בשקט בשקט, סתיו למקין מבסס את עצמו כאחד הבלמים הכי טובים בליגה ההולנדית. בגיל 22, הוא הפך לשחקן הרכב קבוע בטוונטה מצמרת ההטבלה וכרגע הוא חלק מההגנה הכי טובה במדינה, ולצד מחמאות מהפרשנים, הוא גם זכה למילים חמות ממי שיהיה המנהל המקצועי של הקבוצה, אחד, אריק טן האח. "מאז שלמקין הצטרף, ההגנה יותר יציבה. הוא שחקן הגנה שנדיר לראות בהולנד", אמר מאמן מנצ`סטר יונייטד לשעבר, במשפט שהיה הקדמה לראיון מקיף וארוך עם למקין לאתר VI. הדחף לנצח"אני תמיד רוצה לנצח ולפעמים אני נסחף כשאני לא מצליח. זה מילדות. בכל משחק. זה היה בבית הספר, כבר בגיל 10 הרצון שלי לנצח היה מסתיים בוויכוחים. זה השתפר מאז. אני מנסה לעזור לאחרים במקום לצעוק. חברה שלי אומרת עדיין יש לי לאן להשתפר. אם אני מפסיד במשחק מחשב בבית, השלט לפעמים עף בסלון. היא שונאת את זה". התכונות הטובות שלו"אני סומך בעיקר על היכולת שלי לראות מהלכים קדימה, ובמיוחד על המהירות שלי. לדעתי אני השחקן הכי מהיר בטוונטה. אני עוזר לשמור על הקצב במגרש ולא פוחד לקחת סיכונים בחלק הקדמי של המגרש. אם כדור עומק עובר מעל הראש שלי, אני בדרך יכול לתת ספרינט ולזכות בכדור בחזרה. כאן, היכולות ההגנתיות שלי הן עדיין הנכס בעל הערך הכי גדול. בישראל הייתי שחקן הגנה שיודע לשחק עם הכדור. עדיין אין לי את המוניטין הזה בטוונטה. אני חייב להשתפר בנושא הזה. אבל קודם כל אני רוצה לשמור על יציבות. לא לעשות טעויות מטופשות, למנוע ספיגה".ההערצה למסי"הוא שחקן הכדורגל הגדול ביותר ששיחק. יש לי דם ספרדי וגם דרכון. אבא שלי ואני אוהדי ברצלונה. הלכנו ביחד למשחקים של מסי. תמיד הסתכלתי על האליל שלי כלא מאמין. במונדיאליטו קיבלתי הרבה תגובות על הקעקוע של מסי, כולל מהתקשורת. חבל שלא עלינו למונדיאל עם ישראל. אולי הייתי יכול לשחק נגד מסי. עכשיו אעודד אותו מהטלויזיה. אני מקווה שארגנטינה תזכה בגללו".ההתחלה כחלוץ"כשחבר לקבוצה פרש, ניסו אותי כבלם. מנהל האקדמיה, עופר דקל, שלצערי נפטר מסרטן לפני כמה שנים, ראה אותי משחק ואמר `למקין יהיה הבלם הכי טוב בישראל`. עופר האמין בי ודחף אותי".התקופה באוקראינה"אני בן 22, אבל אני מרגיש בן 30. לא הערכתי את המצב באוקראינה נכון. כשדיברתי עם המועדון, הם הרגיעו אותי. `אל תדאג, תהיה במלונות הכי טובים עם החברים שלך לקבוצה, הכל יהיה מסודר`. המציאות היתה שונה. אני מאשים את עצמי שלא הקשבתי לתחושת הבטן שלי. הקול הפנימי שלי צעק `אל תעשה את זה, לא עכשיו`. אבל הראש שלי לחש: מועדון גדול, ליגת האלופות, הם רוצים אותך, הרבה כסף. אם לא תלך עכשיו, אולי יקח הרבה זמן עד שמועדון מחוץ לישראל ייקח אותך. לא הייתי מספיק סבלני". "עם זאת, לא הייתי מקבל החלטה שונה בדיעבד. למדתי הרבה בעונה הזו באוקראינה. התגברתי על המון. דברים יותר חשובים מהפסד, פציעה או מקום על הספסל. פחדתי, לא הייתי שמח והייתי בודד. אתה רוצה ללכת הביתה ואתה לא יכול. יש לך חוזה, מחויבויות. התמדתי, כמה קשה שלא היה. במיוחד כשהייתי פצוע. כשכל החברים שלי לקבוצה נסעו ביחד למשחקים, אני נשארתי לבד בקייב במשך מספר חודשים עם פיזיותרפיסט. השחקנים, המאמנים, המנהלים, כולם הלכו"."בבוקר עבדתי עם הפיזיותרפיסט, בשאר הזמן הייתי בבית לבד. חדר קטן במלון היה כל העולם שלי. בכל יום הייתי צריך להיכנס לממ"ד לפחות פעם אחת. וכל זה בזמן שאני פצוע בשריר הירך. לא הייתי יכול לרוץ, בקושי ללכת. החדר שלי היה בקומה הרביעית. ברגע שהיתה אזעקה, המעלית לא עבדה. אז צלעתי במורד המדרגות ונכנסתי לממ"ד. אני יכול לצחוק על זה עכשיו. בראש שלי, זה היה חלום. זה לא היה אמיתי. סיוט. הדחקתי את השנה הזו, אבל עכשיו כשאני מדבר על זה, הזכרונות מציפים אותי".ההבדל בין ישראל לאוקראינה"גרתי גם במשך מספר חודשים בדירה בקומה השביעית והחשמל היה נכבה מפעם לפעם. לא היו מעליות, לא אורות, לא חימום. לא ראיתי טילים עפים מעליי, בישראל ראיתי. בישראל הסירנות פועלות רק באיזור שהטיל מגיע אליו, באוקראינה יש סירנות בכל המדינה, גם אם הטילים במרחק רב. עם זאת, הרגשתי בטוח יותר בישראל. בבית שלי, לצד המשפחה. באוקראינה הייתי לבד. בישראל, אנחנו רגילים לאיום הזה. בכל דירה יש ממ"ד. באוקראינה הממ"דים הם החדרים הכי בטוחים בבניין, אבל הם לא בהכרח נבנו כדי להגן מטילים".הבחירה בטוונטה"לא ידעתי הרבה על הקבוצה, רק שהיא אחת הגדולות בהולנד. יוריס ואן אובריים וטייריס אסאנטה, החברים שלי לקבוצה במכבי ת"א, המליצו לי על הקבוצה. ידעתי מה אני רוצה. ה-MLS זו גם ליגה טובה (ללמקין היתה הצעה מקולורדו), אבל הולנד היא צעד טוב יותר לקריירה שלי. אני יכול להתפתח ככדורגלן. לשחק ברמה גבוהה יותר, תחת לחץ גדול יותר, מול יותר אוהדים. הייתי נלהב, אבל נראה היה שההעברה לא תקרה בהתחלה. במהלך המגעים, הרבה דברים צריכים להסתדר, לא רק הכסף ולא הצלחנו להגיע להסכמות. הייתי בחופשה בארה"ב והייתי אמור להמריא לקולורדו, אבל אז יאן שטרוייר (המנהל הטכני) התקשר ושאל אם אני באמת מתכוון לבחור בטוונטה. אם כן, הוא יעשה הכל כדי שההעברה תקרה. כבר עליתי על המטוס וכשירדתי הוא אמר לי שהכל סודר. הוא הסיבה שאני פה. הוא נלחם עבורי ותמך בי גם כשלא התחלתי טוב את העונה".המשחק הראשון בטוונטה בו הוחלף במחצית"זו היתה אכזבה. כולנו היינו לא טובים נגד זוולה. ביום שאחרי שאלתי את המאמן דאז איפה טעיתי, לא למה הוחלפתי. יש לו את הזכות להחליף אותי. שיחקתי חלש, ידעתי את זה. אבל רציתי לדעת מה לעשות שונה בפעם הבאה. יצאתי מבולבל מהתשובה שלו ובכנות, עד היום אני לא מבין אותה. המאמן אמר שלא הייתי מספיק אנרגטי. זה היה המשחק הראשון שלי בהולנד, הייתי נלהב ואנרגטי. זה כאילו המאמן חיכה לטעות הראשונה שלי. אני לא חושב שהייתי הבחירה האידיאלית שלו. זה היה ניכר כבר בקדם עונה". הפציעה והמאמן החדש"אמרתי לעצמי, הנה שוב הפציעה שהיתה לי בשחטאר. אבל הייתי נחוש לחזור, וחזק יותר הפעם. אני מרגיש הרבה בטחון מהמאמן הנוכחי (ג`ון ואן דן ברום) ואני רוצה להחזיר לו בכל משחק. ההגנה עדיין לא היתה מספיק מסודרת בתחילת העונה. עכשיו אנחנו מבינים אחד את השני יותר טוב. איבדנו יותר מדי נקודות, אבל אנחנו עדיין בטוחים שאפשר לסיים במקום השלישי או הרביעי ולהעפיל לאירופה".העובדה שהוא מגיע מישראל"אנחנו מדברים על הכל בחדר ההלבשה. לכולם יש דעה משלהם, אבל אני לא לוקח את זה אישית ומכבד את כולם. כולנו בני אדם וכולנו רוצים אותו דבר: בריאות ושלום. לפעמים אני מפחד להגיד מאיפה אני ברחוב. אני פשוט אומר שאני ספרדי. אני מבין שלאנשים יש מה להגיד על מה שקורה במדינה שלי, על איך שישראל מתנהלת. אבל אנחנו שחקני כדורגל. אין לנו קשר למה שקורה שם. אני אוהב את המדינה שלי, זה הבית שלי. אני גאה לייצג את הנבחרת ותמיד רוצה להביא שמחה לאנשים, אבל לפעמים אתה צריך להסתיר שאתה מישראל. אנשים פה לא מבינים את זה. לאף אחד לא אכפת שאתה מהולנד. עם ישראל, זה שונה. כשחברה שלי לבד והולכת לאמסטרדם, אני דואג לאיך שאנשים יגיבו לה. אני תמיד אומר לה שתגיד לאנשים שהיא אנגליה, כי יש לה דרכון בריטי"."למזלי, אני לא מקבל הרבה תגובות שליליות ברשתות החברתיות. בימים כאלה, זה נורמלי שיש מי ששונא ואלה תמיד משתמשים אנונימיים. אני מכבד את כל הדעות. מה שמפריע לי זה שלאנשים אין מושג מה קורה. הם לא בדקו וישר קופצים למסקנות. תיצמדו לעובדות. תקשיבו אחד לשני. יש מספיק מריבות מסביב. אני עדיין מקווה שהחיים בכל מקום יהיו כמו בהולנד. בלי דאגות למלחמות או טילים או רובים. לפעמים אתה חושב לעצמך שהבעיות בעולם הפכו ליותר מדי מסובכות ואף פעם לא יהיה שלום. קל להיות ציני, אבל אני שומר על תקווה. אני עדיין מלא בדאגה, לאמא שלי באוקראינה, למשפחה שלי בישראל, אבל בפעם הראשונה מזה שני אני יכול להתרכז בכדורגל".השאיפות"אני מקווה יום אחד לשחק בפרמייר ליג או בברצלונה. זה אפשרי אם אמשיך לעבוד קשה, להתפתח ולשמור על בטחון. גם קצת מזל יכול לעזור. אני לא רוצה להסתכל לאחור ולהאשים את עצמי במשהו".