משפט היכל שלמה: מלחמת האחים ביציעי הפועל תל אביב

להפועל ת״א יש את האוהדים הכי טובים בעולם. בדקתי, עשיתי את המחקר, אי אפשר להתווכח איתי, אין עלינו.

הפועל ת״א היא גם המועדון הכי טוב בעולם, בדקתי, עשיתי את המחקר, אי אפשר להתווכח איתי, אין עלינו.

אהדה היא בחירה לא רציונלית שהופכת עם השנים ל-100% אמוציה - לא משנה איך נכנסת לזה, ברגע שנכנסת, אין יציאה. יש אוהדים שבאים לכל משחק, חלק באים רק למשחקי הבית, יש אוהדי כורסא כמוני, יש כאלה שבצבא, בלימודים, בחו״ל, עברו דירה, מגדלים ילדים, יש אוהדים מבוגרים ויש צעירים, יש מנעד עצום של אוהדים, עשרות אלפים, קהל עצום יש להפועל ויש אמת אחת שהייתה תמיד - כולם שווים, אוהד הכורסא ומי שיילך גם לסיבוב ח' בגביע, כולם חלק מקהילת הפועל ת״א.

הפועל תמיד הייתה קבוצה פלורליסטית, היא קיבלה לקהילה שלה את כולם בלי אפליה (לא כזה טריוויאלי בספורט הישראלי), בגלל שלאורך השנים היו פה ושם שנים קשות, אז הקהילה הזו גם ידעה להתמודד עם הצלחות וכשלונות, עם הומור רגיל ושירים ותרבות והמון ציניות והומור שחור שרק אנחנו מבינים.

בשנה אחרונה מדברים הרבה על הקהילה, הפילוג בקהילה, ללכת נגד הקהילה וכיוצ״ב. רק ששכחנו מי זאת הקהילה, זה לא ה-2,500 חברי עמותה, זה לא המעגל השרוף שבאמת בא בכל מצב, אלא שזה כולם, כולנו. השחקנים, שחקני הנוער, אוספי הכדורים, המעסים, האפסנאים, האוהדים, האוהדים השרופים, מפריחי השמועות, ממציאי הבדותות, המשמיצים, המומחים של בתי הקפה, ממלאי הטוטו, מפצחי הגרעינים, כולם כולל כולם.

…
לארגון האולטראס היו מספר תחנות שבהם קיבל מהציבור הרחב מנדט וירטואלי: הקמת הפועל אוסישקין, מחאת טביב וחרם המנויים בתקופת ניסנוב. הארגון הוביל, הנהיג, וכולם (או הרוב המכריע) התגייס וקיבל את הרעיון שמי שמוביל את האירוע זה ארגון האוהדים.

אבל ההובלה הזו הייתה תמיד מתוך אותו מנדט של הקהל הרחב, כשהארגון אמר לא קונים מנויים, לא קנו, כולם, בכל השערים, כשאמר שהגיע להבנות, רצו כולם לקנות, כולם, בכל השערים.

כשנרשמה הקבוצה בליגה ב׳, הלכנו אחריה. אני לדוגמא עשיתי חברות בעמותה ב-2008 ואפילו הלכתי פעם אחת להדר יוסף, נתתי קצת את הגרון והלכתי הביתה, אבל שילמתי חברות, הצבעתי בכל הבחירות, תמכתי ככל יכולתי, עד שיום אחד אמרו לי שמוכרים לעופר ינאי וגם אז, תמכתי, הצבעתי בעד, כמו רוב הקהל.

…
למחאה הנוכחית אין מנדט דומה, אפילו לא קרוב. אפשר להתווכח על הפרטים, הרי במילא אנחנו עושים את זה כבר שנה, מתישים את עצמנו בוויכוחים, אבל מנדט כמו במחאת טביב או בחרם המנויים או בהקמת אוסישקין, אין אפילו דרך שבה גדול התומכים יכול להגיד שיש.

ובלי מנדט, אין מאבק רחב, יש מלחמת אחים. והאם מלחמת האחים היא הכרחית? אין דרך לסיים את המאבק הזה כמו חרם המנויים לדוגמא, אין דרך לשכנע את הציבור הרחב שעדיף להקים את הפועל אורי מחדש ולוותר על המצב הנוכחי.

אפשר להתפלג.

אפשר לקרוע את הקהילה במהות האמיתית שלה (קהילת הענק) ואפשר להחליט שזה לא המצב. זהו משפט היכל שלמה, מי שאוהב יותר יצטרך לוותר. ובלי לוותר לא יהיה פתרון.

להמשיך את הקרע הנוכחי והפילוג אפשר, אבל יש לו מחיר. הקמת ארגון האוהדים לא הייתה רעיון שמסתכם רק בתפאורות ובעידוד אדיר, אלא שהיה רעיון, בוודאי בקבוצה עם רקע הסתדרותי, להפועל יהיה ארגון שייצג את כלל האוהדים מול ההנהלה והציבור, מעין ועד עובדים, ארגון לא פורמאלי, בלתי אמצעי, כזה ששואב את רעיון ההפעלה מתנועות חברתיות (בוגרי תנועות נוער מבינים פה קצת יותר) ויוביל מהלכים - זה עבד כל כך הרבה שנים בזכות הרגישות וההבנה של אותו ועד אוהדים מתי יש לו מנדט ומתי לא.

ולאור העובדה שאין כרגע מנדט אוהדים רחב ומלא יש לדעתי להתחיל להתכנס לפתרון, למתווה ריאלי, כן מתפשר וכזה שיסיים את הפילוג. בלונג ראן אולי נהיה הקבוצה הכי טובה באירופה ואולי לא, אבל נישאר הפועל, זה חשוב יותר מהכל.

ואין חלופה להישאר הפועל עם מלחמת אחים בתוכנו.

הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א.