ה-NBA בסכנה? ה"רמאות" של קוואי והקליפרס

הגרסאות הסותרות, קו ההגנה והמבחן של אדם סילבר. עושים סדר בפרשת השכר

רועי ויינברג
רועי ויינברג   20.09.25 - 10:41

תגיות: NBA

Getting your Trinity Audio player ready...
Kevork Djansezian/Getty Images

המרחק בין 'מעניין' ל'מתיש' מעולם לא היה קצר כפי שהוא היום. מצד אחד כמות המידע הולכת וגדלה, והסקרנות הטבעית עדיין במקומה. מצד שני, הסבלנות שלנו יורדת מרגע לרגע. מה שבעבר היה תופס כותרות ושיחות מסדרון במשך שעות הפך היום לאירוע כל כך מורכב, שכמעט אף אחד לא באמת רוצה להכנס אליו. זה, על קצה המזלג, הסיפור של פרשת קוואי לנארד. פרשה שהתפוצצה לפני מספר שבועות בבום גדול, הלכה בדרך הפרוטוקולים והפכה לסיפור מסורבל, מסורבל מדי בשביל שמישהו באמת יצליח לעקוב. למרות זאת, התוצאות שלה עשויות לשנות את פני ה-NBA. לא פחות.

מה קרה שם? ננסה לעשות סדר. חברה סביבתית בשם Aspiration פשטה רגל, והעיתונאי העצמאי פאבלו טורה חשף כי קוואי לנארד קיבל ממנה סכומים גבוהים על הסכם חסות במסגרתו הוא לא נדרש לעשות כלום. לא להשתתף באירועים של החברה, לא לנטוע עצים, לא להשתתף בפעילות ברשתות החברתיות. במקביל, בעלי הקליפרס סטיב באלמר העביר סכומים כספיים משמעותיים לחברה כמשקיע.

באלמר אחד האנשים העשירים בעולם, ובהפרש גדול הבעלים העשיר ביותר ב-NBA. כאן התחיל החשד שהוא משתמש באספיריישן בתור חברת קש בשביל לעקוף את חוקי תקרת השכר של ה-NBA שמגבילים את הסכום ששחקני מקסימום כמו קוואי לנארד יכולים לקבל. זה היה החשד הראשוני והחמור בפני עצמו, ומכאן הדברים התחילו להסתבך.

החשיפות של טורה הגיעו אחת אחרי השנייה. מכתבים של בכירים באספריישן שמתנגדים להסכם החסות הזה; העובדה שקוואי קיבל 28 מיליון ו-20 מיליון במניות, הסכם חסות גבוה יותר משל מפורסמים גדולים ממנו כמו לאונרדו דיקפריו; הקליפרס העבירו כספים לחברה באותו יום בו קוואי חתם על הסכם החסות. כלי התקשורת האחרים בארצות הברית קפצו על הסיפור והוסיפו פרטי מידע משלהם, למשל על כך שסוכנו של קוואי, דודו דניס רוברטסון, הגיע לטורונטו וללייקרס עם דרישות הזויות ב-2019 ונדחה. בסופו של דבר קוואי חתם בקליפרס, במה שבזמנו נחשב להפתעה גדולה.

בתחילת הדרך היה הסכם שיתוף פעולה בין הקליפרס לבין אותה אספריישן, אך לאחר שהוא הופסק באלמר השקיע הון בלי שהחברה תראה תוצאות של ממש. טורה טוען שעובדים בחברה היו בהלם מכך שהוא ממשיך להשקיע, במה שכנראה השאיר את אספיריישן באוויר. הוא חשף הודעות טקסט וספק איומים מכיוון רוברטסון על כך שלנארד לא ישחק, לצד השקעות פרטיות מכיוון אחד הבעלים המשניים של הקליפרס. כשאחד ממייסדי אספריישן נשאל בדיון בבית משפט על ההשקעות של באלמר, הוא בחר לשמור על זכות השתיקה.

 עד לכאן, קשה להגיד שהתמונה הזאת נראית טוב מבחינת הקליפרס. אנחנו יודעים שבאלמר בעלים עשיר ששילם כמויות מטורפות של מס מותרות כדי שהקבוצה שלו תצליח (במה שבין היתר הוביל לחוקי השכר החדשים). אנחנו יודעים שקוואי לנארד קיבל כסף על כלום, ושבמקביל נכנס כסף לחברה מכיוון הקליפרס ומכיוונו של באלמר עצמו. לכל הפחות, יש כאן שרשרת ארוכה של צירופי מקרים. אולי ארוכה מדי.

 

 

הצד של הקליפרס
זה הצד של פאבלו טורה, עיתונאי עצמאי, שהוביל לכך שה-NBA שכרה משרד חקירות שצפוי לחקור לעומק את הפרשה ולהכריע, לכל הפחות, אחרי סוף שבוע האולסטאר שיתקיים באולם הביתי של הקליפרס השנה. כאן, איך לא, חשוב להביא את הצד השני. סטיב באלמר עצמו, בעלי הקליפרס, אמר שהוא רוצה שהליגה תחקור את העניין לעומקו.

באלמר טוען שהקשר הראשוני עם אספריישן נעשה לאחר שקוואי חתם על החוזה, ושלא היו שום מגעים קודם לכן. הוא טוען שהוא לא ידע על הסכם החסות הראשוני ושבפועל כל קיומה של החברה היה הונאה. "הם עבדו עליי. השקעתי, חשבתי שזאת חברה עם פוטנציאל, ועבדו עליי. אני לא יכול להבין למה הם עשו שום דבר, כולל מה שקרה עם קוואי", אמר ב-ESPN. 

זה אמנם לא שכנע יותר מדי בעלי קבוצות, אבל כן את מארק קיובן. בעלי דאלאס לשעבר הוא הקול הבולט ביותר ברשתות ופעיל בכל הקשור להגנה על באלמר, כשהוא טוען שאספריישן עבדה גם על בתי השקעות מכובדים כמו ג'יי פי מורגן. קיובן בעצם טוען שמדובר בתרגיל הונאה שהפיל לא מעט חברות ושמדובר במתקפות לא צודקות, כי אין לטורה או לאף אחד הוכחות של ממש.

על קצה המזלג, הטענה היא שאי אפשר להוכיח באופן ודאי האם הקליפרס אכן שילמו לקוואי דרך חברת צד שלישי ושהוא לא מצליח להבין את המבנה העסקי של החסות. לא חסרים מקרים בהן שחקנים של קבוצות NBA חותמים על חוזי חסות אישיים בנוסף לקשר של הקבוצה עם אותו השחקן. מקרים בהם שחקן מקבל תשלום כל כך גבוה על כל כך מעט עבודה, לעומת זאת, חריגים יותר. ייתכן שכל הסיפור היה נמנע אם קוואי היה מגיע להצטלם ליד עצים פעמיים בשנה.

החוזה עליו לנארד חתם דרש ממנו להשתתף במצטבר ב-14 שעות למען 48 מיליון דולר, לצד שיחה של חמש דקות בשבוע בעונה בה לא שיחק. לצד זאת, הייתה לאספריישן אפשרות לבטל את החוזה אם קוואי היה עוזב את הקליפרס ולקוואי עצמו את האפשרות לא לעשות דברים כרצונו. בכירים בחברה טענו שמדובר ב"דגל אדום גדול" והתייחסו להעדר הפעילות של לנארד במדיה החברתית, ולכך שהחוזה הגיע אליהם רק לאחר שכבר נחתם.

בסופו של דבר, גם קיובן וגם באלמר טוענים אותו דבר - מי שהיו בסוד העניינים היו מנכ"ל החברה, דודו של קוואי וסוכנו מיץ' פרנקל. אם באמת מדובר בעסקה בין שלושתם, הקליפרס יכולים לצאת מזה בלי כלום. למרות זאת, הטענה הזאת לא מסבירה את הכסף שהושקע מכיוון הקליפרס ובפרט מכיוון הבעלים באלמר ודניס וונג בכובעם כאנשי עסקים פרטיים.

 

 

הצד של ה-NBA
תקרת השכר קיימת בליגה הטובה בעולם כדי לשמור עליה מאוזנת. בטח כיום, עם האפרון השני, היא קשה יותר מאי פעם. ברגע שקבוצות משלמות מסביבה, זה גם מונע מהליגה להכניס כסף (שכן היא קונסת בסכומים משמעותיים את מי שעוברות את התקרה) וגם מונע בתחרותיות. למזלה של ה-NBA, אולי, הקליפרס לא היו כל כך תחרותיים בשנים האלה. אם קוואי היה זוכה בשתי אליפויות ואז היה מתגלה שהוא קיבל כסף מתחת לשולחן, או מתחת לעץ, האדמה הייתה רועדת.

אדם סילבר סירב להגיב באופן ממשי לאירועים, מעבר לכך שהליגה בחרה לשכור משרד עורכי דין שיחקור את האירועים. הם צפויים לקחת זמן, ולא מופרך שתשובה סופית תתקבל רק ב-2026/27 או אפילו לאחר מכן. בהתחשב בכך שאז קוואי יהיה בן 36, ללא חוזה וללא ברכיים, אולי הקליפרס תענש לאחר שהוא יפרוש מה-NBA. לא מופרך לטעון שזאת תהיה האסטרטגיה של צוותו של לנארד.

הליגה הטובה בעולם התמודדה עם מקרה דומה בעבר, כשג'ו סמית' סיכם מראש על חוזה זול יותר במינסוטה כדי לאפשר להם לבצע שורת החתמות ואז לקבל כום גדול יותר שנה לאחר מכן. בזמנו דיוויד סטרן הגיב בצורה חריפה, ביטל את החוזה של קוואי ולקח למינסוטה חמש בחירות סיבוב ראשון, כשלימים הוחזרו להם שתיים מתוכן. מינסוטה אמנם הגיעה לגמר המערב ב-2004, אבל הנזק המצטבר ככל הנראה פגע אנושות בקריירה של קווין גארנט, שעזב את מינסוטה לבוסטון וזכה רק באליפות אחת. מה היה קורה אם הבחירות היו נשארות או אם סמית' (ששוחרר ממינסוטה בשיא הפרשה) היה יכול לעבור על שחקן אחר?

כאן זה מתחיל להסתבך. רוב בעלי ה-NBA מחבבים את באלמר, מה שיכול להוביל לכך שהם לא יבחרו לפעול בצורה חריפה. אדם סילבר נחשב לקומישינר 'רך' יותר מדיוויד סטרן. החוזה של קוואי נגמר בעוד שנתיים, ובהתחשב בכך שהוא מרוויח 50 מיליון דולר בשנה לשחרר אותו עשוי להיות פרס. אם סופרים את שלוש העונות מאז שחזר מהפציעה, הוא קיבל בפועל 970 אלף דולר על כל משחק בו שיחק. 

אין לקליפרס בחירות סיבוב ראשון עד 2030, כך שאם הליגה מענישה אותם על חמש בחירות עוקבות, בהתחשב בגיל המבוגר של הסגל שלה, עלולה להיווצר כאן קבוצה שמנצחת עשרה משחקים בשנה. גם קנס דמיוני, נניח בסכום של 100 מיליון דולר (שלא עומד בקנה אחד עם חוקי הליגה הנוכחיים), הוא זניח בהתחשב בכך שבאלמר שווה 154 מיליארד. הקנס הגבוה ביותר כרגע הוא 8.5 מיליון במצטבר, 7.5 לקליפרס כקבוצה ומיליון לבאלמר עצמו.

יכול להיות שאין כאן תשובה נכונה. סילבר תקוע בין הרצון לצדק, הרצון למצוא חן בידי הבעלים והרצון למצוא חן בידי האוהדים, כשהוא נתפס בשנים האחרונות כקומישינר חלש יותר. מתקדים ג'ה מוראנט אפשר ללמוד שהליגה לקחה את הזמן ונתנה עונש שנתפס גם הוא כקל בסופו של דבר, השעייה מ-25 המשחקים הראשונים של העונה. אם קוואי יקבל עונש קל מדי, אז קבוצות NBA יבינו שמותר לעקוף את תקרת השכר. אם הוא יקבל עונש קשה מדי, הערך של אחת הקבוצות של לוס אנג'לס יקרוס. מה אתם הייתם עושים?