הפוך על הפוך: כך פ.ס.ז' הפכה ממותג לקבוצה

פריז סן ז'רמן היא קבוצת הכדורגל הכי טובה בעולם. המשפט הזה נשמע תלוש מהמציאות לפני שנה, שנתיים, חמש או עשר, אבל זאת המציאות. מחזיקת ליגת האלופות דורסת כל מה שזז במונדיאל המועדונים, בו ניצחה 0:4 את אתלטיקו מדריד, 0:4 את אינטר מיאמי, 0:2 את באיירן מינכן ו-0:4 את ריאל מדריד, וזה לפני שדיברנו על החמישייה מול אינטר. הערב (ראשון) היא פייבוריטית גדולה גם מול צ'לסי, מחזיקת הקונפרנס ליג, שגברה בדרך "רק" על בנפיקה ליסבון, פלמייראס ופלומיננזה.

החזון של הקטארים השתלם. כשהמדינה קטנה את הקבוצה ב-2011, בין היתר בניסיון לשפר את מעמד המדינה בעולם (ואולי אף להלבין הפרות זכויות אדם שהתרחשו ועדיין מתרחשות בה), הם רצו להגיע למצב בו הם הקבוצה הכי טובה ביקום. קבוצה שכולם מסתכלים עליה, קצת מפחדים ממנה, וקבוצה שיש לה את השחקנים הכי טובים שיש למשחק להציע.

מעבר לאליפויות צרפת, ולהוציא הופעה אחת בגמר ליגת האלופות, קשה להגיד שפריז הייתה קרובה לתואר של "הטובה בעולם". בעשור הזה עברו שם זלאטן איברהימוביץ', אדינסון קבאני, טיאגו סילבה, אנחל די מריה, סרחיו ראמוס, ניימאר, קיליאן אמבפה וליאו מסי. אימנו את הקבוצה קרלו אנצ'לוטי, אונאי אמרי, תומאס טוכל ומאוריסיו פוצ'טינו, לצד שמות נוספים, ואף אחד מהם לא הצליח להגיע להצלחה אמיתית. הם זכו באליפויות צרפת, אבל לא הגיעו לדומיננטיות שהקבוצה ציפתה לה באירופה.

מי שהצליח הוא דווקא לואיס אנריקה. מאמן ברצלונה ונבחרת ספרד לשעבר בנה קבוצה עמוקה יחסית, נפרד מניימאר ומקיליאן אמבפה, ודווקא עם שמות "לא זוהרים" בקנה מידה בינלאומי וכוכבים צעירים הצליח להגיע עד לליגת האלופות. פ.ס.ז' שינתה את עורה, דווקא אחרי שנים בהן הקטארים הוציאו הון תועפות. האם זה אומר שהם עברו לשיטת "מאניבול"? שיטה של פחות זה יותר? לא כל כך מהר.

הסכומים
בשביל להשוות בין פ.ס.ז' הנוכחית לפ.ס.ז' בעידן מסי, ניימאר ואמבפה, חשוב לציין קודם כל שהסכומים בכדורגל השתנו. היום לפחות על הנייר שחקנים שווים יותר, כשאין אמנם מכירות של שחקנים בסכומים המטורפים שפ.ס.ז' הכניסה לחיינו עם הברזילאי והצרפתי, אבל אנחנו כבר לא נראה שחקן עובר בפחות מ-40-50 מיליון יורו לרמות האלה. חשוב להתייחס גם לעלות השכר, במקרה של מסי למשל שעבר בהעברה חופשית.

ההשוואה עצמה תהיה בין המשחק האחרון בו מסי פתח באלופות, ההפסד 2:0 לבאיירן במינכן, לבין ה-0:4 של פריז החדשה על ריאל. נשארו מההרכב ההוא שישה שחקנים - ג'אנלואיג'י דונארומה, אשרף חכימי, ויטיניה, נונו מנדש, הקפטן מרקיניוס ופביאן רואיז. השישייה הזאת, למעשה, כוללת את השוער ו-75% מחוליית ההגנה.

סרחיו ראמוס עבר בהעברה חופשית תמורת שכר של 6 מיליון יורו לעונה, לעומת לוקאס בראלדו שעבר תמורת 20 מיליון וירו ומרוויח כ-3.27 מיליון בעונה. מרקו וראטי הגיע לפ.ס.ז' ב-2012 תמורת 12 מיליון יורו, אך במה שהפכה לעונתו האחרונה בפריז הרוויח כ-15 מיליון יורו בעונה. ז'ואאו נבש, שהחליף אותו בקישור, נרכש ב-60 מיליון יורו ומרוויח כ-4.8 מיליון יורו בשנה.

נמשיך להתקפה. ליאו מסי הגיע בהעברה חופשית וקיבל כ-35 מיליון יורו לעונה. עוסמן דמבלה הגיע תמורת 50 מיליון יורו ומרוויח כ-18 מיליון לעונה. קיליאן אמבפה הגיע תמורת 180 מיליון יורו והרוויח כ-60 מיליון יורו לעונה לפי התקשורת הצרפתית. חביצ'ה קרבצחליה, לעומתו, הגיע תמורת 70 מיליון יורו ומרוויח כ-16 מיליון יורו. ניימאר הגיע תמורת 222 מיליון יורו, שיא כל הזמנים, והרוויח כ-30 מיליון יורו לעונה. דזירה דואה נרכש ב-50 מיליון יורו ומרוויח כ-6 מיליון.

השורה התחתונה: השחקנים החדשים של פ.ס.ז' עלו 283 מיליון יורו כשמחברים בין ההעברות ושכר. השחקנים הקודמים של הקבוצה - 560 מיליון יורו. כמעט מחצית.

אפשר להוסיף את לרשימה את גונסאלו ראמוס (כ-71 מיליון יורו שמחברים את עלות ההעברה והשכר), בראדלי ברקולה (כ-51 מיליון) ואפילו קאנג-אין לי (כ-30 מיליון), אבל גם הם לא מגשרים על הפער. כסף הוא המפתח להצלחה בכדורגל. איך קבוצה שעלתה 50% מהקודמת מצליחה הרבה יותר? התשובה פשוטה.

לא אותו מגרש
אם אנחנו מורידים את עלויות המעבר של אמבפה וניימאר, ההרכב הקודם של פריז עלה 158 מיליון יורו. אם נוריד את עלויות המעבר של דמבלה וקברצחליה, ההרכב הנוכחי של פריז עלה 163 מיליון יורו. ההבדל לא גדול. אמבפה וניימאר הגיעו לפריז כי הם שחקני כדורגל גדולים, אבל גם כי הם מותגים. זה נכון שבעתיים במקרה של מסי.

פריז סן ז'רמן החתימה את אמבפה וניימאר באותו הקיץ, קיץ 2017, כשאמבפה עבר בפועל ב-2018 לאחר שנת "השאלה". שנה לפני כן, ב-2016, המועדון היה שווה 814 מיליון דולר לפי "פורבס". ב-2021, אחרי הגמר הראשון שלהם בליגת האלופות ולפני שמסי הגיע, השווי קפץ ל-2.5 מיליארד דולר. כשמסי עזב, ב-2023? 4.2 מיליארד דולר.

גם בתוך עולם הכדורגל מדובר בקפיצה אדירה. הם עלו מהמקום ה-13 ב-2016 למקום החמישי שבע שנים מאוחר יותר. בלי הנוכחות והעיסוק התקשורתי במסי, ניימאר ואמבפה, פ.ס.ז' לא הייתה מצליחה להפוך מקבוצת כדורגל ל"סופרברנד". ילדים לא היו לובשים חולצות שלהם, אנשים לא היו מדליקים טלוויזיה בשביל לראות אותם.

חלק גדול מהשחקנים שחתמו בפריז בשנים האלה, כולל מסי וסרחיו ראמוס, היו שחקנים בירידה. זה נכון במידה מסוימת גם בקשר לניימאר. פ.ס.ז' החתימה אותם בתור אנשי עסקים, לא בתור שחקני כדורגל, וזה הורגש גם על הדשא. ביותר מדי משחקים ראינו את פ.ס.ז' משחקת כדורגל של שמונה מול 11, כשמסי, ניימאר ואמבפה לא משתתפים באמת בלחץ על הכדור או עושים משהו בלעדיו.

So impressive for PSG to do this with just a €658m wage bill pic.twitter.com/BpRzyD85V3

— slbsn (@slbsn) May 31, 2025

כאן טמון ההבדל במקרה של פ.ס.ז' החדשה של לואיס אנריקה, אחת הקבוצות המהנות לצפייה בעולם (שתחכה לכם כל שבוע ממש כאן בערוץ הספורט). המהות של הקבוצה הזאת, כפי שהמאמן אמר בעצמו, היא לחץ. כולם עושים הגנה, כולם יורדים לגליצ'ים, כולם רצים לשטחים הפתוחים בהתקפה. כולם מזיעים. 

יותר קל לעשות את זה עם 11 שחקנים שנמצאים במגמת עלייה והופכים את פריז למועדון שאפשר להתחבר אליו בצורה קלה יותר מאשר בשנים הקודמות, כשגם האוהדים השרופים ביותר של מסי לא ידעו איך לאכול את זה שאלילם עזב את ברצלונה. אולי קברצחליה כמעט ולא מוכר מחוץ לגיאורגיה, אולי דזירה דואה וז'ואאו נבש לא שמות מוכרים בכל בית, אבל הכדורגל שלהם מנצח. הם רוצים להגיע לפסגות, לא מגיעים לפ.ס.ז' אחרי שירדו מהן.

עלויות השכר של הסגל הנוכחי של פ.ס.ז' יעלו, והמועדון עדיין יכול להרשות לעצמו להחתים שחקנים בסכומים בלתי נתפסים, כמו כל קבוצה שנמצאת בבעלות מדינה ולא אמורה לתפקד כגוף רווחי. גם בעונת 2024/25, העונה שהסתיימה בטרבל, הקבוצה קנתה שחקנים ב-239 מיליון יורו ומכרה ב-130 מיליון. היא יכולה להרשות לעצמה להתרסק עם שחקנים כמו רנדל קולו מואני, אותו רכשה ב-95 מיליון וכיום, כשהוא מושאל ליובנטוס, כנראה לא שווה אפילו שליש מכך. 

קבוצות כמו ברצלונה וליברפול, עשירות כקורח, לא יכולות באמת להתחרות בזה. פ.ס.ז' לא הפכה לאנדרדוג, אבל לואיס אנריקה ניסה לעשות מה שהמאמנים לפניו (ובעיקר ההנהלה של אל-חאליפי) לא הצליחו: לבנות קבוצת כדורגל. ניצחון הערב על צ'לסי, והוא יוכל להגיד לכל מי שרוצה לשמוע שהוא אלוף העולם.