תגיות: בן רייכרט
בן רייכרט חווה את אחת הקריירות הסוערות שכדורגלן ישראלי יכול לחוות. הקשר סומן בגיל צעיר ככישרון מבטיח והיה במרכזו של מאבק עירוני ייצרי בין מכבי ת"א להפועל ת"א. אבל המשקל הכבד של תג המחיר הגדול שהוצב עליו (מיליון יורו) והתנהלות בעייתית הסיטו אותו מהדרך. כיום, בגיל 31, הוא משחק בליגות הנמוכות, מאמן קבוצות נוער ברמה"ש. בפודקאסט של חברת GNA שהתקיים באולפני CK מדיה ובו התארח עם שחקן הפועל ב"ש בעבר אביב סולומון והכלכלן נועם מדר, שיחד עם שוער נבחרת ישראל, עומרי גלזר, הקימו את החברה שמטרתה לספק לשחקני כדורגל מעטפת כלכלית העונה לצרכיהם בניהול הכסף לאורך הקריירה וגם אחריה, סיפק רייכרט הצצה לאיך נראית קריירה של כדורגלן מבפנים.
המעבר מרמה"ש למכבי ת"א"ברמה"ש הייתי מקבל משכורת חייל, שגם עליה הייתי צריך להילחם. 4,200 ואחרי זה זה עלה ל-5,100. עברתי למכבי ת"א, בה רק אתה נכנס לחניה, אתה מקבל הלם מהמכוניות, מהדברים הקטנים. כל הג'יפים מגיעים ואני עם מאזדה לנטיס 323, שנת 97'. אמרתי לעצמי שאחנה בחולון ואבוא ברגל לתל אביב. אבא שלי היה לוקח אותי ומחזיר אותי מאימונים כדי שלא אגיע עם האוטו הזה".
"במכבי ת"א עדיין הרווחתי משכורת חייל ובהמשך הייתי אמור להרוויח כסף טוב. השתנו לי החיים, פתאום הייתי ברמת חיים אחרת. כל המעטפת ברמה הכי קיצונית שיש. נותנים לך הכל ומלווים אותך בכל מה שצריך. בינואר החליטו להשאיל אותי להפועל ת"א. זו היתה פעם ראשונה שהשאילו שחקנים של מכבי ת"א להפועל ת"א. תוסיף לזה שיצאו פוסטים שלי בפייסבוק מגיל 15-16 ששכחתי למחוק".
עזיבת מכבי ת"א והמעבר להפועל ת"א"סיימתי חצי עונה בהפועל ת"א אחרי ששיחקתי והובלתי קבוצה. הייתי צריך לחזור למכבי ת"א שאני שם כינור 7-8. קיבלתי הצעה לבוא ולהוביל את הפועל ת"א. בא אמיר כבירי והפסלים. הוא נתן לי הצעה עם כסף יותר טוב, להוביל קבוצה, להיות קפטן. והוא אמר לי מאחורי הקלעים ללכת על זה ושהוא מאחורי בתביעה. אחרי שבוע אימונים במכבי ת"א אמרתי להם שאני רוצה לעזוב ועד היום יש לו את ההודעות מג'ורדי קרויף '5 מיליון ש"ח אם אתה רוצה לעזוב'. חשבתי שהוא מסתלבט, שהוא לא רוצה שאלך. קנו אותי במיליון ש"ח לפני חצי שנה".
"נכנסתי לבוררות עם מכבי ת"א והייתי צריך לצאת למחנה אימונים עם מכבי ת"א. הפועל ת"א אמרו לי לא לצאת למחנה האימונים ויצאתי למהלך בכל הכח. כיביתי את הטלפון, שמתי מצב טיסה. נעלמי ל-3-4 ימים. לקחתי את אחותי ונסעתי למלון בנתניה. ג'ורדי שלח לי הודעות 'בוא, נסלח לך, תבוא למחנה, נסתדר מול ההנהלה, המאמן רוצה אותך'. איזה מאמן רוצה אותי? אני כינור 7-8. היו לפניי בהיררכיה המון שחקנים. אמרתי שזה הזמן שלי לפרוץ".
"הבורר בא לפסוק שהוא רוצה שאני אחזור להתאמן. זה כבר לא היה אפשרי. העסקה עצמה היתה גם מקצועית נראית טוב וגם כלכלית, מבחינת חוזה, הוא היה יותר שנים ויותר כסף. יום לפני הפסק דין, שהיינו יודעים שהוא לא היה לטובתו. אני פחדתי, לא רציתי לחזור לשם, את הבלאגן עם האוהדים. בלילה התנהלו שיחות ונסגר על העברה של מיליון. המיליון יורו לא עוזב אותי עד היום".
תחילת הבעיות בהפועל ת"א"אמיר כבירי ומני וייצמן עמדו מאחורי, אבל כמה שאני חזק מנטלית, עברתי דברים שהשפיעו עליי לאורך הקריירה. עברתי שנים קשות. היה לי מענק שחרור מהצבא במכבי ת"א, 300 אלף ש"ח נטו, שאני מוותר עליו, אבל אני מקבל מענק שחרור מהצבא של 500 אלף ש"ח נטו. על הנייר. השתחררתי מהצבא, ואני זוכר את הבוקר הזה. ישנו אצל איאד אבו עביד בראשל"צ, אני, שגיב יחזקאל ורמזי ספורי. קמים בשמונה בבוקר ופותח את האפליקציה. משכורת ראשונה: 114 אלף נטו. אחרי שכל החיים שלי הרווחתי 5,100 ש"ח. שנה וחצי אחורה אני בנוער בלי להרוויח שקל, עובד כל יום משמונה עד חמש, מרים זכוכיות עם חבר של אבא שלי בשביל 200 ש"ח יומים ובא לנוער עם בגט שניצל, אוכל אותו ועולה לאימון. להגיד שלא השתגעתי? התחרפנתי. לא ידעתי איך לנהל את זה. חשבתי שזה לא יכול להיגמר".
בתקופה שהייתי מרוויח 100, 90 אלף, הייתי מתקשר לחבריי הילדות שלי ושואל 'מי פנוי?'. בואו איתי. הולכים למסעדה 3-4 חברים, אני משלם, אלף. הולכים משם לשלוותא, בקבוקים... אני לא מדבר. הם באים להוציא כסף ואני אומר 'אני אתן לך לשלם'. מגהץ עוד אלפיים, שלוש, ארבע, חמש. אלי גוטמן היה נותן לנו חופש של יומיים בין משחקים, אז היינו נוסעים לרומניה. מוצא חבר, מכרטס לשנינו, מלון, בזבוזים הכל, רק לא להיות לבד. בגלל כל מה שעברתי, לא הייתי הולך לשירותים לבד. הייתי הולך להשתין, אוהדי מכבי ת"א היו באים לריב איתי. כל יום הייתי מוציא 4-5 אלף ש"ח על בגדים, שטויות. אני לא יכול לראות מותגים היום. זה הבזבוז הכי גדול שיש. מכל החברים האלה נשארו אולי שתיים שהיו שם בשבילי גם ברגעים הפחות טובים".
"כל הכסף שהרווחתי התעופף. אחרי שנה וחצי, התחיל התהליך של הפירוק בהפועל ת"א. נפגעתי כלכלית. הגיע לי מענק שחרור מהצבא של 500 אלף ש"ח, והגיע הרגע של המענק והתקשר אליי כבירי וביקש לדחות אותו בחודש. 'הכסף מהסינים צריך להגיע..'. הייתי יכול להגיד לו לא? אז בא גוטמן ואמר לי שיש מצב כלכלי וביקש ממני לקצץ 10 אחוז ואז עוד שלושה חודשים עוד 10 אחוז. עד היום לא ראיתי את המענק. ההליך הזה עוד בתביעה. הבנתי שמתחילים לזוז עניינים. אורליצקי צריך להעביר 5 מיליון ש"ח והנושים אמורים להעביר כסף. אני בתביעה של 750 אלף ש"ח וקיבלתי רק 70 אלף ש"ח מתוך זה".
הזכרון מהיציאות במכבי ת"א"ימי ראשון היה מקום שקוראים לו פאטיו בירקון. היה משחק ביום ראשון, באים עם מכופתרת לאוטובוס. לא משנה כמה אני משחק, עושה את האימון מחליפים עם חיוך כי יש פאטיו. לא תמיד כולם היו באים, היו 10-11. היו ערן זהבי, ברק יצחקי. חצי מקום היה סגור רק לנו, יושבים, שותים. אני הייתי בחלום. מגיע סוף הערב, מזמינים חשבון - 12 אלף, 14 אלף. זהבי מוציא, יצחקי מוציא. חצי-חצי, כל אחד שש. הם מסתכלים עליי ואומרים לי 'תתקדם, לך לישון'. אמרתי לעצמי שאלה החיים".
המעבר לבלגיה וההתעמרות שעבר"בבלגיה המשכורת עלתה. הגעתי לשם כשחקן חופשי. לא יודע איזה קומבינה היתה שם. הנחיתו אותי על המערכת והביאו לי חוזה לשלוש שנים. טסתי לבלגיה בלי לדעת מי הקבוצה, מה הסכומים. כשהגענו לשם, דודו דהאן אמר לי 220 אלף יורו ל-3 שנים. אמרתי לו 'איפה חותמים?'. שם זה מנוהל אחרת. שכר הבסיס הוא 5-6 אלפים יורו, יש לך דירה והדברים הנלווים, אבל מתוך ה-220, 35 אחוז זה פנסיה שאתה מקבל בגיל 38. יש עוד סכום מסוים שאתה מקבל יום אחרי חלון ההעברות. למה עושים את זה? אם נשארת, אתה מקבל. אם יצאת להשאלות, אתה לא תקבל. 220 אלף יורו על הנייר, אבל זה תלוי אם נשארת. הייתי שם חצי שנה ויצאתי להשאלה בעכו ואז באשדוד בהשאלה. בעכו הרווחתי 24 אלף נטו עם אוטו ודירה. אחרי עכו, לא רציתי לחזור לבלגיה. בדיוק התחלתי לצאת עם אשתי. באשדוד, במקום לקבל 220 אלף יורו ולשבת על הספסל, קיבלתי 22 אלף נטו והדברים הנלווים".
"אחרי אשדוד, הייתה לו עוד שנה אחת של חוזה בבלגיה. אמרתי לעצמי שאם יש זמן לנצל את החוזה, אז לנסוע לבלגיה, להיתקע להם כמו עצם בגרון. הייתי עם ליז ונסעתי איתה לבלגיה עם מזוודות ואחרי חודש היא נכנסה להריון והמקום לא רק קר בטמפרטורה, אלא גם האנשים קרים. סיימתי אימון והשחקנים כאילו לא מכירים אותי. פה השחקנים הזרים באים לקידוש, לחגים. אין שם את זה. אמרתי לעצמי שאחזיק שם כמה שאחזיק. כשהם לא רוצים אותך, זה מסע עינויים. במקום דירה ואוטו, הלכתי לאכסניה, בלי מזגן בתקופה של הגל חום באירופה. אני שוכח במיטה עם 40 מעלות חום ומאוורר מכל כיוון. התאמנתי עם המילואים ונתנו לי לרוץ ביערות עם הדובים. עושים הכל כדי שתעזוב. לא הייתי יכול שאת בזה ואחרי 3 וחצי חודשים סגרו אותי על 30-35 אלף יורו״.