מסורת מול תכל'ס: סטיבן ג'רארד או מוחמד סלאח?

המצרי מאתגר את הקפטן הנצחי במאבק על התואר גדול שחקני ליברפול בפרמיירליג. "ונשאלת השאלה"

אבישי סלע
אבישי סלע   14.03.25 - 21:30
Getting your Trinity Audio player ready...
זה היה שבוע של רגשות מעורבים עבור ליברפול. מצד אחד, בפרמייר ליג המייטי רדס של ארנה סלוט הולכים ומתקרבים לזכייה מרשימה באליפות; אבל בשבוע האחרון נגמרה העונה האירופית של האדומים - כשלמרות ניצחון גדול 0:1 בפארק דה פראנס על פ.ס.ז', דווקא בבית היא הפסידה 1:0 - נגררה להארכה, ונוצחה בפנדלים.

כדורגל זה משחק אכזרי. ולמרות שהאכזבה הגדולה היתה של כל ליברפול - בסיום המצלמות הלכו לאדם אחד, בודד. קוראים לו מוחמד סלאח, הוא הכוכב הגדול של ליברפול בעת הזו, ובשני המשחקים הוא מצמץ. גם בפארק דה פראנס וגם באנפילד הוא היה רחוק מהיכולת הרגילה שלו, והדמעות שנקוו בעיניו והצטלמו היטב - גילמו את עוצמת הפספוס.

אז עם או בלי קשר להדחה הכואבת השבוע, נשאלת השאלה - מהו מקומו של מוחמד סלאח בהיסטוריה של המועדון? ואיך היא עומדת מול אגדת ליברפול אחרת - סטיבן ג'רארד? "בסימן שאלה" לא צועדת לבד, ונכנסת עמוק לתוך הוויכוח ההיסטורי - עם הטיעונים משני הצדדים, וגם ההזדמנות שלכם להביע את דעתכם.

למה ג'רארד: הבן יקיר לה
הבעיה בקריירה הארוכה של סטיבן ג'רארד היא העובדה שאנחנו זוכרים רגעים רעים יותר מטובים. בסופו של דבר, התמונה הכי חזקה של ג'רארד היא אותה החלקה מפורסמת נגד צ'לסי - שמסמלת את העובדה שג'רארד מזוהה בעיקר עם השנים שבהם ליברפול לא זכתה בתארים - שנות היובש, אלה שטרם עידן יורגן קלופ.

אבל את הסיפור של ג'רארד בליברפול צריך לתפוס ביחס לתקופה - הוא הגיע לליברפול של תחילת שנות האלפיים, זו שהיתה הרחק מאחור מול ארסנל ומנצ'סטר יונייטד, ששלטו אז בפרמייר ליג. נכון שעל הנייר לג'רארד אין תארים משמעותיים (למעט הגמר ההוא באיסטנבול), אבל הוא היה בקבוצה ובמועדון שלא היה מסוגל להתחרות באמת.
ג`רארד. הקפטן הנצחי (Getty)
ג`רארד. הקפטן הנצחי (Getty)
אבל המשקל הסגולי של ג'רארד בשנים הללו הוא דבר שאי אפשר להתעלם ממנו. ג'רארד היה הלב הפועם של המועדון במשך עשרות שנים, מי שנלחם עבור הקבוצה הזאת והצליח להוציא ממנה את המקסימום - גם כשהכל מסביב לא עבד.

וכן, יש לו את הזכייה ההיא באיסטנבול - וחשוב לזכור את העוצמה שלה. זו היתה כנראה הקבוצה הכי גרועה שזכתה בליגת האלופות, לפחות בעשורים האחרונים - בוודאי בהתחשב ביריבה המפלצתית שהיתה מילאן. לליברפול, בסופו של דבר, היו רק שני שחקנים מאותו הרכב שהיו ברמה עולמית גבוהה - צ'אבי אלונסו, וג'רארד.

סטיבי ג'י אמנם לא הצליח להביא אותה לאליפות המיוחלת, אבל הוא כן היה האיש שמאחורי הזכייה הכי "ליברפולית" של המועדון. ועוצמת הרגע ההוא, מהשער המצמק שכבש והחזיר אותה לתמונה ועד ההנפה הסופר נרגשת ההיא, כשמדובר בבן המועדון שעבר את כל התקופות הקשות - יהיה חקוק לעד בהיסטוריה של ליברפול.

למה סלאח: שיר התעוררות
למוחמד סלאח בדיון הזה יש כמה נקודות נחיתות: הוא לא גדל בליברפול, הוא שיחק בה הרבה פחות שנים מג'רארד (לאנגלי יש 17 שנה במועדון, למצרי רק שמונה). אבל מה שהוא עשה בשמונה השנים הללו, הוא דבר שאי אפשר להתעלם ממנו ברמה ההיסטורית.

קצת נתונים: מלך השערים של ליברפול בכל הזמנים הוא איאן ראש עם 346 שערים - רף שכנראה לא יישבר. אחריו נמצא רוג'ר האנט עם 285, ובמקום השלישי נמצא סלאח - עם 243. זה נתון מרשים מאוד במועדון שקיים 132 שנה, אבל מה שמרשים באמת הוא המבט על כמות ההופעות - לראש לקחו 660 הופעות כדי להגיע למספר שלו. המצרי עשה את זה ב-391 הופעות בלבד. רק לשם השוואה, השחקן הפעיל היחיד שיכול לעקוף אותו הוא סאדיו מאנה (120 שערים, מקום 10 בכל הזמנים) - והוא משחק היום באל נאסר.

אבל כשיוצאים לרגע מטבלאות הסטטיסטיקה - סלאח היה זה שהפך את ליברפול מחדש למועדון מנצח. הוא היה כמובן חלק מ"מהפכת קלופ", יחד עם וירג'יל ואן דייק, אליסון והמאמן הגרמני הכריזמטי - כולם היו חתיכות בפאזל שהחזיר את ליברפול לפסגת הכדורגל האירופי. אבל לפחות לדעתי, סלאח היה הנקודה החשובה ביותר - מכיוון שהוא היה השפיץ של כל העסק. הוא היה הכוכב שהפך את חזון מ"מספקנים למאמינים" של קלופ למציאות. הוא הסמל המובהק ביותר של ליברפול הנוכחית - והוא גם יהיה חתום, ככל הנראה, על אליפות שנייה תוך חמש שנים, במועדון שלא ראה אליפות 30 שנה קודם לכן.

סלאח. הוציא לדרך עידן חדש באדום (Getty)
סלאח. הוציא לדרך עידן חדש באדום (Getty)

וצריך גם לשים את זה על השולחן - שחקן שהיה מביא נתונים כאלה עבור מועדון כלשהו בעולם, אבל היה נולד במדינה אחרת, כנראה כבר מזמן היה זוכה בכדור הזהב או נחשב לאייקון היסטורי. במובן הזה, העובדה שסלאח נולד במצרים פגעה בו, בתוך דיון שבעיקר מייחס חשיבות למדינות כדורגל גדולות - כמו אנגליה, גרמניה או ברזיל. אבל זה לא צריך להיות - את סלאח צריך לשפוט על מה שהוא נותן; גם ברמה הסטטיסטית, גם ברמה ההיסטורית אבל גם במבחן העין - מדובר בשחקן שלמרות כל האנטגוניזם שהוא מעורר (בטח בעיניים ישראליות), פשוט כיף לראות.

אם נשווה בין השניים, ג'רארד הוא ליברפול של דור המדבר. הפרישה שלו התרחשה שנייה לפני שקלופ הגיע, ושינה הכל. במובן הזה מדובר בהחמצה. סלאח הוא ליברפול אחרת לגמרי - כזו שמסתכלת ישירות בעיניים של הגדולות, ומצליחה גם לנצח אותן. גדולתו אולי לא נראית עכשיו, אבל ללא ספק תתברר בעתיד.