הפכנו למאמינים: הפועל ת"א חוזרת עם מסר

אליניב ברדה - אבי המהפך מקבוצה שבורה לגאה, קהילה שהתאחדה לה יחדיו ושבר של שני עשורים שאולי יתאחה. הפועל ת"א חוזרת לליגת העל אחרת מהמועדון העלוב שירד ליגה עם מסר – אפשר גם אחרת

אסף אבולעפיה
אסף אבולעפיה   29.04.25 - 13:20

תגיות: הפועל תל אביב, ליגה לאומית

Getting your Trinity Audio player ready...

הראל כבר בן 11 - גם אתמול הוא היה בבלומפילד עם אבא שלו. העצבות בעיניו מירידת הליגה נעלמה, הוא הפך מאוהד אומלל לגאה. כן, גם עם ההקנטות של החברים מהכיתה: "איך זה לשחק ביום שישי, בשעה 15:00". התשובה שלו - "וואלה, היה בסדר בסוף". כצפוי, הפועל ת"א חזרה לליגת העל, רק שלא כפי שהיא חשבה שזה יקרה.

הרי כל בר דעת מתפאר כרגע בפינות הקפה ש"אמרתי לך באוגוסט שהפועל עולים בקלות". רק שזה לא היה בקלות. קו פרשת מים אחד שהפריד בין הפועל ת"א כעוד מועמדת לעלייה, לזו שעולה ודאית. אבי המהפך, האיש ששינה הכל. לא מפתיע, קוראים לו אליניב ברדה.

דצמבר 2024, ברדה חוזר לבלומפילד, הפעם כמאמן. בבכורה שלו הוא מוביל את האדומים ל-1:2 על בני יהודה. על הדשא, ארבעה שחקנים עם כיווצים, פציעות ומשיכת זמן. הצוות המקצועי כולו היה המום, אבל גם הבין היטב למה עד הרגע הזה, הקבוצה הזו הוליכה 6 פעמים ולא הצליחה לנצח. ברדה הבין את גודל הברוך, אבל שידר החוצה מסר שחלחל מיידית.

ברדה קיבל לידיו קבוצה שבורה, אומללה, עוד אחת מתוך 16 קבוצות מהליגה הלאומית. "מועמדת לעלייה" כמו לא מעט. זרים שנראו לא קשורים, שחקנים מובילים שנראים כאילו קיבלו עונש ללבוש אדום. על הקווים מסאיי דגו, מענטש אמיתי, כזה שכל יושב בבלומפילד התפלל שיצליח. אבל מסאיי טעה, בעיקר במסר שהוא הוציא החוצה מדי שבוע.

"אני בליגה הזו שנים ארוכות. יהיה בסדר" (אחרי הניצחון הראשון ברמה"ש), "אמרתי לשחקנים במחצית נגד יפו שילמדו מבית"ר ירושלים איך להתמודד ב-10 שחקנים" (אתה מעודכן מה המילה 'בית"ר' אומרת לקהל הזה"?) והשיא -  "גם נקודה מול הפועל עפולה זה בסדר" (האחרונה בליגה שהרבתה להחמיץ). דגו התאים את הפועל ת"א ללאומית. ברדה התאים אותה כבר לליגת העל. אז מה הפלא שגם כשהכל היה שבור הוא הצהיר - "הפועל ת"א זה לא לאומית. נקסט".

הקלישאה הכי מעצבנת לאוהד שירד ליגה אומרת ש"זו ירידה לצורך עלייה". הפעם, זה הכי נכון שיש. עוצמת השבר הניסנובי-מינצברגי על רקע הלגלוג המתמשך מעבר לכביש, היתה זקוקה לתרופה לא מוכרת – רצף ניצחונות בשעות יום שסחפו דור שלא הכיר את השנים הקשות, שחקנים שלקחו את ההזדמנות ובעיקר קהילה שהתאחדה לה יחדיו.

 
ברדה. האיש הנכון, במקום הנכון (אלן שיבר)
ברדה. האיש הנכון, במקום הנכון (אלן שיבר)
במשך שנים המועדון הזה התעקש להיות מועדון פאר בדימוס. רצף מאמנים שלא העזו לחלום שיאמנו בחודורוב, זרים בלירה ורבע שהביכו את השם "שחקני חיזוק" וכל מיני מנשקי סמלים שידעו לחתוך ברגע שקצת קשה. במשך שני עשורים, הפועל ת"א חיה בשקר תמידי של בעלים הזויים, פנטזיות וטייטלים מוגזמים לאנשי מקצוע לא ראויים. "העונה חוזרים", הם סיפרו לעצמם מידי קיץ רק כדי להתפכח בסתיו.

ההגעה של ברדה היתה הגעה נדירה של איש מקצוע בקו עלייה. כך גם הצוות הניהולי, כך גם הרעיון שמלווה את המועדון שמתחיל עכשיו לקום מהריסותיו. ברדה משלב באופן מושלם בין פאסון לניסיון. בין ידע לתשוקה. חיבור כמו שכתוב בספרים. הרי אותם שחקנים שהסריחו את הדשא ברוב הסיבוב הראשון (ראה ערך הפסדים לכפר קאסם וראשל"צ ותיקו עם א.א. פאחם וכפ"ס, כבודם במקומם מונח), נולדו מחדש.

רוטמן המעצבן הפך למוציא לפועל האולטימטיבי, מקאריץ' הגמלוני לווינר הגדול, אנטוניץ' שמשחק בעמידה כבר נראה כליברו אמיתי, יאזן נסאר שספג בוז בפרשת הפוסט ל"יאזן, תעשה לי ילד". מעל כולם, הכישרון הגולמי של שחקנים כמו סתיו טוריאל, רוי קורין ורן בינימין שהפכו מגלמים לפרפרים. 8 שערי חובה ב-20 משחקים, מול 16 ספיגות ב-13 המשחקים תחת דגו. ברדה ידע להפוך בליגה הזו כל שחקן לגרסה המוצלחת ביותר שלו וכך פתאום הפועל הפכה לקבוצה.

מי שיקרא שורות אלה יגיד לכותב שהוא הזוי – זו ליגה חלשה ומוגבלת וכל מה שצריך זה ריצה קלה ויש עלייה. אני מחזק. הרי התבוסה להפועל ב"ש בחצי גמר הגביע היתה תמונת מראה מושלמת למצבה המקצועי. 

אבל אולי האור בקצה המנהרה, שרק לפני שנה היה רכבת דוהרת מבית היוצר של מינצברג ולפני ניסנוב ולפני רמון ולפני כבירי ולפני ולפני, הפך להיות אור אמיתי של תקווה, שיש מי שישקם את הגאווה המרוסקת של האדומים. מועדון פאר רווי תארים שלא היה רלוונטי כבר עשור וחצי ואולי עכשיו יכול להיות מה שהוא היה. אולי.

ברדה, בשיתוף פעולה עם גיא פרימור, עומר בוקסנבוים ועוד אנשים טובים מאחורי הקלעים מודעים שלהיות בריון בליליפוט לא קרוב להספיק בליגה של הגדולים. הקבוצה הזו הולכת להיבנות מחדש רק עם אלו שיעברו את הסף המקצועי הגבוה שמעמיד התקווה מבירת הנגב (והם יהיו מעטים). עמוד שדרה חדש והבנה שבזכות הכסף שלשם שינוי קיים, אפשר לחזור להיות רלוונטיים גם מול אלו שהפועל פוחדת להסתכל להם בלבן של העיניים כבר עשור פלוס.
מוכנים לשלב הבא (אלן שיבר)
מוכנים לשלב הבא (אלן שיבר)
זו עליית ליגה מוחצת וראוייה של מערכת שנמצאת בתהליך החלמה. מערכת שמתאוששת מהריסות של בעלים פנטזיונרים שלכל אחד יש חלק בירידה, אבל לאף אחד אין חלק בחזרה. הקהילה האדומה החבוטה פתאום מאמינה, עם בעלים שהוא עדיין אניגמה, אבל כבר ברור שאם מישהו מסוגל לאחות מועדון שבור כזה זה הוא.

חוזרים להראל – איפה הוא יהיה בגיל 12? קשה לדעת. לקיץ הוא ייצא שמח וטוב לב, דורש מאבא מנוי וחולצה של טוריאל כי יש פתאום שחקן שאפשר להזדהות בלי שהוא חוצה את הכביש בצ'ק הראשון. איזה כיף לו שאחרי שנים יש גם שחקנים שאפשר להתחבר אליהם, להתרגש מהם. גם הילד התמים הזה, כמו גם סבא שלו, רוצים לחזור למרכז הבמה לא כגוף חבוט שעולבים בו, אלא ככזה שעשוי לשבור את תקרת הזכוכית הנמוכה של העשור האחרון. כי נמאס להם כבר לפתוח את ערוץ הגולד בעיניים נוגות. 

אם זה לא יעבוד, נראה שכבר שום דבר לא יעבוד. 
אחריך הפועל.