תגיות: הפועל ירושלים, ליגת ווינר
יום חמישי, 27 במארס 1997, שעת ערב מוקדמת. בנמל התעופה בן-גוריון נוחתת טיסה 382 של אל על ממילאנו. הנוסע נחום מנבר מתרומם ממושבו במחלקת העסקים. הדיילת מגישה לו את החליפה. הטיסה, הוא מציין לעצמו בחיוך, עברה כמעט בלי שהרגיש.
מדור הספורט בעיתון, שהוגש לו יחד עם בקבוק יין אדום, ריתק אותו. הוא בלע כל מילה שם. אחרי הכול, זה עומד להיות ערב היסטורי – גמר גביע המדינה בכדורסל. הקבוצה של המדינה, האלופה הנצחית מכבי תל אביב, נגד הכוכבים העולים של הפועל ירושלים. הפרשנים ניבאו כי הקבוצה של מנבר, הפועל ירושלים, צפויה לחולל סנסציה.מנבר חש מרוצה מעצמו; הקיבוצניק העני, שעזב את הארץ לפני עשר שנים עם 700 פאונד בכיס, נוחת בישראל על תקן של מולטי מיליונר, וי-איי-פי, בעלים של קבוצת כדורסל. עבורו זה היה, בלא קשר לתוצאת המשחק, רגע של ניצחון. הוא ירד בכבש המטוס, בעוד שאר הנוסעים עלו על האוטובוס שיסיעם לטרמינל. אבל הוא הרי וי-איי-פי. הוא לא איתם. לימוזינה שחורה, חלונות כהים, חיכתה לו ליד המדרגות, להוביל אותו לאולם "מצדה" של האורחים-החשובים-מאוד, שם ייחתם דרכונו ולשם גם תגיע המזוודה שלו. הנהג, במדים שחורים ובכפפות לבנות, לקח ממנו את תיק היד לתא המטען, ופתח לו את הדלת האחורית. מנבר התכופף להיכנס, אבל לפתע חש כי מישהו מושך אותו בכוח פנימה. בתוך שניות ידיו היו אזוקות. הוא הבחין מימינו בבחור צעיר, שרירי, לא מגולח. משמאלו גבר מבוגר יותר, שיער אפור, משקפי ראייה, לבוש חליפה וחולצה מכופתרת. זה היה ראש אגף החקירות של השב"כ. "נחום מנבר", הוא אמר לו בקול מכני ואדיש, "אתה עצור בחשד לעבירות על ביטחון המדינה".
"אני זוכר כי האזנו לטלפון שלו ושמענו אותו שר בדרך לנמל התעופה במילאנו את השיר 'אני חוזר הביתה'", מספר לי ע', איש המוסד שהיה ממתכנני המבצע."זאת היתה תקופה שנחום פחות הגיע לארץ. צריך היה למשוך אותו למלכודת. יכולנו כמובן לחטוף אותו בחו"ל, אבל העדפנו משהו רך יותר, בטוח יותר".ומנבר מספר: "באותה תקופה חברת 'מרחב', של יוסי מימן, ניהלה משא ומתן לקנות מפעל שלי בדימונה. צריך היה להגיע לסיכומים, ומנהל חברת ההשקעות שלי אמר להם, 'תיפגשו עם נחום מתישהו, תיסעו אליו לחו"ל'. אבל הם סירבו והתעקשו על שטויות."אמרתי ליוסי, מנהל חברת ההשקעות שלי, שמשהו לא מסתדר לי. למה הם לא באים? היום אני יודע שמימן היה חבר טוב של שבתי שביט, ושהם עבדו ביחד. שבתי כבר לא היה בתפקיד, אבל כמו שכולנו ראינו בהמשך, הוא כיכב במשפט נגדי, והיה בסוד העניינים. הוא בעיקר חשש שאני לא מגיע לארץ בכוונה. זה היה הטריק. ברגע שאמרתי שאני לא מגיע, הם פתאום כבר לא התעניינו במפעל. חייבו אותי להגיע".ע' מוסיף: "ביימנו סכסוך עסקי בין נחום לבין איש העסקים שרצה לקנות את המפעל בדימונה. איש העסקים לחץ עליו לבוא – והוא נעתר. והיה, כמובן, את משחק הכדורסל. הכול עבד לפי התכנון. אולי אפילו יותר טוב ממה שקיווינו. החקירה החלה מיידית באוטו, עוד לפני שמנבר הגיע לחדר החקירות. הוא נשבר כבר באותו הערב. נתן גרסה מפלילה. אמרנו לו: תספר הכול – ותגיע למשחק. הוא האמין לנו.....".את המשחק הוא לא ראה. גם לא את אור השחר שעלה כמה שעות אחרי. הוא ראה אותו כמעט 16 שנים לאחר מכן. אגב, הפועל ירושלים ניצחה בגמר ההוא את מכבי תל אביב 82:89 וזכתה בגביע.
האיש שהלך נגד האלים (מה באמת קרה בפרשת נחום מנבר), ספרו של עמנואל רוזן - לחצו לרכישה