הפוך, הסדרה: מתן אדלסון ועופר ינאי בקרב של גישות

אחד הרגעים הכי קשים בעונה הנוכחית של הפועל ירושלים היה בערב שישי ההוא, כשהפועל תל אביב ניצחה את גראן קנאריה במשחק מספר 2 וזכתה פעמיים - גם ביורוקאפ וגם בכרטיס הנכסף ליורוליג. כי הפועל ירושלים, בראות עיניה ובראות אוהדיה, היא זו שהיתה צריכה להיות שם; היא זו שכבר שנים על גבי שנים מנסה לפלס את דרכה למפעל הכי חשוב ביבשת - והנה הגיע לו משום מקום עופר ינאי ועקף אותה בסיבוב תוך שנתיים. הגישה שלו - שאומרת שהכל צריך לקרות כאן, עכשיו ומהר, נתנה נוקאאוט לגישת התהליך המתון, השקול והמתודי של מתן אדלסון; לפיכך, סדרת חצי הגמר שתתחיל היום לא תהיה מפגש רק בין שני מועדונים שמחפשים עליה לגמר הפלייאוף, אלא בין שתי השקפות עולם הפוכות לגמרי.

נחזור קצת פחות משנתיים אחורה. ביוני 2023 השלים אדלסון את רכישת הפועל ירושלים, כשחודש לאחר מכן הפך עופר ינאי לבעלים של הפועל תל אביב. באותה נקודת זמן, כששני הבעלים עוד היו בגדר סימן שאלה, סביר היה להניח שמי שהגיע כדי לשפוך סכומי עתק הוא דווקא אדלסון. ככה זה כשאתה מגיע מהמשפחה העשירה ביותר בישראל, והרי כל השוואה בין עומק הכיס של אדלסון לזה של ינאי - תגלה פער עצום לטובת הבן של שלדון.

אבל בפועל, ההיפך קרה: ינאי הוא זה שמתנהג כאילו ליטרלי יש לו בגינה בבית עץ של כסף, מחתים שחקנים בחוזים של מיליונים ומפנטז על המיציצ'ים והמאלדונים של העולם, ודווקא אדלסון מתנהל באופן הרבה שקול. הפער בין מה שהגיוני היה לחשוב שאדלסון יהיה, לעומת איך שהוא פעל בתכלס - הוא זה שתיסכל את אוהדי הפועל ירושלים. במיוחד בהתנהלות תוך כדי העונה, עם ההחתמות של שחקנים לא מספיק טובים ועם התגובות המאוחרות באופן כללי לפציעות ולאירועים שקרו. אבל ככל שההבנה הזו - של מיהו מתן אדלסון - שקעה, גם אוהדי הפועל ירושלים התחילו להבין: זה האיש, זו דרכו. ולא, הוא לא מתכוון לשנות אותה.

הפעולות האחרונות של אדלסון - החוזים החדשים ליובל זוסמן, קאדין קרינגטון וג'ארד הארפר, הקנו לו לא מעט נקודות זכות בקרב אוהדי הפועל ירושלים. הם הרי עוד סוחבים את האכזבה משחקני "חיזוק" כמו טאריק פיליפ ודרק אוגביידה, בזמן שבצד האדום של תל אביב התחמשו תוך כדי תנועה בים מדר, אנטוניו בלייקני ומרכוס בינגהאם - שבלעדיהם כנראה גביע היורוקאפ היה מוצא את עצמו בספרד. ההתנהלות של ינאי בשוק ההעברות - שלא היה לה שום תקדים בכדורסל הישראלי - גרמה אולי להתנהלות של אדלסון להיראות "קמצנית" בשלבים מסוימים של העונה, אבל גם היא, כאמור, לא תגרום לו לסטות מדרכו.

הארפר עם אדלסון. הצליח לשמור על הנכס (דני מרון)

אחד המאפיינים לדרך של מתן אדלסון - שהוא טיפוס די מופנם בסך הכל - הוא השקט, וגם כאן יש ניגודיות מוחלטת לכל מה שקורה בהפועל תל אביב, משם מגיעה כמעט כל יום כותרת אחרת בנושא אחר. אחת הביקורות כלפי הפועל ירושלים של העונה הזו היא שבמידה מסוימת היא ״התמכרה״ לשקט הזה. נתנה לרעש ולבאזז להגיע מכיוון תל אביב ולעבור מעליה - וכשהיא היתה צריכה לעשות רעש עם החתמות גדולות תוך כדי העונה, זה פשוט לא קרה. וההישגים הגדולים, לפחות העונה, הלכו לכיוון של הבאזז בצד האדום של תל אביב.

הבעלים-שותף גל מקל התארח לפני מספר שבועות בפודקאסט אוהדי הפועל ירושלים, "כיפה אדומה", ואמר שם בין היתר שהמועדון מודע לכל שהוא צריך לייצר יותר ״רעש״, אבל טען במקביל: ״מתן וההנהלה הנוכחית רוצים להישאר במועדון ל-20 שנה. אין לנו כוונה לפזר כסף באופן לא פרופורציונלי ואז להיעלם". זו התמצית של השקפת העולם של אדלסון כבעלי הפועל ירושלים, שמהרגע הראשון חזר ואמר שהוא הגיע לטווח ארוך. הוא מתכוון להשקיע, אבל התקציב של הקבוצה יגדל באופן הדרגתי מעונה לעונה.

אבל זה לא שאדלסון לא היה ער לביקורות. הוא הרי רוצה יותר מכל אחד אחר להגיע ליורוליג, וגם הוא מבין ויודע שנעשו טעויות בדרך. כאלו שגרמו להפועל ירושלים להיראות רע העונה - אם בקיץ בכל סוגיית המעבר של ליוואי רנדולף למכבי תל אביב, ואם במשחק היורוקאפ מול המבורג, אותו הקבוצה סיימה עם ארבעה שחקנים על הפרקט - רגע אחד ששיקף התנהלות מתמשכת ולא טובה בשוק השחקנים. אבל אדלסון עצמו אמר שהוא "לא יעשה את אותה טעות פעמיים", והוא הפנים לקח מכל מקרה ומקרה.

ההחתמות האחרונות של הארפר, קרינגטון וזוסמן - כולם בחוזים משודרגים (כולל חוזה ראשון של מעל למיליון דולר לעונה, של הארפר) - שלחה מסר למכבי תל אביב, ובעיקר להפועל תל אביב: השחקנים של הפועל ירושלים לא נמצאים במועדון כמקפצה למקום אחר. ואם צריך, אדלסון משקיע. כפועל יוצא מהחוזים שגדלו, התקציב בעונה הבאה - כפי שהתחייב הבעלים - אמור לגדול באופן מתון, והמטרה של הפועל ירושלים תהיה להרכיב קבוצה איכותית יותר סביב שלושת עמודי התווך, אליהם אפשר להוסיף גם את אוסטין וויילי, שחתום על חוזה גדול וארוך טווח.

אפשר וצריך להתעכב גם על הבחירה של הפועל ירושלים להמשיך עם השלד הזה, עוד לפני שהליגה הסתיימה ודווקא אחרי הכשלון עם ההדחה ברבע גמר היורוקאפ. הפועל ירושלים לא תשבור את הכלים בקיץ, היא מאוד מאמינה במה שיש לה כרגע, והחיזוק של הסגל יהיה נקודתי.

ינאי. גישה שונה (אלן שיבר)

הארפר, קרינגטון, וויילי וזוסמן ימשיכו, אליהם אפשר להוסיף עוד ישראלים איכותיים שחתומים כמו נמרוד לוי, רועי הובר וגבי צ'צ'אשווילי (בהנחה שיחזור היטב מהפציעה), כשגם ג'רמי מורגן, שמוערך מאוד על ידי הצוות המקצועי, עשוי בסבירות גבוהה להמשיך. זה כבר כמעט כל הסגל. בקיץ, הקבוצה תנסה לשדרג את עמדת הגארד הנוסף במקום טאריק פיליפ, את עמדה 4 ככל הנראה על כריס ג'ונסון ותצטרך לקבל החלטה על ג'סטין סמית', אור קורנליוס ואולי גם איגור קולשוב. עם החלטות נכונות ועם החיזוקים המדויקים - ובלי "להתפרע" עם שמות כמו מיציץ' או יאבוסלה - הפועל ירושלים מאמינה שהיא מסוגלת לבנות קבוצה מנצחת עם מטרה ברורה: לקחת את היורוקאפ ולהגיע ליורוליג.

אבל עוד קודם להפועל ירושלים יש משימה חשובה לא פחות: להגיע לגמר פלייאוף ראשון בישראל מאז האליפות ב-2017, והמסע לשם עובר דרך הפועל תל אביב. דרך הנגאטיב המושלם שלה. זה ההזדמנות של אדלסון להוכיח לאוהדים, לשחקנים, לעופר ינאי - אבל קודם כל לעצמו - שגם צורת הניהול שלו יכולה להצליח. שגם אם אתה רץ מרתון, לפעמים אתה יכול לנצח ספרינט. ועוד במקצה הכי יוקרתי שיש.

מערב
קבוצה	נצ'	הפס'	רצף
מערב
1. ת'אנדר	68	14	W 4
2. רוקטס	52	30	L 3
3. נאגטס	50	32	W 3
4. לייקרס	50	32	L 1
5. קליפרס	50	32	W 8
6. טימברוולבס	49	33	W 3
7. ווריירס	48	34	L 1
8. גריזליס	48	34	W 1
9. קינגס	40	42	W 1
10. מאבריקס	39	43	L 1
11. סאנס	36	46	L 1
12. טרייל בלייזרס	36	46	W 1
13. ספרס	34	48	W 1
14. פליקנס	21	61	L 7
15. ג'אז	17	65	L 2
מזרח
קבוצה	נצ'	הפס'	רצף
מזרח
1. קבאלירס	64	18	L 1
2. סלטיקס	61	21	W 2
3. ניקס	51	31	W 1
4. פייסרס	50	32	W 1
5. באקס	48	34	W 8
6. פיסטונס	44	38	L 2
7. מג'יק	41	41	L 1
8. הוקס	40	42	W 3
9. בולס	39	43	W 3
10. היט	37	45	L 1
11. ראפטורס	30	52	L 2
12. נטס	26	56	L 3
13. סיקסרס	24	58	L 2
14. הורנטס	19	63	L 7
15. וויזארדס	18	64	W 1