מכירים את זה שאתם מוצאים 20 ש"ח ששכחתם מהם בכיס? התחושה הזאת יכולה לעשות לכם את היום, אפילו את השבוע אם מדובר ב-200 שקל. קבוצות הכדורגל הישראלי שלנו קיבלו את המקבילה הספורטיבית שלה בחלון ההעברות, בו הן הכניסו סכומים נאים משחקנים שמזמן לא משחקים בקבוצה.מכבי חיפה הכניסה 3.6 מיליון יורו כתוצאה מהאחוזים ודמי הסולידריות על מכירתו של ענאן חלאילי מסן ז`ילואז לקריסטל פאלאס. מכבי ת"א הכניסה כ-1.2 מיליון יורו במצטבר מהמכירות של דניאל פרץ ופארפה גויאגון, שני שחקנים שלבשו את המדים הצהובים לאחרונה ב-2023. מכבי פתח תקוה הכניסה 180 אלף יורו על מעברו של מנור סולומון בין שתי קבוצות לונדוניות, שבע שנים אחרי שלהטט באצטדיון שלמה ביטוח. הרשימה הולכת וממשיכה. בית"ר ירושלים הכניסה כזכור 2.5 מיליון יורו מהמעבר השני של ליוואי גארסיה, בזמן ששחקנים רבים שנמכרו בקיץ או כאלה שעזבו לפני מספר שנים עשויים להפוך לרווח גדול בהרבה. מה שמעכב את מעברו של רוי רביבו לאלצ`ה הוא אותם אחוזים בדיוק, כשמכבי ת"א דורשת 20% והספרדים מוכנים ל-5%.זה לא מקרי, כמובן. בשנים האחרונות אנחנו רואים את הכדורגל הישראלי מכניס סכומים גדולים יותר ויותר, נושא אליו נדרשנו בשלב מוקדם יותר של החלון, בין היתר בזכות השינוי הזה במדיניות הרכש: קבוצות מראש מוכרות שחקנים צעירים לקבוצות אחרות, כאלה שעדיין לא הגיעו למימוש הפוטנציאל המלא שלהם.מדובר בגישה אסטרטגית לכל דבר, כזאת שהפכה למשל את ענאן חלאילי במצטבר לשחקן של 10 מיליון יורו ולא 6.5, כשהוא לא היה שווה אותו סכום בשלב מוקדם. השחקנים שיוצאים מליגת העל נמכרים בהערכת חסר, נטו כי הם מגיעים מתוך הכדורגל הישראלי. ברגע שהגדולות אצלנו מוכנות להמר על הפוטנציאל שלהן, הסכום המצטבר הופך לגבוה יותר.ברוב המקרים מדובר באחוזים מהרווח, ולא מהעסקה, כך שהישראליות מרוויחות אך ורק אם השחקן נמכר ברווח. הפער אצל רוי רביבו, בין 20% ל-5%, עשוי למשל להרגיש קטן. אם הוא יהפוך לשחקן של 15 מיליון יורו בהמשך הקריירה, דבר לא מופרך כמו שהוא נראה, הפער הזה עשוי להיות שווה 2.25 מיליון יורו - סכום של זר שמשנה את העונה. זה תלוי כמובן סיטואציה. סנדרלנד למשל רכשה את ג`וסלין טאבי תמורת 3.5 מיליון יורו, בלי אחוזים, מתוך אמונה שמדובר בסכום שמשנה מועדון. ראינו אותו דבר גם על הקבוצות הקטנות כמו ג`ון אוטומאו מהפועל ירושלים, וכאן נכנס הנדבך השני - דמי סולידריות, אלו שמחושבים ע"י פיפ"א ונותנים מראש כסף לאקדמיות בהן השחקנים גדלו. חשוב להדגיש כי כאן לא מדובר בחלק ממשא ומתן, אלא סכום קבוע ע"י פיפ"א. בעקבות זאת, למשל, נווה יוסף הקטנה הרוויחה כ-61 אלף יורו כתוצאה ממעבר ענאן חלאילי שהעביר בה שנה בנוער. מכבי פ"ת הרוויחה 180 אלף יורו מדמי הסולידריות של סולומון, אחרי שהוא עבר בהעברות חופשיות משחטאר דונייצק לפולהאם וממנה לטוטנהאם. לכן מכבי נתניה והפועל ירושלים עשויות להכניס כסף גם מהמכירות המשניות של טאבי ואוטומאו בהתאמה.הכדורגל הישראלי רק מתעשר, וזה משפיע גם על מדיניות הרכש. בשנים האחרונות אנחנו רואים שחקנים צעירים מגיעים לקבוצות בארץ, כמו דגלאס אווסו בן ה-20, ז`ואאו ויקטור בן ה-22 ואף נייג`ל לונוויק בן ה-23. ברגע שהכסף מהאקזיטים האלה רק גדל, למשל כמו מעברו של לויזוס לויזו לכוכב האדום, אפשר להביא מחליף ברמה גבוהה, גם מחליף צעיר שיכול להכניס רווח כזה בהמשך. מאוסף מקרים, זה הפך למדיניות. שוק המכירות המשניות הזה בעצם מעניק לקבוצה הזדמנות להכניס כסף בלי שהיא תושפע מקצועית באופן ישיר.מה הבעיה? זה לא תמיד עובד. מכבי ת"א שילמה 1.8 מיליון יורו על קרווין אנדרדה בשנה שעברה מבלי שהוא הותיר חותם משמעותי, ואפשר להגיד את זה גם על פטר אגבה בן ה-22 שנמכר במיליון יורו. הרשימה ממשיכה וכוללת גם כישרונות ישראלים שממעטים לשחק לאחר שנרכשו בהון עתק, בעיקר במכבי ת"א. ובכל זאת - עצם האסטרטגיה הזאת עשויה להיות משמעותית גם עכשיו וגם במכירות עתידיות, למשל במקרה של טייריס אסנטה והליו וארלה שהגיעו בגיל 20 ו-23 לכדורגל הישראלי.האם עדיפים מיליון יורו על היד או 3 מיליון יורו על העץ? כאמור, זה תלוי בקבוצה. בינתיים האסטרטגיה הזאת השתלמה למכבי ת"א ולמכבי חיפה בצורה נהדרת, ולכן ראינו את שתיהן עושות ביחד כ-5 מיליון יורו בקיץ הנוכחי משחקנים שלא שיחקו בשורותיהן בעונה הקודמת. בשנים הבאות, כך נראה, זה רק יגדל.האחוזים שמחכיםסייד אבו פרחי (מכבי ת"א) - כ-25% ממכירה עתידיתווסלי פטאצ`י (מכבי ת"א) - כ-15% ממכירה עתידיתליסב עיסאת (מכבי חיפה) - כ-15% ממכירה עתידיתגאורגי ירמקוב (מכבי חיפה) - כ-15% ממכירה עתידיתלויזוס לויזו (הפועל ת"א) - 10% ממכירה עתידית