פסטיבל סקוטלנד: מסע סביב הכדורגל במדינה

פסטיבל גלאזגו
הדרך הנוחה ביותר להגיע לאייברוקס, אצטדיונה של ריינג'רס, היא ברכבת התחתית. בלונדון היא Tube או Underground, בגלאזגו היא Subway.

בכניסה לסאבוויי הנמצאת בתחנת הרכבת המרכזית, השתרך במפתיע תור ארוך. שיערתי שזה בגלל המשחק של ריינג'רס נגד ליבינגסטון בעוד שעתיים, אבל זה עדיין נראה מוזר. רכישת הכרטיסים לתחבורה הציבורית בבריטניה התייעלה מאוד בשנים האחרונות. תורים אמורים להיות תופעה מהעבר.

שני סקוטים, אבא ובן כנראה, עמדו מאחורי ופטפטו. הם נראו ונשמעו חביבים מספיק בכדי לחפש אצלם פתרון לסוגיה.
- התור הזה הוא בגלל הכדורגל?
- גם, אבל לא רק. יש היום בגלאזגו מירוץ אופניים בינלאומי. רוב הלחץ בקופות מגיע ממנו.
- ואתם, הולכים למשחק?
- בוודאי.
- אוהדי ריינג'רס?

כאן קרה לתשובה משהו. היא התמהמה, כאילו מהססת. כאילו קונה כרטיס לפני שהיא יוצאת מהפה.

"אממממ... לא".
- ליבינגסטון?!
- אמממממ.... כן.
- הו, איזה יופי. אין לכם מה להתבייש. גם אני אוהד אנדרדוגים מאז ומעולם. נעים מאוד, אבי.
- נעים מאוד, דייוויד וסקוט. בוא תצטרף אלינו. יש זמן עד למשחק. כשנגיע לאיצטדיון, אנחנו עוד קופצים לפאב. אתה מוזמן.

מיד כאשר יצאנו מתחנת אייברוקס ולפני שהתחלנו לפסוע לעבר הפאב, לקח אותי דייוויד מטר או שניים הצידה מן ההמון הזורם והתכופף לעבר אוזני. "אנחנו לא באמת אוהדי ליבינגסטון, אבי. אנחנו אוהדי ריינג'רס. אבל אין לנו מנוי, והכרטיסים ליציעים שלנו אזלו. אז קנינו שניים ביציע האורחים. זה לא נהוג. למעשה זה אסור. כאשר פתחת איתנו בשיח, חששתי ברגע הראשון שאולי אתה בעל תפקיד שמנסה לדוג מידע על חריגים כמונו. אז נאלצתי לשקר. סורי.
- רגע, רגע. אז למעשה אתם צריכים להסתתר ביציע של ליבינגסטון... מה תעשו אם ריינג'רס תבקיע?
- נשמור על פרופיל נמוך.

ארבע פעמים נאלצו סקוט ודייויד להתאפק חזק. קבוצתם דרסה את ליבינגסטון 0:4. זהותם נותרה חשאית. בסוף המשחק הם חזרו כמובן אל הפאב כדי להרים פיינט ניצחון. הפעם הם כבר הירשו לעצמם להוציא את הצעיפים מהתיק ולהניח אותם על צווארם.

פסטיבל אברדין
אברדין היתה הקבוצה האחרונה בסקוטלנד שזכתה באליפות הליגה הבכורה מבלי שקראו לה סלטיק או ריינג'רס. זה קרה ב-1985. אחד, אלכס פרגוסון, היה אז המנג'ר המאושר. ב-38 השנים מאז הזמן של אברדין וכל יתר המתחרות בשלטון הגלאזגואי, עמד מלכת.

אברדין היא עיר נמל יפהפיה וצנועה, נטולת יחסי ציבור הולמים. אבל באיצטדיון פיטודרי, הבית של אברדין פוטבול קלאב כבר יותר מ-130 שנים, אפשר להבחין בסימני הזמן. יותר נכון בצלקות שהוא חרט. הדשא מטופח והכסאות האדומים ביציע בוהקים אחרי שהוחלפו. אבל במקום כולו זרקה שיבה. הוא מיושן. לא מוזנח, אבל רחוק ממודרניות.
גם באייברוקס הענק (תכולה 50,000 לעומת 20,000 בפיטודרי), המצב לא אידיאלי. ריינג'רס עברה טלטלה כלכלית כואבת בעשור האחרון, שכללה ירידה לליגה הרביעית. היא זכתה באליפות אחת בתריסר השנים החולפות. הקופה התרוקנה ולא היה תקציב, לא רק לשידרוג הסגל, אלא אף לשיפוץ האיצטדיון. אל תא העיתונות שלה צריך עדיין לצעוד דרך יציע האוהדים, ולעבור דרך שער עץ שאותו יש להרים. אבל חדר התקשורת בגלאזגו חדש ומפנק, כולל תנאים, מזון ושתייה.

באברדין אין חדר עיתונות. רק אולם קטן וצנוע למסיבות העיתונאים שאחרי המשחקים. האירוח אדיב, מפרגן, מנומס, נפלא. אבל "סליחה, אין לנו אפשרות פיזית לחלק לכם אוכל, אז אנא קח את השובר הזה לקיוסק". השובר כולל פשטידת רועים ושתיה קלה. עשר שנים חייתי בבריטניה ולא הצלחתי להתרגל לפשטידת רועים, מאפה עגול ממולא בשר לא מזוהה. אני מבקש להחליף לנקניקיה (זולה יותר). "מצטערים, אי אפשר. רק Shepherds pie. זה מה שכתוב בשובר".

יאללה, ליציע. אברדין סיימה אשתקד במקום השלישי. זה כמעט לא אומר דבר, פרט לכך שמדי פעם היא מסוגלת לתת לסלטיק וריינג'רס פייט. לתשעים דקות. זה מה שקורה הפעם בפיטודרי. הדונס משווים ל-1:1 אבל נכנעים 3:1.

ליאל עבדה מבקיע את שער הבכורה שלו העונה. זו היתה אמנם סתם דחיקה מקרוב, אבל אלו היו 65 הדקות הטובות ביותר של הישראלי זה זמן רב. תחת אנג' פוסטקוגלו הוא הלך ודעך. עכשיו הגיע ברנדן רוג'רס, ומתקבל הרושם שהמנג'ר הצפון אירי מאמין ביכולת שלו להחזיר את עבדה לכושר שהפך אותו לאטרקציה בעונת הבכורה שלו בסקוטלנד. מאז הוא היה יותר מדי פעמים One trick pony. היריבות זיהו את סגנונו וברוב המקרים הצליחו לנטרלו. הפעם הזכיר עבדה שהרפרטואר שלו כולל עוד כמה יכולות.

בקיצור: לכל הישראלים שהיו  בפיטודרי היה אחלה ביקור באברדין.

פסטיבל אדינבורו
אדינבורו היא בירת סקוטלנד. היא רחוקה רק 50 ק"מ מגלאזגו, אבל במושגי כדורגל היא נמצאת שנות אור (חושך) מהעיר הגדולה ביותר בסקוטלנד.

שתי הנציגות של אדינבורו, היברניאן (היבס) והארטס (heart of midlothian) לא מדגדגות כבר יותר מ-60 שנה את סלטיק וריינג'רס. הפער הכלכלי ביניהן הלך ותפח וצמח למימדים בלתי ניתנים לגישור. להארטס וגם להיבס יש אמנם איצטדיונים מטופחים, שבעשור וחצי האחרונים עברו טיפול קוסמטי משדרג בהשקעה לא מבוטלת. אבל התכולה של איסטר רואד (היבס) ושל טיינקאסל (הארטס) היא סביב ה-20,000. שליש מסלטיק ו-40% מריינג'רס. נגד המתימטיקה הזו אי אפשר להילחם גם עם הצלחות רבות, אבל לבטח לא נותר אלא להסתפק בדו קרב עירוני על הסגנות של הסגנות, מול בר כוכבא והסגן שלו.

הנה דוגמה מאלפת: הדו"ח הפיננסי האחרון של הפרמיירשיפ חשף שבקיץ החולף - במעבר בין 22/23 ל-23/24 הוציאו סלטיק וריינג'רס על רכש 96% (!) מכל תריסר קבוצות הליגה הבכירה גם יחד. הארטס והיברניאן ביחד הביאו כמה וכמה שחקנים חדשים בפגרה, אבל רובם חופשיים או כדורגלנים בהשאלה. הסכומים שהן שילמו בצוותא על רכש הגיעו ל...אחוז אחד מכלל הקניות בפרמיירשיפ.

ברור לחלוטין שזהו מצב מגוחך ושערורייתי. אבל מה איכפת לגלאזגואיות. הן הרסו את הכדורגל התחרותי בסקוטלנד, ונהנות מהכסף הגדול (יחסית כמובן), ומסתפקות בו ובדו קרב היוקרתי אך במבט נוקב ועמוק - הביזיוני - ביניהן לבין עצמן.

להארטס ולהיבס נותר כאמור המקום השלישי בליגה, והפירורים שאפשר מדי פעם ללקט בגביע הסקוטי, בגביע הליגה ובאירופה. גם הן ואוהדיהן הנאמנים לימדו עצמם להסתגל - מחוסר ברירה מול גלגלי הקפיטליזם הדורסני - לסיטואציה שבמנהרה שלה אין קרן אור.

לכן, כאשר עשיתי דרכי לטיינקאסל בשבוע שעבר, לסיבוב השלישי של הקונפרנס ליג בו הארטס אירחה את רוזנבורג הנורבגית, שיערתי שמדובר באחד מאותם אירועים יוצאי דופן, בהן האנדרדוגיות הסקוטיות מקבלות צ 'אנס שיש בו יוקרה ואפשרות לחיזוק מוניטין הרבה מעל הממוצע.

ובכל זאת היתה זו תאווה לעיניים ולאוזניים לחוות את להקת 19,729 הצופים באיצטדיון. הם הרעישו עולמות, הניפו שלטי ענק ססגוניים, ולא נחו לרגע, גם לא כאשר רוזנבורג (שניצחה 1:2 בנורבגיה) עלתה ליתרון 0:1 בדקה החמישית, מה שהציב אותה על קרש קפיצה גבוה - 1:3 בסיכום.

ארבעה ימים לפני, סיימה כאן הארטס בתיקו 0:0 מתסכל עם קילמרנוק. "לו רק היו מביאים לנו משוכות ואתגרים כמו רוזנבורג כל שבוע, היינו מתקדמים בצעדים הרבה יותר גדולים גם לעבר ההגמוניה של גלאזגו", אמר עיתונאי מקומי, אחרי שהג'מבוס, או עוגות הריבה - שניים מהכינויים של חבורת השחקנים בסגול - הגיבו בנחישות בריטית מוכרת, מוטיבציית שיא, וגם לא מעט כדורגל סוחף, על הפיגור האירופי המוקדם בשלושה שערים משלהם , האחרון בדקה ה-93, ניצחו 1:3 והעפילו לפלייאוף נגד פאוק סלוניקי עם 3:4 מלהיב ועם טיינקאסל מרעיד את הבירה כאילו היה לרגע אחד סלטיק פארק או אייברוקס.

זה היה אולי פרק מזהיר בהיסטוריה האדינבורית - גם היברניאן ניצחה את לוצרן בשווייץ ועלתה לפלייאוף - אבל הוא היה, כמו תמיד, קצר מאוד. הפרופורציות לא אוהבות לחכות הרבה. היבס הובסה במשחק הפלייאוף הראשון בביתה על ידי אסטון וילה 5:0. הארטס אירחה גם היא את המשחק הראשון, והפסידה לפאוק 2:1. עושה רושם שגם העונה, כמו בתיאטרון ובמוסיקה, פסטיבל אדינבורו יינעל בסוף אוגוסט. חבל.

סוף