תגיות: ליגת ווינר
פרשת בר טימור היא אחד הסיפורים היותר מרתקים עד כה בעונת המלפפונים של הכדורסל הישראלי. התנגשות ראשונה לקיץ זה בין הפועל ירושלים ומכבי ת"א. הסיפור הזה מתחיל עוד קודם לכן. קיימת ממש הבנה עיוורת בין הצהובים והאדומים שאין סיבה להעלות את המחירים של השחקנים הישראלים, שהרקיעו והרקיעו בעקבות החוק הרוסי. כך למשל מכבי ת"א סימנה את ג'ון דיברתולומאו וכארם משעור, והייתה במו"מ איתם לבד במשחק. השניים לא קיבלו אפילו הצעה מהאדומים.גם עם אוחיון הסיפור היה דומה. אחרי שמכבי ת"א הודיעה לו שהיא לא מממשת את האופציה עליו, היא לא הגישה לו הצעה חדשה ומופחתת. כשירושלים הבינה שהיא לבד במערכה, היא פתחה עימו מו"מ מהיר וגמרה עניין. הסכומים ההגיוניים יחסית של הישראלים הבכירים בקיץ הזה, שנעים בין 250 ל-300 אלף דולר, הם תולדה של 'ההבנה שבעל פה' בין 2 המועדונים.לגבי בר טימור, העסק היה אחר לגמרי. במהלך העונה האלופה הציעה לו חוזה חדש, כאשר השחקן וסוכנו החליטו לחכות לסוף העונה. השיחות אכן נמשכו מיד בסוף העונה והתנאים סוכמו, אך החתימה התעכבה. בינתיים, ההחתמה של יוגב אוחיון טרפה את הקלפים. טימור הרגיש שהוא נותר בחוץ, הבין שלא יקבל יותר מדי דקות משחק, והחל להתקרב לתל אביב. מצבת הגארדים בעיר הבירה הייתה פשוט עמוקה מדי: קרטיס ג'רלס, ג'רום דייסון, יוגב אוחיון, יותם הלפרין וטרנס קינזי. טימור אמור להיות הגארד השישי ובראייה קרה זו בעיה.