Free cookie consent management tool by TermsFeed

מגמה: למה שחקנים פעילים רוכשים מועדונים?

מפיקה עד מודריץ': התופעה שמתרחבת, המניעים, ההשקעות והטעות של אמבפה

אברהם בן עמי
אברהם בן עמי   26.06.25 - 18:41
Getting your Trinity Audio player ready...
למרות שמדובר בענף שמרני יחסית, בכדורגל אוהבים לאמץ טרנדים. בין אם מדובר בשילוב נתונים מתקדמים או רחפנים באימונים ועד חתכים בגרביים, מסיבות שונות ומשונות. לאחרונה נראה שאנחנו עדים לתופעה מסקרנת במיוחד אצל שחקני כדורגל פעילים, שמספר הולך וגדל שלהם מעורב ברכישת מועדוני כדורגל.

עד לאחרונה, התרגלנו לכך שלא מעט שחקני עבר שבוחרים להישאר בכדורגל הופכים לבעלי מועדונים, בין אם מדובר ברונאלדו האמיתי שרכש את ריאל ויאדוליד, דייויד בקהאם עם אינטר מיאמי, לאחר שגם היה מעורב בקבוצת השקעות בסלפורד יונייטד מהליגות הנמוכות באנגליה יחד עם חבריו ל"קלאס אוף 92" של מנצ’סטר יונייטד, האחים נוויל ופול סקולס, אך כיום אנחנו רואים יותר ויותר שחקנים פעילים רוכשים מניות, לעיתים רבות גם נתח גדול יותר מכך, במועדוני כדורגל. אחד הבולטים שבהם הוא קיליאן אמבפה, שרכש מניות בקן.

קדמו לו ג'רארד פיקה, שעוד בימיו כשחקן פעיל בברצלונה, רכש את אנדורה ב-2018 ועלה איתה לאחרונה לליגת המשנה בספרד. בנוסף אליו אפשר למצוא את אנגולו קאנטה שרכש את וירטון הבלגית, ווילפריד זאהה שהשקיע בקרוידון, מוסא דמבלה שרכש מועדון מהליגה השנייה בליטא ולוקה מודריץ' שהפך לבעל מניות בסוונסי האנגלית. אך האם יש היגיון כלכלי בהשקעות מהסוג הזה? שוק הכדורגל ידוע ככזה שמפסיד כסף בלא מעט מקרים, ולכן חשוב להבחין בין סוגי ההשקעות ולבחון את המודל העסקי שמאחוריהן.

קאנטה למשל, רכש כאמור וירטון, מועדון בליגה השלישית בבלגיה, שהיה במצב כלכלי קשה. הוא הגיע עם אחיו ואנשי אמונו וניקה את החובות, אך הקבוצה נותרה באותה ליגה וללא סיכוי נראֶה לעלייה. ייתכן ששחקנים כאלה שואפים לקריירה עסקית בהשראת דמויות כמו מג'יק ג’ונסון, אך ההשקעה בכדורגל טומנת בחובה סיכונים רבים במיוחד בליגות שמפסידות מאות אלפי יורו בשנה.

בחלק מהמקרים קיים מניע רגשי, כמו אצל זאהה שרכש את קרוידון מהליגה התשיעית באנגליה, כחלק מפרויקט שכולל גם ראפרים עם תיעוד דוקומנטרי סביבו כמו במקרים של רקסהאם או סנדרלנד. דוגמאות נוספות הן סאדיו מאנה שרכש את בורז’ מהליגה הרביעית בצרפת וקאלידו קוליבאלי שרכש את סדאן, כאשר בשני המקרים מדובר בעידוד מאנשים קרובים. וכאן השאלה היא: מי מייעץ לאותם שחקנים?
פיקה. מהליגה החמישית לשנייה (Getty)
פיקה. מהליגה החמישית לשנייה (Getty)
הרי רובם לא מנהלים את המועדון בפועל, אלא סומכים על קרובים או אנשי צוות. שחקן פעיל שממוקד בקריירה שלו מתקשה לפקח בעצמו על המועדון, וללא ייעוץ נכון, התוצאה עלולה להיות הפסד עצום. מקרה בולט הוא של אמבפה, שרכש את קן, מועדון שמפסיד 10–12 מיליון יורו בשנה. הירידה של הקבוצה לאחרונה לליגה השלישית רק החריפה את ההפסדים, שצפויים להגיע לכ-35 מיליון יורו בתוך שנה וחצי, השקעה שמבחינה כלכלית נראית חסרת כל היגיון.

לעומת זאת, יש השקעות שנראות מחושבות יותר. מוסא דמבלה, למשל, הקים אקדמיה במאלי ורכש מועדון בליגה השנייה בליטא, מדינה עם עלויות נמוכות ונגישות גבוהה. המטרה שלו היא להעלות את הקבוצה לליגה הראשונה, להשיג כרטיסים למפעלים האירופיים ולחשוף שחקנים צעירים ולמכור אותם הלאה. זהו מודל עסקי ברור, שמבוסס על שיקולים ספורטיביים וכלכליים כאחד.

כמובן שלא כל שחקן מתאים לנהל מועדון. שחקן מצטיין אינו בהכרח מאמן או מנהל מוצלח. רבים אינם בקיאים בניהול, ולכן נדרשת מערכת מקצועית שתסייע. חלק מהשחקנים פועלים מתוך רצון "לעזור לחברים", אחרים מונעים מאגו, ויש גם כאלה שפועלים לפי תוכנית עסקית מסודרת, כמו מודריץ' שמשקיע באופן מוגבל בסוונסי (עם פוטנציאל כלכלי משמעותי אם תעלה לפרמייר ליג), או ויניסיוס ג'וניור שהשקיע דרך קרן במועדון בליגה השנייה בפורטוגל, השקעה בעלת סיכון נמוך שמנוהלת בידי אנשי מקצוע מנוסים המקושרים לברזיל ופורטוגל.

בסופו של דבר, הכול תלוי במי שמייעץ לשחקן ומה מטרת ההשקעה, בין אם מדובר במחויבות משפחתית, רצון להשפיע, אגו, או השקעה ארוכת טווח, וייתכן שבמציאות הכלכלית של בלגיה וצרפת,מועדון מליגת המשנה בליטא עשוי להיות בחירה הרבה יותר נבונה מקבוצה כמו קן שמפסידה מיליונים, ולפעמים, דווקא ההשקעה שנראית פחות נוצצת היא זו שמניבה את התמורה הגדולה ביותר בטווח הארוך.