ממש לא "מכבי באדום": סוד ההצלחה של הפועל תל אביב

השיח במועדון הפך לשיח של ווינרים, אך הקהילה לא נשכחה. טור דעה

אסף פריאל   16.04.25 - 11:27

תגיות: הפועל תל אביב, יורוקאפ, ליגת ווינר

Getting your Trinity Audio player ready...
(יורוקאפ)
(יורוקאפ)
הרבה מאוד קולמוסים נשברים ולא מעט דיו מדפסת נשפך בימים האחרונים, בניסיון לפצח את סוד ההצלחה של הפועל ת"א המתחדשת, תחת הנהגתו של עופר ינאי. שוב ושוב נשמעות אימרות שמציגות הפועל החדשה כ"מכבי באדום". הטענה היא שינאי הבין, שכדי לנצח את המונופול של מכבי, צריך פשוט להיות כמוהם. לדרוס, לאיים, לקנות כל מה שזז - המטרה מקדשת את כל האמצעים. כן, גם אם זה בא על חשבון ערכים אחרים, עימם הפועל מזוהה כל השנים, כמו חשיבות הקהילה, טיפוח סמלי המועדון וקידום שחקנים ישראלים. אין דבר רחוק יותר מהמציאות. 

אחד הסיפורים שחרוטים היטב אצל ינאי, הוא סיפור הילד שרצה לנצח דרבי מ"המטוס הקדוש". מאז ה-7 באוקטובר פועל המועדון (כמו מועדונים אחרים) להנצחת אוהדיו שנרצחו ושנפלו בשנה וחצי האחרונות. אבל בהפועל ת"א של ינאי, לוקחים את הדברים צעד נוסף. לקראת המשחק מול ונציה במסגרת היורוקאפ, בשיאה של המלחמה בעונה שעברה, ארגן המועדון טיסה מיוחדת לבלגרד עם עשרות משפחות שכולות, מפונות, נפגעי נובה ואנשי כוחות הביטחון, בעלות של כמיליון וחצי שקלים. המשחק הסתיים בניצחון האדומים. 

בטיסה חזרה ניגש ילד כבן 8 לינאי, ואמר לו - "אתה הבעלים ואני בסך הכל אוהד, כל הכבוד על הניצחון, אבל בשבילי הדבר הכי חשוב בעולם זה שננצח דרבי". ינאי שאל אותו אם אין לו שאיפות גדולות יותר, הוא ענה שלא. הבעלים ביקש ממנו לחשוב עוד קצת ולשוב אליו בסוף הטיסה. לאחר הנחיתה שאל ינאי את האוהד הצעיר - "נו, אין לך שאיפה גדולה יותר מלנצח דרבי?" הילד ענה - "לא. זה החלום הגדול". ינאי שאל - "ומה עם לקחת אליפות?" הילד ענה בעצב: "אה, זה אנחנו לא יכולים". 

הסיפור הקטן הזה הוא הסיפור כולו. כן, עופר ינאי בא לשנות את השיח בהפועל ת"א לשיח של ווינרים. להחדיר את האמונה שהמועדון יכול וצריך להיאבק על כל התארים. לדבר על זה בלי להתבייש. להחתים את השחקנים הכי טובים, להנחית פה שם גדול כמו דמיטיריס איטודיס באמצע מלחמה. לא, עופר ינאי הוא לא איש עדין. הוא מתלהם לפעמים, הוא עושה טעויות, הוא מבין היטב שכדי לנצח במגרש של הגדולים צריך להיות ערס לפעמים. אבל כל זה לא בא על חשבון הקהילה, על חשבון הערכים. עופר ינאי תמיד שואל את עצמו לא רק "מה אני יכול להשיג" אלא גם "מה אני יכול לתת". 

אותה טיסה לבלגרד באפריל 2024, שזכתה לכינוי "המטוס הקדוש", היתה רק חוליה אחת בשרשרת של פעולות גלויות ושאינן שהמועדון עושה מאז כניסתו של ינאי לטובת הקהילה הגדולה של אוהדי הפועל ת"א. אנשים אוהבים להציג את המחלוקת בסוגיית אירוח המשחקים הביתיים ביד אליהו כמחלוקת בין הנהלת המועדון ובעליו לבין האוהדים. אלא שגם כאן, ההיפך הוא הנכון. המהלך של העברת המשחקים ליד אליהו הוא מהלך שנעשה בראש ובראשונה לטובת הקהל. רמי כהן, שלו זכויות רבות בבניית המועדון, נבחר לעמוד בראשות הוועד המנהל של עמותת האוהדים על בסיס תמיכתו המפורשת במעבר הזמני ליד אליהו, באופן שיאפשר לאלפי אוהדים להצטרף לקהל המנויים הוותיק של הקבוצה. המהלך אכן הוכיח את עצמו, ובקהל רואים יותר ויותר משפחות וילדים, שלא היו יכולות להגיע לאולם היכל שלמה הקטן לצורכי המועדון. 

ומה עם הסמלים והשחקן הישראלי? תשאלו את האוהד הממוצע האם הייתה תקופה בהיסטוריה של המועדון בה שיחקו בקבוצה יותר שחקנים שמזוהים עם הסמל מהתקופה הנוכחית. תומר גינת, ים מדר, עוז בלייזר, גיא פלטין ואחרים - כולם שחקנים שרוח המועדון מפעמת בקרבם. אפשר להגיד הרבה דברים על הפועל ת"א של עופר ינאי. נכון, יש מי שחולק על הדרך. אף אחד לא מושלם ולא חף מטעויות. "מכבי באדום" זה ממש לא.

גילוי נאות: עו"ד אסף פריאל ממשרד ארנון, תדמור-לוי מייצג את הפועל ת"א בעניינים שונים