הטוב ביותר: הערב שקיבע את מעמדו של ים מדר

הניצחון של הפועל תל אביב על מכבי תל אביב ייזכר ככזה שמיצב את הכוכב האדום בתור הגארד המשמעותי בכדורסל הישראלי, להחתמה הטובה ביותר של האדומים והפספוס הגדול של היריבה הצהובה. וגם: המחיר שהצהובים משלמים על בלאט והמסורת שינאי יוכל לבנות בהיכל. קרמר מסכם

דורון קרמר   03.03.25 - 08:15

תגיות: הפועל תל אביב, ליגת ווינר, מכבי תל אביב

Getting your Trinity Audio player ready...

גם אם הדרבי הזה הוא כנראה הכי פחות חשוב מכל הדרבים ששוחקו ואולי עוד ישוחקו העונה, גם אם היה ברור שאם הפועל תל אביב לא תנצח את מכבי תל אביב בהרכב החסר הזה כבר לא ברור אם ומתי היא תצליח לנצח אותה העונה, גם אם בסופו של דבר הפועל ת"א ניצחה משחק שברובו כבר היה שלה, ובחלקו היא כבר איבדה אותו, הדרבי הזה ייזכר בעיקר בגלל שהוא עוד אבן דרך שהופכת את ים מדר לגארד המשמעותי ביותר בכדורסל הישראלי כיום. 

הפלייאוף עוד מספיק רחוק, התהייה אם יהיו עוד דרבים העונה עדיין לא קיבלה מענה, אבל הדומיננטיות של מדר, בהפועל ת״א ובנבחרת, מתקבעת כאקסיומה. איטודיס מבין את זה, קטש מבין את זה, בית הלחמי מבין את זה, ומדר יודע את זה, ומתנהג בהתאם. מהדרבי הראשון בו היה שחקן טרי בהפועל והפך את הקרב לאישי מול תמיר בלאט, דרך חצי גמר הגביע בו הרגיש שנגנב לו הניצחון, ועד אתמול, בו הדומיננטיות המקצועית והמנטלית שלו הובילה את הפועל ת״א לנצחון מוראלי להמשך הדרך וקיבעה אותו כפרצוף של הקבוצה. 

זו לא רק ההתנפלות הקבועה על תמיר בלאט, שאתמול לוותה גם בניצחון קבוצתי בניגוד לפעמים האחרות. זה גם המועמדים האחרים להיות הפרצוף של הפועל, רבים עשו חיל והוא מתעלה על כולם. לא פטריק בברלי ורעשי הרקע שלו, לא הנוכחות של ג'ו רגלנד ותחושת הקיפוח הקבועה שלו, לא תומר גינת וההקרבה שלו, גם לא איטודיס והמניירות שלו. אף לא אחד מהם הפכו להיות הפרצופים של הפועל העונה. אבל מדר כן. 

בדיאלוג שלו עם האוהדים, בהכוונה שלו בפסקי זמן, בשני גגות ברציפות שהעניק לליוואי רנדולף, בעצירה של רנדולף בפוזשן האחרון, בדומיננטיות ההתקפית שלו, בירידה המשמעותית ברמת קבלת ההחלטות כשהוא לא על המגרש, ובידיעה שלעיתים הוא צריך לעשות צעד הצידה ולפנות את הבמה למרקוס פוסטר או ג'ונתן מוטלי, וזה בסדר, הרי יש הרבה דגים בים. מדר הוא ההחתמה הכי טובה שהפועל ת"א עשתה העונה, והכי גרועה שמכבי ת"א לא עשתה העונה. 

מדר. ההחתמה הכי טובה של הפועל ת“א והפספוס הגדול של מכבי ת“א (אלן שיבר)

איטודיס הגיע לדרבי הזה עם הרעיונות הרגילים של כל מאמן אירופאי או ישראלי שמשחק מול הצהובים. להתקיף את ההגנה של תמיר בלאט, לסגור את הקווי המסירה שלו ביציאה מהפיק אנד רול, לתת גוף גדול לרומן סורקין בדמותם של בינגהאם ומוטלי, ולכוון את משחק ההתקפה אל מוטלי בצבע, אל הפיק אנד רול של ים מדר, אל החדירה והוצאה של בר טימור שיצרו מרווחים לשלשות של תומר גינת. זה עבד מצוין במחצית הראשונה, במיוחד בדקות שג'ימי קלארק נאלץ לנהל קבוצה שאותה הוא מכיר שבוע ואכן מכבי נראתה מחוברת כמו קבוצה בחודש אוגוסט. 

הפועל ת"א הגיבה היטב, באגרסיביות ועם הרבה לחץ על הכדור בהיעדרו של יוקובאייטיס, לכל רעיון התקפי של קטש. סורקין בלואו פוסט? שמירה כפולה. בידודים של רנדולף? גינת לוקח עבירות תוקף. הפועל ת"א הגעילה את המשחק, שתי הקבוצות לא יכלו לקנות שלשה, והאדומים הרגישו איזה כיף זה להיות דומיננטי באולם ביתי וגדול. ואדום.

במחצית השנייה קטש שלף איזורית, מהסוג שהוא מיעט להשתמש בו השנה. הפועל ת"א שלפה החנקות מולה, והאיזורית הריצה את מכבי להתקפות מעבר כשמריאל שאיוק כמעט והפך להיות הגיבור הדרום סודני הראשון של דרבי כלשהו ברחבי הגלובוס. ליוואי רנדולף כעס על ההשפלות שהוא חטף מים מדר והראה שאפשר להיות גיבור גם אם אתה מקבל שתי גגות ברצף מהפוינט גארד של היריבה. תמיר בלאט לקח זריקות שאם היו נכנסות היו מוסיפות אותו לרשימת גיבורי הערב, אבל כשהזריקות הללו לא נכנסות הן נראות פזיזות, נטולות הקשר וטיימינג ואפילו קצת אנוכיות. אבל אלה הזריקות שעושות אותו תמיר בלאט, לטוב ולרע. 

בלאט מושך אליו הרבה אש, על המגרש ומחוצה לו, ונדמה שזה לא מערער אותו. זה ברור שכשבלאט על המגרש מכבי משלמת מחיר, גם אם נהנית מחוכמת המשחק שלו. יהיה מעניין לראות איך הוא ישתלב במכבי ת"א של שנה הבאה, בהנחה ש-80 עד 100 אחוזים מהחמישייה הולכים להשתנות. אז כשבלאט היה עסוק בלהיות בלאט, ונדמה היה שהפועל ת"א תפסיד משחק שהיא לא הייתה אמורה להפסיד, מרקוס פוסטר נכנס למוד של הירו בול, והראה שוב שלמכבי ת"א אין סטופר הגנתי בעמדת הסמול פורוורד (או בכל עמדה אחרת), אלא אם כן רוצים לתת לוויל ריימן לשחק בדקות האחרונות. אם מדר הוא הפרצוף של הניצחון אתמול, פוסטר הוא הגוף והמוח.

מושך הרבה אש. בלאט (אלן שיבר)

הניצחון הזה ינפח את החזה של עופר ינאי, אולי הוא אפילו ישבח את השיפוט הפעם. ניצחונות מהסוג של אתמול משקיטים את המתנגדים למעבר ליד אליהו, ומתחילים לבנות עבור האדומים קצת זיכרון ארגוני של המועדון באולם הזה. אבל המשימה העיקרית של הפועל ת"א הם שלבי ההכרעה ביורוקאפ. וכדי להצליח שם איטודיס יהיה חייב את ג'ו רגלנד. נדמה שאיטודיס עדיין לא מצא את הדרך להשתמש בו יחד עם מדר. אולי כקונטרול פריק הוא זקוק למישהו שלא יהיה יצירתי מדי. אבל אתמול היצירתיות ופרץ האגרסיביות ההתקפית של פוסטר ניצחה לאיטודיס את המשחק, לאו דווקא הרעיונות ההתקפיים שלו. השחרור של בברלי כבר קיבע את איטודיס שהוא הבוס. אין צורך בעוד משחקי כוח. תן לג'ו לשחק. 

מכבי ת"א תסרב להתרגש מההפסד הזה, גם אם לראות את החגיגה האדומה בהיכל צורבת. ההרכב החסר והחוסן שהיא פיתחה העונה לחטוף מכות ולהתאושש מהן, יחד עם היכולת שלה לסחוב את הצלקות של העונה הזו, לא יכניסו אף אחד ללחץ. מכבי זו קבוצה שכבר מורגלת בהמתנה לפצועים שיחלימו, זו קבוצה שהובסה העונה על ידי אלבה ברלין, מקום 18 ביורוליג, וניצחה את פנרבחצ׳ה, מקום 2 באותה ליגה. המסע שלה העונה הוא סיזיפי, עם הרבה חושך מסביב אבל גם עם התעלויות מקומיות, שכבר כוללות גביע. יש לה בטחון של אנדרדוג שכבר עבר עליו הכל, וחיסון מהשפלה כי יותר מושפלת מזה כבר לא תוכל להיות. אם ואכן יהיו דרבים בחצי גמר או גמר הפלייאוף, היא תצטרך לגייס העונה עוד פעם אחת את המיתולוגיה שלה. אולי גם הפועל ת״א תהיה שם, מוכנה לייצר אלטרנטיבה מיתולוגית משלה. קשה לחכות בסבלנות.