צעקה אחרונה: הזכרון שמשאיר גארנט מאחוריו

בווידאו: המשחק האחרון של קובי בראיינט. הוא לא ישכח את גארנט

סימנים שהזדקנת: חברים מספרים לך שהלהקה האהובה עליך מופיעה בפסטיבל מוזיקה באירופה ואתה מהרהר כמה מלוכלך ורועש יהיה שם. אתה פוגש אנשים בפאב והם מספרים לך בלי להתבייש שהם נולדו בשנות התשעים. אבא של זוגתך מציע לך כוס קרה של "ביטר למון" וזה נשמע לך לגיטימי. אה, כן. וקווין גארנט בן 40.

מדהים להיזכר שעברו 21 שנים (!) מאז שהילד מגרינוויל, דרום קרוליינה נבחר בדראפט – הראשון שעשה זאת ב-NBA מבלי לדרוך במכללות מזה 20 שנה. יש לו קילומטראז' עוצר נשימה: 15 פעמים אולסטאר, 9 פעמים בחמישיית ההגנה, 4 פעמים בחמישית העונה, 4 פעמים ברציפות מלך הריבאונדים, פעם אחת MVP ומעל הכל: אלוף עם אחת הקבוצות המלהיבות ששיחקו בליגה בשני העשורים האחרונים: בוסטון של 2008.

בקיץ 2007, כשגארנט עזב את מינסוטה, הוא עשה היסטוריה: מעולם לא עברו בטרייד כל כך הרבה שחקנים, זכויות ובחירות דראפט (סה"כ שבעה חבר'ה) תמורת כדורסלן אחד. עד כדי כך הוא הטביע את חותמו ב-12 השנים בטימברוולבס. הפאוור-פורוורד האולטימטיבי. קשוח, רעב, עם תזמון מושלם בשני צדי המגרש וקליעה רכה כחמאה מחצי מרחק. עוד לפני הטיפ-אוף הראשון של העונה דיברה התקשורת על "Big three": פול פירס, ריי אלן וכמובן, גארנט. זה לא ביטוי שהעזו להשתמש בו בקלות בבוסטון, בעיקר כי הוא היה שמור עד אז ללארי בירד, קווין מקהייל ורוברט פאריש. אבל ההשוואה המחמיאה לא גרמה לשלישיה החדשה לרעד בלתי נשלט בידיים.

עונה סדירה אדירה הסתיימה במאזן נפלא של 16:66, כשגארנט תורם 18.8 נק' (54 אחוז מהשדה, 80 אחוז מהקו), 9.2 כ"ח ו-3.4 אס'. הפלייאוף כבר היה מרתון חסר תקדים, כשהחבורה של דוק ריברס משחקת 26 פעמים בחודשיים, פחות שלושה ימים וגארנט משפר כמעט את רוב הקטגוריות החשובות: נקודות, ריבאונדים ואפילו דיוק מהעונשין. אחרי סדרות קשות נגד אטלנטה (3:4), קליבלנד (3:4) ודטרויט (2:4), הגיע הגמר הגדול נגד הלייקרס.

קובי בריאנט תמיד אוהב להגיד שהכי כיף לשחק נגד היריבות הקשות. דבר אחד אני יכול להבטיח לכם: נגד בוסטון הממבה לא אהב לשחק. התצוגה של הירוקים נגד LA בגמר ההוא הייתה מהדהדת. פירס עם הגב לסל. אלן תופר שלשות מהפינה. והג'אמפ-שוט של גארנט מהטופ אוף דה קי. בוסטון שמרה על הביתיות ואז ניצחה גם במשחק הרביעי. אחרי הפסד במשחק החמישי, היה ברור שאם הטריו לא יסגור עניין במפגש הבא, זה עלול להיגמר בעוד טבעת לקובי.

מה שרונדו-פירס-אלן-גארנט עוללו ללייקרס ב-17 ביוני 2008 אסור על פי אמנת ז'נבה וברוב מדינות ה-OECD בלתי חוקי. 131 נקודות (90 מהן של הארבעה הנ"ל), 42 ברבע האחרון וניצחון ב-39 הפרש. למסיבת העיתונאים שלאחר הנפת הגביע הגיע גארנט סחוט לחלוטין, גורר רגליים ומוציא אוויר. "אני מרגיש כמו הילד ההוא שבריון מציק לו כל יום בבית-הספר. יום אחד אתה אוזר אומץ ודופק לתחת שלו נוקאאוט" (זה נשמע יותר טוב באנגלית), הוא אמר לכתבים בחיוך. זו הייתה טבעת של הקלה.

לברון ג'יימס אמר פעם שברשימת הזריקות שקשה ביותר לשמור עליהן הוא שם את ההוק שאט של קארים במקום הראשון ואת הפייד אווי של נוביצקי על רגל אחת במקום השני (יכול להיות שהוא שכח לשים איזה אחד בשם ג'ורדן כאן). אני מוסיף את הג'אמפר של גארנט מאזור העונשין ומעלה קצת. זה היה קורה בד"כ כשגארנט היה חוסם לפירס ועולה גבוה, או בפיק-אנד-רול עם רונדו. הסוויש שאחרי הוא אחד הדברים היפים, היעילים והוודאיים שידע הענף. הרבה אנשים שואלים כיום למה הוא לא פורש. התשובה הצינית תהיה 8 מיליון דולר בעונה. התשובה שלי תהיה כי הוא באמת חולה על המשחק הזה. הרי כסף לא חסר לו, לילדיו ואולי גם לנכדיו. אז שיתלה את הנעליים מתי שבא לו, אם אפשר תוך כדי קללה, עבירה טכנית והרחקה. כמו שהוא אוהב.