משחקי הכסף: מאחורי טירוף השכר ביורוליג

על רקע איום ה-NBA להשתלט על השוק האירופי, קבוצות המפעל הבכיר ביבשת מספקות לנו קיץ היסטורי. הצד של הפועל ת"א ועופר ינאי, הבעיה של מכבי ת"א, הקפיצה ברווחים והפלונטר שצפוי בעתיד ועלול להוביל למיטוט הליגה. מגמה של שנים הגיעה לנקודת רתיחה, זה מה שקרה בדרך

סער שהם
סער שהם   16.07.25 - 21:15
Getting your Trinity Audio player ready...
עוד לא ראינו קיץ כמו זה שאנחנו חווים העונה ביורוליג. מגמה של שנים הגיעה לנקודת רתיחה כאשר הסכומים שמפוזרים גדולים יותר מכל קיץ אחר עד כה, במה שנראה כמו קו פרשת מים כלכלי במפעל. מי שגנבה את ההצגה, מעבר לכל ספק, היא דווקא הפועל תל אביב, שהיממה את אירופה ושכנעה את וסיליה מיציץ' לחזור לאירופה דווקא למדיה האדומים - בחוזה של 6 מיליון דולר לעונה. אבל האמת היא שהאחריות לפיזור הכספים המטורפים לא נישאת רק על גבו של עופר ינאי וקבוצתו - זה הזמן לצלול פנימה ולהבין מה הוביל לאינפלציה במהלכה אותם שחקנים, באותה יכולת כפי שהציגו בשנים קודמות, חותמים על חוזים בשכר גבוה הרבה יותר משהיו יכולים לחלום עליו בעבר.

הצד של הקבוצות
במשך שנים ארוכות בעלות היורוליג התלוננו בפני ג'ורדי ברתומאו, המנכ"ל לשעבר, על כך שהרווחים מהליגה הפרטית שלהן לא מספיקים. אותן תלונות וטענות היוו הגורם המשמעותי והכמעט בלעדי שהוביל להדחתו של ברתומאו בהצבעה שהתרחשה בנובמבר 2021, ובסיומה הוחלט להדיח את הספרדי ולהתוות דרך חדשה למפעל, דרך שתקדש מיקסום כל רווח אפשרי שניתן להשיג. ארבע שנים חלפו, והיורוליג אכן רווחית הרבה יותר.

לטובת ההמחשה, על פי הנתונים הרשמיים שפורסמו על ידי הליגה, בין עונת 2022/2023 ל-2023/2024 חלה עלייה של 19% במספר הכרטיסים שנמכרו למשחקים (10,383 בממוצע), עלייה של 27% במספר הצופים בטלוויזיה (1.126 מיליארד), ועלייה של 79% באזכורים של הליגה ברשתות החברתיות (1.838 מיליארד). היורוליג הפכה לפופולרית הרבה יותר והמשמעות הישירה של כל אלה ברורה - יותר צופים, יותר פרסומות, יותר רייטינג ובעיקר - יותר כסף.

אחד הצעדים המשמעותיים שהובילו לכך, עוד לפני עזיבת ברתומאו, הוא חתימת הסכם החסות מול חברת IMG ב-2015. בשנים שקדמו לחתימה, הליגה הניבה רווח של כ-35 מיליון יורו לעונה כאשר עם השנים ובזכות תמיכת IMG הסכומים עלו בצורה חדה והגיעו עד לכ-100 מיליון יורו בעונת 2023/2024. הנתונים מהעונה האחרונה טרם פורסמו, אבל על פי ההערכות מדובר בסביבות ה-150 מיליון יורו - כולל 50 מיליון שקיבלה הליגה בתמורה לקיום הפיינל פור באבו דאבי. השורה התחתונה היא שהרווחים של היורוליג קפצו בכ-115 מיליון יורו בתוך עשור - זינוק מטורף של 328.6%.

המרוויחות מהקפיצה הכלכלית המטורפת הזו הן מן הסתם בעלות הליגה. לפי נתוני היורוליג עצמה, כל אחת מבעלות הליגה שלשלה לכיסה בממוצע רווחים של 19.5 מיליון יורו בעונה האחרונה - במה שמאפשר להן לדבר בסדרי גודל כלכליים חדשים בכל הקשור למשכורות שביכולתן להציע לשחקנים. זה קורה כשבמקביל הלחשושים והכוונות של ה-NBA לחדור לשוק האירופי ולהקים אלטרנטיבה ליורוליג - במה שמאיים לזעזע את הסטטוס קוו ביבשת ב-25 השנים האחרונות.
מאז שברתומאו עזב, ההכנסות רק עולות (GETTY)
מאז שברתומאו עזב, ההכנסות רק עולות (GETTY)
עוד לא ידוע מה יקרה בנוגע לתכנוני ה-NBA, אבל דבר אחד ברור - הנוכחות הפוטנציאלית שלה באירופה יוצרת צומת של ממש בנוגע לעתיד היורוליג עצמו והכדורסל האירופי בכלל. המועדונים מבינים שעליהם להביא את עצמם לנקודת הרתיחה בעמדה הטובה ביותר, מה שמעודד אותם להכניס את היד לכיס לנסות להנכיח דומיננטיות ולבסס את עצמן. התנופה נמשכת גם מחוץ לשולחן הדירקטוריון בו דנות בעלות הליגה, כששמות חדשים נכנסים למאבק על השמות הגדולים ביותר - בין אם זה עופר ינאי והפועל תל אביב, השייח'ים מדובאי או המיליארדר חואן רואיג שמנסה להוביל את ולנסיה לעידן חדש. 

במקביל אנחנו רואים את התעצמות הקבוצות היווניות שמוחזקות על ידי משפחות עשירות במיוחד, את הקבוצות הסרביות שנהנות ממימון ממשלתי ומתנאי מס נוחים יותר מהיתר, את הטורקיות שבוודאי לא מפחדות לפזר כספים ואת מונאקו שנשלטת על ידי אוליגרך. בספרד, ריאל מדריד נהנית מהיותה מנוהלת תחת אותה מטריה של מועדון הכדורגל ובידיו של פלורנטינו פרס, כמו ברצלונה שאמנם סובלת מקשיים כלכליים אך עדיין נהנתה במשך שנים מהעובדה שהיא חלק מארגון גדול הרבה יותר. המועדונים הגדולים באמת ביורוליג, אלו שרצים לתארים, מנוהלים על ידי כוחות עשירים במיוחד, ואלו ממש לא מפחדים לתת יד לעליית המחירים ולהלחם באגרסיביות על השחקנים הטובים ביותר שהם יכולים להשיג. המרוויחים העיקריים, הם כמובן השחקנים עצמם.

הצד של השחקנים
ביולי 2008 ג'וש צ'ילדרס חתם על חוזה עתק באולימפיאקוס והדהים את הענף כולו במהלך שלמעשה הקדים את זמנו. הפורוורד עלה על מטוס ליוון בגיל 25 ולאחר ארבע שנים טובות ב-NBA, שבכולן קלע לכל הפחות 10.0 נקודות למשחק וקטף לכל הפחות 4.9 ריבאונדים ביותר מ-30 דקות על הפרקט. צ'ילדרס, שהיה שחקן לגיטימי מאוד ברמה הגבוהה ביותר, חתם על החוזה הגבוה בתולדות הכדורסל האירופי כאשר לטענת הדיווחים אז הובטחו לאמריקאי 6.7 מיליון דולר נטו לעונה (כ-5.8 מיליון יורו). אולימפיאקוס הייתה הראשונה להוכיח שמועדון אירופאי יכול לחטוף מקבוצות ה-NBA שחקן שהן היו שמחות שיהיה בידיהן, בעוד אטלנטה שקיוותה להשאיר אותו אצלה הציעה לו שכר נטו של 3.4 מיליון דולר, מה שהותיר אותה הרחק מאחור.

התקשורת האמריקאית נותרה המומה מאותו מהלך ומהכיס העמוק של המועדון היווני, וב-ESPN פורסמה כתבה שמילות הפתיחה שלה הדהדו למרחקים. "אנחנו שומעים עכשיו על כל מה שלא יכולנו להעלות בדעתנו", נכתב, "האם יכול להיות שעוד נראה את לברון ג'יימס עולה על המדים של אולימפיאקוס? האם מועדונים אירופים יוכלו לשים את היד שלהם על הכוכבים הגדולים ביותר של ה-NBA?". התשובה כמובן גם אז הייתה ברורה לכולם - אירופה לא הייתה יכולה, לא מסוגלת גם היום ולא תצליח בעתיד להביא את הכוכבים הגדולים בעולם אליה - אבל על שמות ברמתו של צ'ילדרס גרסאת 2008 היא מתמודדת גם כיום, כאשר בלא מעט מקרים היא יכולה להציג תנאים טובים יותר לשחקני הביניים ב-NBA.
צ`ילדרס. הקדים את זמנו (GETTY)
צ`ילדרס. הקדים את זמנו (GETTY)

ככל שהשנים עוברות היורוליג הופכת לאופציה אמיתית גם לשחקני הביניים ב-NBA. הסכומים שהם יכולים להשיג בליגה הטובה בעולם אמנם נראים על הנייר גבוהים יותר מהסכומים שמוצעים להם באירופה, אבל מדובר בעניין אופטי בחלק גדול מהמקרים שכן בארה"ב מדברים בברוטו לפני המיסוי, בזמן שברוב המקרים באירופה הסכומים המדווחים הם סכומי הנטו. לכן, לצורך הדוגמה, קנדריק נאן שהחזיק בחוזה של 5.25 מיליון דולר ברוטו לפני מיסוי בעונתו האחרונה שלו ב-NBA, משלשל לכיסו יותר כסף באירופה עם סכום נטו של 4.5 מיליון יורו (5.26 מיליון דולר) במסגרת החוזה החדש שחתם בפנאתינייקוס. בעקבות השינויים, אירופה לא רק יכולה להתחרות על שחקנים בסדר הגודל של נאן, לעתים היא תהיה גם נדיבה יותר.

נאן עצמו, שעזב את ארה"ב על אף שכנראה היה יכול להמשיך להלחם על מקומו שם, הסביר את זה לאחרונה וסיפר: "כשהייתי ב-NBA ראיתי מה שיין לארקין עושה ביורוליג והבנתי 'טוב, יש פה הזדמנות גדולה'. שיין הוא אמריקאי שהגיע לאירופה והצליח, אז כעבור כמה שנים הלכתי בעקבותיו. זה התחיל עם שיין, ועכשיו אני זה שנושא את הלפיד הזה. דיברתי עם הרבה שחקנים אמריקאים שהגיעו לאירופה בשנה הזאת, שכנעתי אותם לעשות את זה. ככל שיעברו השנים אין לי בכלל ספק שתראו עוד ועוד אמריקאים מגיעים".

ואכן, כפי שנאן מספר - אירופה הופכת לרלוונטית יותר ויותר לאמריקאים שאמנם יכולים לשחק ב-NBA, אבל רוצים להרוויח סכום שווה או גבוה יותר, כשבמקביל ביורוליג הם גם יוכלו להנות ממעמד משמעותי הרבה יותר. הסדק הזה הולך וגדל ודוגמה טובה לכך אפשר לראות בהבדלים המטורפים שיש בטבלאות המשתכרים הבכירים מעונת 2015/2016 לעומת המשתכרים הבכירים בעונה החולפת. אם לפני עשור שמונת המשתכרים הבכירים ביורוליג היו אירופאים והקדימו כולם את טייריס רייס (מקום תשיעי, 2.25 מיליון יורו בחימקי), בעונת 2024/2025 חמישה מתוך העשירייה הייתה אמריקאית כאשר בעונת 2025/2026 וגם בהמשך סביר להניח שנראה את האמריקאים משתלטים על עוד כמה מקומות.

הצד של הישראליות

הכדורסל האירופי משתנה, ובמקביל אנחנו רואים תזוזות חסרות תקדים לא פחות גם בכדורסל הישראלי. מכבי תל אביב שנהנתה משליטה מוחלטת רואה את האחיזה שלה מתפוררת בקצב, כשבמקביל ובניגוד גמור הפועל תל אביב מבצעת מהלכים עליהם היא הייתה יכולה רק לחלום לפני מספר שנים. רבות עוד ידובר בנוגע למתרחש בצד האדום של העיר, אבל על דבר אחד אין עוררין - עופר ינאי הגיע במטרה לזעזע את יסודות הכדורסל הישראלי, ועד כה הוא עושה את זה בקצב מואץ עם צעדים שמכבי תל אביב עצמה לא עשתה מעולם.

הפועל תל אביב מבינה שהיא נמצאת בצומת כפולה כאשר עתיד הכדורסל הישראלי ועתיד הכדורסל האירופי מונחים על הכף - ועם כסף גדול היא עושה את מה שצריך כדי להציב את עצמה בעמדה הטובה ביותר. קשה להסתכל על החוזה של וסיליה מיציץ' ולא להרים גבה. הפועל תל אביב הפכה את מיציץ' למשתכר השני בתולדות אירופה והגבוה אי פעם בישראל. רבים אולי יתהו האם הוא אכן שווה את הסכום הזה, אבל בפועל מיציץ' יכול להפוך לסיבה העיקרית שתשאיר את הפועל ת"א על הבמה הגדולה באירופה גם מעבר לשנה הקרובה. במקרה כזה, המהלך הזה ישתלם גם כלכלית.

כדי לחדור לשווקים חדשים, ובמיוחד במצב בישראל, צריך לשלוף את התותחים הכבדים, גם אם זה אומר לשלם את הפרמייה שנדרשת ממך כשחקן חדש בשוק בו הסכומים רק עולים גם כך עם הזמן. כאן זה גם המקום לציין שהמגמה באירופה הייתה ברורה עוד לפני הכניסה הגרנדיוזית של הפועל תל אביב לשוק - שמענו לא מעט טענות באירופה על כך שהאדומים יוצרים את האינפלציה שאנחנו רואים, ואמנם יש להם חלק, אבל מדובר בעניין גדול הרבה יותר מהם. המגמה הכללית, המלחמה בישראל, ההצהרות של ינאי על הכספים שהוא מוכן לפזר והעובדה שהקבוצה שלו היא שחקן חדש במשחק מאלצים אותו להכניס את היד עמוק לכיס - בהנחה שהוא באמת מתכוון להפוך את הפועל ת"א למשמעותית ביורוליג. זה מה שהוא עושה, וזה מה שהוא צריך לעשות - גם אם הוא משלם למיציץ' וחבריו לסגל סכומים גבוהים יותר ממה שנראה סביר.

עושה מה שצריך (אלן שיבר)
עושה מה שצריך (אלן שיבר)

בזמן שבצד האדום הצ'קים נכתבים בקצב, הכספים מתפזרים מהר והסגל כבר כמעט גמור בשלב מוקדם יחסית של הקיץ, בצד הצהוב המצב הוא ההפך הגמור. רבות דובר על הקושי הכלכלי של מכבי תל אביב בעקבות אובדן ההכנסה ממשחקי הבית, ובכל זאת אין מספיק מילים לתאר את השפל הגדול בו נמצא מועדון שבעבר נחשב לאחד ממועדוני הפאר באירופה. זה לא רק שמכבי ת"א לא מצליחה אפילו לדגדג את השמות שהיא אמורה להביא, היא גם לא מצליחה לשמור על השחקנים שכבר יש לה בידיים. ג'יילן הורד אמנם נשאר ונהנה משדרוג בשכרו, צעד חשוב לכל הדעות וגם אושיי בריסט הצטרף כתוספת מסקרנת, אבל רוקאס יוקובאיטיס נמצא בכיוון ברור אל דלת היציאה, חסיאל ריברו כבר עזב וגם עתידו של ליוואי רנדולף ממש לא ברור. מכבי ת"א צריכה לבנות מחדש כשהיא נמצאת בעמדה הכי לא נוחה לקראת זה, והיא יכולה להאשים בעיקר את עצמה.

נכון, אירועי המלחמה באיראן בוודאי השפיעו בצורה מהותית על המתרחש, אבל את השורה התחתונה זה לא באמת משנה. ראשי מכבי ת"א דאגו להגיד לקראת הקיץ שהקבוצה תהנה מתקציב גבוה יותר משידעה בעונה הקודמת, אבל בינתיים הם עוד צריכים להוכיח שיש כיסוי לאמירות שלהם. אי אפשר להתייחס בביטול לסכומים שהושקעו על טי ג'יי ליף (1.0 מיליון דולר) וגור לביא (600 אלף דולר), אבל מדובר בחלק מהתהליך שאנחנו רואים בשנתיים האחרונות בישראל ובו שכר השחקן הישראלי מרקיע שחקים. במציאות הנוכחית כדי להשיג את השמות הישראלים המבוקשים צריך לשלם יותר ובזמן שלליגה מדובר בעניין קריטי, כדי להיות פקטור ביורוליג צריך לדאוג לפזר סכומים גבוהים בהרבה על השחקנים החמים בשוק הפנימי של הליגה.

על פי הדיווחים שעלו דריוס תומפסון צפוי לחתום על חוזה של 1.7 מיליון יורו בוולנסיה, נייג'ל וויליאמס גוס יקבל 1.5 מיליון יורו בז'לגיריס ואלכסה אברמוביץ' יקבל 1.5 מיליון בדובאי. כל אלה הם שחקנים שמכבי תל אביב הייתה שמחה לשים עליהם את היד (וזה עוד לפני שהגענו לכוכבים הגדולים באמת של אירופה). בזמן שכדי להיות בעניינים ביורוליג הנוכחי צריך לפחות שלושה שחקנים בסדר הגודל הזה - קשה לראות איך מכבי ת"א בכלל תוכל לדגדג את מי שהיא אולי שואפת להתחרות מולן על הפליי-אין ודווקא כן מצליחות לעשות את זה.

בסוף, אלו כבר שנים ארוכות שמכבי תל אביב בונה על הצלחות תוך שמירה על תקציב סביר שרחוק מאוד מהתקציבים הגדולים של אירופה. זה טוב ויפה לטעון שלא תמיד הקבוצות הכי עשירות מנצחות, כפי שעשה קלאודיו קולדבלה בהצגתו, אבל דבר אחד ברור גם לאיטלקי - כסף הוא כלי שמשפר משמעותית את הסיכוי להגיע להצלחות בצורה יציבה. מכבי ת"א זכתה בתואר יורוליג סנסציוני ב-13/14, הייתה אחת הקבוצות הטובות באירופה ב-19/20 (עונת הקורונה) וחיברה קבוצה אדירה גם בין 2022 ל-2024. בכל יתר השנים האחרונות, בסטנדרטים של היורוליג, היא הייתה קבוצה חיוורת בהתאם לתקציב שלה, וכך אפשר להגיע להצלחות אחת לחמש שנים במקרה הטוב - כשכל חלקי הפאזל נופלים בדרך פלא במקום הנכון.

כאן הסיפור שונה לגמרי (אלן שיבר)
כאן הסיפור שונה לגמרי (אלן שיבר)

מה הלאה?
החל מהעונה הבאה תחל רגולציה כלכלית חדשה ביורוליג בכל הקשור לתקציבי הקבוצות, ובמרכזה 'מס מותרות' כאשר ברגע שקבוצה תעבור אותו, היא תצטרך לשלם קנס שלמעשה יחולק בין יתר המועדונים שלא חרגו מהתקרה שנקבעה על 8 מיליון יורו בעונה הקרובה ו-12 מיליון יורו מהעונה לאחר מכן. העניין הזה, על פניו, עלול להאט את קצב הצמיחה של המשכורות באירופה אך גם ביורוליג לא ממש מעוניינים להרחיק את הכספים הגדולים שיביאו שמות גדולים. לכן, נקבע ששלושת המשתכרים הבולטים בכל קבוצה לא יכללו בחישוב תקרת השכר, כמו גם כל השחקנים מתחת לגיל 23, כשבנוסף קבוצה תקבל 'הנחה' של 25% בחישוב שכר השחקנים שמשחקים תחתיה שלוש שנים או יותר.

"מס המותרות הזה לא הולך לשנות כל כך הרבה לדעתי", טען הכתב הבכיר דונטאס אורבונאס, "לכל הפחות בשנים הקרובות זה לא יפגע באמת בשוק. הקבוצות הגדולות לא מאושרות מהעניין הזה, אבל בכנות גם מנהלים רבים בליגה לא יודעים האם זה באמת ישפיע". על פי הנתונים של באסקטניוז, לשם המחשה, בעונה החולפת רק שש קבוצות היו צריכות לשלם מס מותרות לו כבר היה חל, כאשר הראשונה היא פאו (3.6 מיליון יורו) ואחריה תמצאו את אולימפיאקוס (2.4 מיליון יורו) ופנרבחצ'ה (1.9 מיליון יורו). אנדולו הייתה מחוייבת לשלם 700 אלף יורו בזמן שברצלונה ומילאנו חרגו רק במעט והיו נדרשות לשלם 50 אלף יורו בסך הכל. קבוצות כמו ריאל מדריד ומונאקו נותרו מתחת לתקרת 8 המיליון.

המשמעות היא שהמגמה ביורוליג תמשיך בינתיים, כאשר סביר להניח שעם הגדלת תקרת השכר בקיץ 2027 נראה קפיצה נוספת. במקביל, מטעמים כלכליים וחשיפה לשווקים חדשים ביורוליג שואפים להמשיך ולהגדיל את הליגה כאשר לא מן הנמנע שכבר בעונה הבאה נראה 24 קבוצות. דרך אגב מאמן הפועל תל אביב דימיטריס איטודיס, שמשמש כנשיא איגוד המאמנים, הצהיר לאחרונה שהחלום שלו הוא ליגה של 30 קבוצות. ככל שהליגה תגדל, כך גם החשיפה שלה, המשאבים שיושקעו בה וכפועל יוצא גם הרווחים של בעלותיה - כך מקווה היורוליג.

במשפט האחרון טמונה גם הבעיה במודל הנוכחי של היורוליג כולה. בזמן שעל פי דיווחים הליגה דורשת 5 מיליון יורו לפחות מהמצטרפות החדשות שלא חלק מהבעלות, נראה שיתכנו לה קשיים מהותיים אם אכן תקום אלטרנטיבה אמיתית מצד ה-NBA, בהנחה שזו תוכל להבטיח רווחים לכל המשתתפות בה. במצב הנוכחי המרוויחות הבלעדיות מהכנסות היורוליג הן כמובן 13 בעלות המפעל, בזמן שמי שרוצות לנסות ולהתקרב לצלחת מחוייבות להסתכן בהשקעת סכומים גבוהים גם לטובת כרטיס הכניסה וגם לטובת העמדת סגל תחרותי.

כאן, עומדת היורוליג בפלונטר רציני - במבט הלאה מבחינה כלכלית ובמתכונת הנוכחית הליגה מתקרבת לתקרה שעל מנת לשבור אותה, יהיה צורך במנגנון חדש לחלוטין. אם היא לא תתאים את עצמה ותצליח למצוא דרך להבטיח גם למי שאינן בעלות הליגה כדאיות כלכלית להשתתף בה, היא עוד עלולה להיכנס למבוי סתום בו קבוצות יחפשו מוצא אחר. במקרה בו ה-NBA תנסה לנצל את זה - יתכן שנהיה עדים לתהליך התפוררות שיתחיל באיטיות וכנראה יואץ בהמשך במה שעלול להוביל בעתיד הרחוק יותר לקריסת היורוליג.