תגיות: ג'יימס הארדן, לברון ג'יימס, קווין דוראנט
אם למדנו משהו מהמרוץ ל-MVP בשנים האחרונות, זה שאין שום דרך לדעת. לפני שלוש שנים למשל, סטף קרי שבר את הליגה והפך לראשון אי פעם שזוכה פה אחד, לפני שנתיים היה זה ראסל ווסטברוק עם עונת טריפל דאבל חלומית בקבוצה בינונית ובשנה שעברה, למרות שווסטברוק שחזר את ההישג שלו, הוא לא באמת היה מועמד ומי שלקח את התואר היה ג'יימס הארדן, שהוביל את הרוקטס לעונה הסדירה הטובה בתולדותיהם.
לפעמים זה יהיה שחקן שנותן כמה חודשים קסומים, לפעמים כזה שהנרטיב משחק לטובתו עם עונה אישית היסטורית ולפעמים, האיש המרכזי במכונה משומנת (ומשעממת קצת). למעשה, מתוך חמש השנים האחרונות, בארבע מקרים זכו שחקנים בתואר ה-MVP הראשון בקריירה שלהם. ובגלל שאי אפשר לדעת, נותר לנו רק לנחש. אז הנה עשרת המועמדים (פלוס סוס שחור) שלנו לתואר ה-MVP בעונה הבאה עלינו לטובה.
הסוס השחור: דונובן מיטשל
"איש העכביש" סיפק את אחת מעונות הרוקי הטובות אי פעם, לא פחות. הבחירה ה-13 בדראפט החל לזרוח כבר בליגת הקיץ ופשוט סירב לעצור. הוא שבר שיאי מועדון, זכה בתחרות ההטבעות וסיים את העונה הסדירה עם לא פחות מ-20.4 נקודות בממוצע למשחק, כאשר בפלייאוף הוא מתעלה ל-24.4 ונראה כמו וטרן אמיתי בליגה.
אם לשפוט לפי נקודת הפתיחה של מיטשל, שהזכיר לרבים את דוויין וייד הצעיר, בהחלט יש לו עונת MVP באופק, מתישהו. הבעיות כרגע? הוא משחק ביוטה, שמקדשת את הקבוצתיות, הוא צעיר מאוד ועלול להיתקל במחסום מסוים בשנה השנייה ומעבר לכל אלה, לא בטוח שהג'אז יצליחו לשחזר את ההצלחה המפתיעה של העונה שעברה. אם הכל כן יסתדר, ומיטשל יסחוב את יוטה למקום השלישי במערב, אולי עוד תהיה לנו סנסציה.
מקום 10: ויקטור אולדיפו
השחקן המשתפר הבלתי מעורער של העונה שעברה רוצה לעשות עוד שדרוג לקריירה. רבים כבר ויתרו על "דיפו", אבל בעונתו החמישית וקבוצתו השלישית בליגה, הוא סופסוף מצא את הסיטואציה הנכונה והמריא. 23.1 נקודות, 2.4 חטיפות (ראשון בכל הליגה), 5.2 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, כולם שיאי קריירה ולצדם, מנהיגות מפתיעה שעזרה לאינדיאנה לשכוח במהרה את פול ג'ורג' וכמעט להדהים את לברון וקליבלנד בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
כמו עם מיטשל, גם במקרה של אולדיפו כנראה שיש עוד מקום לשיפור ויציבות עד שהוא יהיה באמת בקליבר של MVP, אבל ברגע שלברון עזב והמזרח נפתח מעט, יש קבוצות שחולמות בגדול פתאום. מה יקרה למשל אם הפייסרס, שייהנו השנה מלא מעט משחקים נוחים בתוך הבית שלהם (קליבלנד, דטרויט ושיקגו שם) ייזנקו מ-48 ניצחונות ל-55?
מקום 9: קוואי לאונרד
האיש עם סימן השאלה הכי גדול בליגה כרגע. העונה של קוואי, ומכאן גם של טורונטו, יכולה ללכת לכאן או לכאן בצורה די קיצונית. לכולם ברור שהוא לא ממש שש להיות בקנדה, אבל הראפטורס הימרו על כך שיצליחו להשאיר אותו מעבר לקיץ הנוכחי. יכול להיות שבשביל לעשות זאת, הם ישקיעו הרבה מאמצים בניסיון להפוך אותו ל-MVP, לראשונה בקריירה (מה שיקרב אותו עוד קצת לכניסה עתידית להיכל התהילה).
הקיץ הסוער של טורונטו השכיח מעט את העובדה שבשנה שעברה היא הייתה קבוצה אדירה בעונה הסדירה ושתיאורטית, לאונרד על דרוזן זה שדרוג. כמובן שצריך לראות איך קוואי יסתדר עם המאמן הלא מנוסה ניק נרס, עם הקור ועם החזרה מהפציעה, אבל בגלל שהוא לא שיחק שנה שלמה קל לכולם לשכוח: כשהוא בריא, לאונרד הוא שחקן טופ 3 ב-NBA.
מקום 8: קווין דוראנט
מצד אחד, KD זכה ב-MVP של שני הגמרים האחרונים, לצד שתי אליפויות קלילות, בדיוק מה שהוא חיפש כאשר בחר בצעד הלא פופולרי של הצטרפות לווריירס. מצד שני, ראינו בעונה שעברה עד כמה הוא השתעמם בדרך אל הגמר. לאורך העונה, דוראנט היה עסוק בריבים עם השופטים, עם היריבים, עם חברים לקבוצה לפעמים, עם טרולים בטוויטר ועם מי לא וככה, קשה להציב את עצמך בעמדת זכייה ב-MVP.
יחד עם זאת, הוא גם משחק בקבוצה הטובה בליגה, בפער ענק ויש לו את היכולת, אם רק ירצה, לסיים עונה עם 35 נקודות בממוצע למשחק. דוראנט אוהב להתנסות בכל מיני סוגי תקופות, מחובר יותר או פחות, עצבני יותר או פחות וכו'. אם יחליט ברצינות שהוא רוצה MVP שני, אולי לפני עזיבת הווריירס, זו ההזדמנות שלו.
מקום 7: סטף קרי
ומ-KD אל החבר לקבוצה. לסטף כבר יש שתי זכיות, אבל מאז שדוראנט הגיע הוא קצת נקלע לצילו. אם על ה-MVP של סדרת הגמר לפני שנתיים לא היה ממש ויכוח, הרי שבעונה האחרונה רק משחק אימים אחד הרס לקרי את הצ'אנס להרוויח את התואר האישי היוקרתי הזה.
קרי ויתר על הרבה כדי לקבל את דוראנט לקבוצה ולהוסיף לעצמו כמה טבעות אליפות וזו יכולה להיות העונה בה דוראנט יחזיר לו טובה, ייקח צעד אחורה ויעזור לסטף לחבר כמה חודשים מופרעים ולהשיג תואר MVP שלישי, שיכניס אותו לרשימה די היסטורית לצד קארים, ראסל, ג'ורדן, צ'מברליין, לברון, מוזס מאלון, בירד ומג'יק, שזכו לפחות שלוש פעמים.
מקום 6: ראסל ווסטברוק
היו לא מעט ביקורות על הזכייה של ווסטברוק ב-MVP לפני שנתיים, שכן הוא "שאב" סטטיסטיקות בצורה די מובהקת. החבר'ה פינו את הדרך בשביל הריבאונדים, נתנו לו להגיע לממוצע הטריפל דאבל העונתי השני בתולדות הליגה ובסך הכל, הסיפור השתלם עבור הת'אנדר, שהצליחו לשמר את ווסטברוק (ודרכו גם את פול ג'ורג' בהמשך) ולצלוח יחסית את התקופה שאחרי עזיבת דוראנט.
למה יחסית? כי לפני שנתיים OKC הייתה קבוצה בינונית וההוכחה לכך הייתה בעונה שעברה. ווסטברוק השתולל ביום סיום העונה, הגיע בכוח שוב לממוצע טריפל דאבל והפעם, למרות שמדובר לכאורה בהישג יותר מדהים - פעמיים ברציפות, אף אחד לא באמת ספר אותו בקרב על התואר האישי. עכשיו כשג'ורג' נשאר והתיאום השתפר, כרמלו עף ושרודר הגיע, הת'אנדר נראים קצת יותר חזקים ומוכנים לתת פייט במערב. אם הם יהיו אלה שיכבשו את המקום השני/שלישי, יכול להיות שלראס יש עוד עונת MVP בקנה.
מקום 5: קיירי אירווינג
חוזרים מזרחה, לנציג של הקבוצה שאמורה לעשות השנה עוד צעד קדימה, בדיוק כמו שעשתה בכל העונות תחת בראד סטיבנס. בלי קיירי הפצוע, ובלי הייוורד הפצוע, הסלטיקס הגיעו מרחק שש דקות מגמר ה-NBA. אז איך תראה הקבוצה האימתנית הזו עם שניהם, ועם טייטום ובראון שהפכו לכוכבים אמיתיים, ועם הורפורד המנוסה, ועם הספסל הלוחמני?
בהיעדרו של לברון, לסלטיקס יש פוטנציאל אמיתי לעונת 65 ניצחונות וגמר NBA. הכל תלוי כמובן בבריאות, משהו שקיירי לא הצטיין בו לאורך הקריירה. אלא שאחרי שלקח כמה חודשי הפסקה ופספס את ריצת הפלייאוף הקודמת בגלל ניתוח שהסתבך בצורה מפחידה, הדיווחים האחרונים הם שהוא נראה טוב מאי פעם וכל הצרות מאחוריו. בוסטון יכולה לשלוט אבסולוטית במזרח וקיירי יכול לנצל זאת כדי לצאת סופית מהצל של לברון.
מקום 4: יאניס אנטטוקומפו
אבל עם כל הכבוד לקיירי, שאולי ייהנה מהקבוצה הטובה במזרח, השחקן האינדיבידואלי הכי טוב באזור הוא כנראה הגריק פריק של מילווקי. העונה החמישית של יאניס, רק בן 23 למי ששכח, הייתה חוויה לכל המשפחה, עם 26.9 נקודות ו-10.0 ריבאונדים למשחק, שניהם שיאי קריירה. בכל קיץ הוא מוסיף עוד אלמנט למשחק שלו והצעד וחצי מהשלשה כבר מזמן הפך להיילייט שאסור לפספס.
אחרי שנתקע במשך כמה שנים עם ג'ייסון קיד הבינוני ונאלץ להעביר את הפלייאוף האחרון עם ג'ו פרונטי, השנה יאניס גם מקבל מאמן מצוין בדמות מייק בודנהולצר, שאמור להקפיץ את הרמה שלו עוד יותר למעלה. הבעיה היא שהסגל של הבאקס, חוץ מיאניס וכריס מידלטון, לא מפחיד מדי וגם אם יהיה שיפור מ-44 הניצחונות של העונה שעברה, לא בטוח שזה יספיק כדי להכניס את יאניס לדיון האמיתי על ה-MVP. מצד שני, יש סיבה שהוא רביעי בדירוג הזה. הוא יכול להכניס את עצמו לבד לדיון הזה, אם ייתן עונה עוד יותר טובה מהקודמת.
מקום 3: ג'יימס הארדן
תעשו כבוד ל-MVP המכהן. האנטי קליימקס בסוף הפלייאוף, עם ההדחה הכואבת במשחק 7 הביתי, השכיחה מעט את העונה הסדירה המפלצתית של הארדן, שחיבר את כריס פול לעניינים, הסתדר גם כשפול נפצע ולקח את הרוקטס ל-65 ניצחונות.
הנרטיב מכריע הרבה פעמים את המירוץ ל-MVP והארדן, אם יידע לשמור על הרוקטס באזור אותה כמות ניצחונות למרות שהם לכאורה נחלשו מעט, בהחלט יכול לעשות בק-טו-בק. זה כבר קרה לא מעט פעמים בעבר, כולל לא פחות מחמש פעמים במילניום הזה בלבד (דאנקן, נאש, פעמיים לברון וקרי). אם שוב יסיים עם יותר מ-30 נקודות בממוצע למשחק וישפר עוד קצת את כמות האסיסטים (11.2 לפני שנתיים, "רק" 8.8 בעונה שעברה), הארדן הוא מועמד לגיטימי.
מקום 2: לברון ג'יימס
לאורך הקריירה, כל צעד של קינג ג'יימס הוא א) עצום עבור כל ה-NBA ומשנה את פני הליגה וב) מחושב לחלוטין מכיוונו. כך גם עם המעבר ללייקרס, עזיבת המזרח הנעים לראשונה בקריירה והכניסה לקרב האריות במערב, ועוד עם קבוצה שרחוקה מלהיות בנויה ומוכנה.
לברון יודע בדיוק מה הוא עושה ומה הוא מחפש ולעונה הקרובה שלו יכולים להיות שני כיוונים: הראשון הוא המתנה רגועה לקיץ הבא, אשר לכבודה הלייקרס דאגו להחתים את כל משוגעי הליגה על חוזים לעונה אחת בלבד, בתקווה שבהמשך הם יוכלו לחבר ללברון את קוואי/דוראנט/סופרסטאר אחר. האפשרות השנייה, המעניינת יותר מבחינתנו, היא שלברון ירצה להזכיר, שוב, מי השחקן הטוב בעולם ולעשות את זה בתוך הפרצוף של קרי, דוראנט, הארדן ושות' יהיה מיוחד עבורו. כבר הרבה זמן הוא חולם על ה-MVP החמישי, שישווה אותו לראסל ומייקל. הוא היה ראוי לכך לפני שנתיים ובטח שבשנה שעברה, אבל פספס.
הוא מגיע עם המומנטום מהפלייאוף המדהים שלו ונכנס לקבוצה מספיק חלשה כך שכל שיפור יראה קיצוני. הלייקרס ניצחו אשתקד 35 משחקים, בעונה הכי טובה שלהם בחצי העשור האחרון. לברון מסוגל להקפיץ אותם, לבד לגמרי, לאזור ה-50 פלוס. איזה תירוץ יותר טוב צריך בשביל לתת לו כבר את ה-MVP?
מקום 1: אנתוני דייויס
אחד הדיונים המרתקים ביותר סביב ה-NBA הוא לא "מי השחקן הטוב בעולם" (לברון), אלא "עם מי היית מתחיל את הפרנצ'ייז שלך היום". וכאן, קינג ג'יימס שמתקרב לסיום הקריירה שלו צריך לפנות מקום לאחרים ובראשם, לחד-גבה בן ה-25 בלבד.
דייויס נכנס אשתקד לחמישיית העונה, מה שאומר שבסוף העונה הקרובה הוא יהיה זכאי לחוזה סופר מקס לחמש שנים, תמורת 230 מיליון דולר, חוזה שיהיה הגבוה בתולדות הליגה. הפליקנס ישמחו לתת לו את החוזה הזה, שכן החוזה הנוכחי מסתיים ב-2021 והחשש הגדול הוא מבריחה סטייל דוראנט או מהודעה סטייל ג'ורג' לאינדיאנה, מה שיכריח טרייד בקרוב וכשהערך עדיין בשמיים.
איך משכנעים את דייויס שניו אורלינס היא העתיד שלו? הופכים אותו לא רק לשחקן שמתחילים איתו פרנצ'ייז, אלא גם לשחקן הטוב בעולם. מפנים את כל המשאבים אליו ונותנים לו MVP, שיכניס אותו לליגה של הגדולים באמת. השילוב עם דמרקוס קאזינס ידע עליות ומורדות, עד שבוגי נפצע ו-AD הוכיח שהוא מסוגל גם לבד. בלי קאזינס, דייויס יהיה שוב השחקן המרכזי בצורה מוחלטת וניו אורלינס תצטרך להראות לו השנה שהיא מסוגלת לעשות קצת יותר מהבינוניות שהוא נתקע בה בשנים הראשונות של הקריירה שלו. יש לו את היכולת, יש לו את הסיטואציה, יהיה לו גם את התואר?
הצביעו בסקר>>>