז הבאולינג, עם 110.4 נק' בממוצע בכל 100 פוזשנים. הבעיה היא ההגנה, שלא נמצאת באותה רמה, ואיך הקלישאה אומרת? התקפות מנצחות משחקים, הגנות מביאות אליפויות.

4. ל.א. קליפרס (26:56)

בניגוד לקליבלנד, המפנה בעונה של הקליפרס לא נבע מטריידים או תקופת מנוחה של כוכב. גם לא מביקור באותו באולינג. המפנה אצל לוס אנג'לס החל כאשר כריס פול החליט להתחיל לשחק כמו MVP. כש-CP3 נראה ככה, אולי הוא יכול סוף סוף להגיע רחוק גם בפלייאוף. יש לו גם את אחד משלושת המאמנים היחידים בפלייאוף שמחזיקים בטבעת, בדמות דוק ריברס, בלייק גריפין בריא וגם ג'מאל קרופורד חוזר בדיוק בזמן. הקליפרס מגיעים במומנטום אדיר של 14 ניצחונות מ-15 משחקים, אבל הבעיה שלהם היא כזו: הם פוגשים את הספרס כבר בסיבוב הראשון. אם הם עוברים אותם, הם אוטומטית הופכים למועמדים בכירים לתואר.

5. יוסטון (26:56)

אמנם הרוקטס הודחו כבר בסיבוב הראשון בשנתיים הקודמות, אך זאת לא אותה קבוצה השנה. משהו בגישה של יוסטון השתנה. הם יותר מחוייבים בהגנה, במיוחד הברנש העונה לשם ג'יימס הארדן, ומשחקים בצורה ממושמעת ומדוייקת יותר. זו עדיין קבוצה שמשחקת בבלאגן, אבל עכשיו יש בו סדר. וכשהארדן נמצא בכזה זון במשך כל העונה, אין סיבה לחשוב שמשהו ישתנה דווקא בפלייאוף. דווייט הווארד הספיק להיכנס לכושר בשבועיים האחרונים, וזה עוד בונוס, אך מצד שני החסרון של פטריק בוורלי ודונטאס מוטייונאס יורגש. כך או כך, לקווין מקהייל יש מספיק יתרונות שפועלים לטובתו, כדי לקחת את הקבוצה ליעד אליו היא לא הגיעה מאז ימי "החלום".

6. אטלנטה (22:60)

רק קבוצה אחת מלבד ההוקס נמצאים בטופ-6 גם ביעילות הגנתית וגם ביעילות התקפית - גולדן סטייט. ההבדל הוא שאטלנטה נמצאת במקום השישי בשתי הקטגוריות, וזאת לאחר ירידה בכושר בישורת האחרונה. ועדיין, לא כל קבוצה מנצחת 19 משחקים ברצף ומגיעה ל-60 ניצחונות בעונה. למייק בודנהולזר יש את הנוסחה הנכונה להצלחה בפלייאוף: הוא לא תלוי בסופרסטאר אחד, החניכים שלו משחקים בצורה קבוצתית ונלחמים אחד עבור השני, הסגל שלו יחסית בריא (חוץ מת'אבו ספולושה כמובן, שנפצע בצורה שערורייתית, ופול מילסאפ שצריך עוד כמה ימים כדי לחזור לאיתנו) והכי חשוב - הדרך שלו לגמר המזרח סלולה. וושינגטון וטורונטו לא נראות כמו מי שמסוגלות לעצור את ההוקס, ובטח שלא ברוקלין.

7. שיקגו (32:50)

מאז הפציעה הראשונה של דריק רוז, הבולס לא הגיעו לפלייאוף במצב יותר טוב מזה בו הם נמצאים היום. ובהתחשב בעובדה שבפעם האחרונה שהוא היה בריא, שיקגו הלכה עד לגמר המזרח עם סגל פחות מוכשר מזה שיש לה היום, אומר דרשני. כמו תמיד, מילת המפתח עם הקבוצה הזו היא "בריאות", אבל בתרחיש בו טום ת'יבודו לא סובל שוב מחיסורים משמעותיים בסגל בחודש הקרוב, לא יפתיע אותי אם דווקא השוורים יהיו אלה שיגיעו לגמר מהמזרח. פאו גאסול בעונת שיא בגיל 34, ג'ימי באטלר הוא אולי השחקן המשתפר של העונה, ניקולה מירוטיץ' אולי רוקי השנה וטפו טפו טפו - רוז איתנו. האקס פקטור? ת'יבודו נאבק על המשך דרכו בעיר הרוחות.

8. ממפיס (27:55)

משהו לא טוב עובר על הגריזליס בזמן האחרון. אלה לא רק הפציעות של מייק קונלי וטוני אלן, ששיבשו את הקו האחורי של הדובים. משהו בשפת הגוף של השחקנים משדר דברים רעים, סוג של תשישות מנטאלית. ממפיס סיימה את העונה במאזן בינוני של 13:14, ובמקום להיות במקום השני במערב היא דורגה רק חמישית. דייב יירגר ינסה להפעיל מחדש את הכפתור שמניע את השחקנים שלו, כי כשהם נכנסים לגרוב, מדובר במכונה משומנת. הגריזליס הוכיחו בשנים עברו שהשיטה שלהם, עם הקצב האיטי, הכנסת הכדורים לגבוהים והוויתור הכמעט טוטאלי על שלשות, יכול לקחת אותם רחוק. לא בטוח שזה יספיק גם השנה.

9. פורטלנד (31:51)

יכול להיות שזו הקבוצה שמגיעה במצב הכי פחות טוב לפלייאוף. הכל היה רגוע ושלו בריפ סיטי, עד שצעד אחד לא טוב של ווסלי מת'יוז קרע לו את גיד אכילס, ומשם החל כדור שלג. לבלייזרס גם כך הייתה בעיית עומק, ופתאום ארון אפללו שהיה אמור להיות שחקן ספסל נזרק לחמישייה - ונפצע בעצמו. תוסיפו גם את דורל רייט שפצוע באותה עמדה, וקיבלתם בור גדול בהרכב של טרי סטוטס. מצד שני, כל עוד למרכוס אולדרידג' ודמיאן לילארד פה, יש לפורטלנד סיכוי בכל משחק, גם כשפורטלנד בפיגור דו-ספרתי - אף קבוצה לא ביצעה יותר קאמבקים מהבלייזרס העונה. לילארד הראה בשנה שעברה את יכולות הקלאץ' שלו נגד יוסטון, והוא עשוי להכות שוב.

10. דאלאס (32:50)

בחודש הראשון של העונה, ההתקפה של המאבריקס הייתה מפחידה. לפעמים הם נתנו את ההרגשה שהם משחקים נגד אוויר. אבל מארק קיובן הרגיש שהקבוצה לא יכולה ללכת רחוק עם ג'אמיר נלסון בעמדת הרכז, אז הוא עשה מעשה והנחית את ראג'ון רונדו. זה לא עבד. לא רק שדאלאס לא השתפרה, אלא למעשה היא נחלשה עם רונדו, ובטח שהצירוף של אמארה סטודמאייר לא עזר למשחק ההגנה. דאלאס אמנם הגיעה ל-50 ניצחונות, אבל במערב הסבוך זה מספיק רק למקום השביעי. הרקורד של הקבוצה נגד יריבות משאר השמינייה לא מבשר טובות, אך לפחות המאבס יכולים לסמוך על אחד המאמנים המבריקים בביזנס, ריק קרלייל.

11. טורונטו (33:49)

כבר כיסינו כמעט את כל המערב, ורק עכשיו הגענו לקבוצה שבמקום הרביעי במזרח. לא משנה מה חושב עליהם פול פירס ("אין להם את 'זה'"), הרפטורס עדיין מסוכנים מאוד בעיקר בגלל הספסל שלהם. מסאי אוג'ירי, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, הוא אחד המוצלחים בליגה, והוא יודע לחבר יחד שחקנים שמתאימים זה לזה, בלי סופרסטאר בקנה מידה של לברון או דוראנט. הוא עשה זאת בדנבר וכעת זה קורה גם מצפון לגבול. טורונטו עשתה הרבה רעש בפלייאוף של השנה שעברה, והצירוף של לו וויליאמס שידרג אותה. רק לא בטוח שיש לה מספיק הגנה כדי לאיים באמת על אטלנטה בחצי גמר המזרח - אם תגיע לשם בכלל.

12. וושינגטון (36:46)

מצד אחד, מדובר בקבוצה עם קו אחורי צעיר וסופר-מוכשר בראשות ג'ון וול, עם סנטר אנדר-רייטד בדמות מרצ'ין גורטאט ועם המנהיגות של פול פירס. מצד שני, "האמת" כבר יותר מדי מעבר לשיא, קשה לסמוך על ננה והכי גרוע, אין לרנדי וויטמן ספסל. הוויזארדס אמנם מחזיקים בהגנה החמישית בטיבה ב-NBA, אבל מדובר בקבוצה שבחצי השני של העונה רשמה רצפים של ארבעה, חמישה ושישה הפסדים. למעשה, יש לוושינגטון מאזן שלילי של 20:15 מאז ה-28 בינואר. קשה לסמוך עליהם, על אחת כמה וכמה במאני טיים של העונה.

13. ניו אורלינס (37:45)

רוצים נתון מתקדם כמו שהאמריקנים אוהבים, שיעזור לכם להבין עד כמה אנתוני דייויס מיוחד? הוא סיים את העונה עם מדד יעילות (PER) של 30.8, שזה המדד ה-11 בטיבו בהיסטוריה (!). רק שלושה שחקנים רשמו עונות יותר טובות מבחינת PER: ווילט צ'מברליין, מייקל ג'ורדן ולברון ג'יימס. הבחור סופרסטאר, והעובדה שהוא סחב את הפליקאנס לפלייאוף על הגב רק מוכיחה את זה. אבל עם כל הכבוד להירואיות של ה-UniBrow, אין מסביבו צוות מסייע מספיק טוב כדי לעשות יותר מאשר לגנוב משחק אחד מול הווריירס. הסיבוב הראשון הוא מבחינתו צ'אנס לספוג ניסיון של פלייאוף ועל זה לבנות לעתיד.

14. מילווקי (41:41)

רק תשע קבוצות לפני הבאקס מודל 2015, עשו את המהפך מהקבוצה בעלת המאזן הגרוע בליגה בעונה הקודמת, לקבוצת פלייאוף. כל הקרדיט על כך הולך לג'ייסון קיד, שבעונתו השנייה ב-NBA מתברר שהוא לא פחות נבון בתור מאמן משהוא היה כרכז. אם שכחתם, מילווקי איבדה במהלך העונה את ג'בארי פארקר, הבחירה מספר 2 בדראפט, את לארי סאנדרס שסובל מבעיות נפשיות ואת ברנדון נייט שנשלח לפיניקס בטרייד למרות עונת שיא. הבאקס מלהיבים, בעיקר בזכות יאניס אנטטוקומפו, אבל הם עדיין בעיצומו של תהליך בנייה. זה עדיין מוקדם מדי עבורם להוות תיגר בפלייאוף.

15. בוסטון (42:40)

אם החמאנו כל כך לקיד על המכשולים מעליהם הוא דילג, מה נגיד על בראד סטיבנס? כמו קיד, גם הוא בעונתו השנייה כמאמן NBA, גם הוא איבד את הכוכבים שלו (ראג'ון רונדו וג'ף גרין נשלחו בטריידים) וגם הוא הצליח איכשהו להצעיד את הקבוצה לפלייאוף. מתוך 16 הקבוצות בפלייאוף, הסלטיקס השתמשו בהכי הרבה חמישיות שונות על המגרש - לא פחות מ-660 (לשם השוואה, לטורונטו היו רק 257 חמישיות שונות, קליבלנד איפשהו באמצע עם 457). ועדיין, למרות כל השינויים במהלך העונה, סטיבנס הצליח ליצור תלכיד קוהרנטי בבוסטון. זה מראה שמעל הכל, יש לו שיטה וכשהשחקנים נענים לו, היא עובדת. זה לא יספיק מול קליבלנד, כמובן, אבל שווה לעקוב אחריו בשנים הבאות.

16. ברוקלין (44:38)

יחסית לקבוצה עם גיליון שכר אסטרונומי של 90 מיליון דולר, הנטס נכנסו לפלייאוף מהדלת הכי אחורית ונסתרת שיש. כשאתה גורם לבעלים שלך להודיע שהוא מוכר את הקבוצה, וכשהג'נרל מנג'ר מודיע בריש גלי שכל הכוכבים עומדים למכירה, זה סימן שמשהו לא בסדר. אבל במזרח החלש, גם הקבוצה המבורדקת וחסרת המעוף הזו, איכשהו הצליחה להשתחל לשמינייה. זה לא היה קורה אלמלא ברוק לופז היה חוזר לכושר של אולסטאר, או אלמלא פול ג'ורג' היה חסר ב-76 המשחקים הראשונים של העונה. בכל מקרה, הדחה מהירה ומוחצת בידיה של אטלנטה היא העונש הכי ראוי לברוקלין.