תגיות: הפועל ירושלים, ליגת ווינר, מכבי תל אביב, רועי הובר, תמיר בלאט
החלום של כל ספורטאי צעיר הוא להגיע לרמות ולמעמדים הכי גבוהים. מעטים אלו שמצליחים לעשות זאת, על אחת כמה וכמה צמד חברים ששיחקו יחד מגיל צעיר מאוד. הערב (שני) יעלו לפרקט בהיכל מנורה שני שחקנים, פעם ילדים עם חלום, שהצליחו להגשים אותו בגדול ויתחרו ראש בראש על תואר האליפות. תמיר בלאט ורועי הובר היום כבר בני 28, אך ההיכרות ביניהם התחילה אי שם בכתה ה', במועדון הכדורסל של אבן יהודה. מי שהיה המנהל המקצועי של המועדון באותה תקופה היה ארז דגן, האיש שילווה מקרוב את השניים בשנים הבאות. "זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי אליהם וכבר אז הבנתי שמדובר במשהו מיוחד", סיפר בשיחה עם ערוץ הספורט.בילדותו, בלאט נע בין ישראל לבין המדינות שבהן אימן אביו דייויד, עד שבכתה ח' הוא הצטרף ללב השרון, שנה לאחר הגעתו של הובר. בכתה ח' שיחקו השניים עם השנתון שמעליהם והובילו יחד את לב השרון לזכייה בגביע המדינה תחת יואב שמיר, וכך גם עשו בכתה ט', אז הם זכו בגביע בשנתון שמעליהם והעפילו לגמר אליפות המדינה לנערים, הפעם תחת דגן, שהיה המנהל המקצועי ומאמנם בלב השרון. "למרות שהיו צעירים מאוד, שניהם שאפו למצוינות ושיחקו ברמה גבוהה, ככה שמיד נוצר ביניהם קשר", נזכר דגן, "מהר מאוד היה ניתן לראות את ההבנה העיוורת ביניהם, הם הבינו אחד את השני בלי לדבר, רק במבט עיניים. הם הזכירו לי תמיד את מיקי ומוטי של שנות ה-70, הצורה שבה הם הזינו אחד את השני והפכו לטובים יותר יחד. הקשר היה מאוד מיוחד על המגרש". לפי דגן, מחוץ למגרש בלאט והובר אמנם לא היו החברים הכי טובים, אך ההבנה שלהם על הפרקט באה לידי ביטוי גם מחוצה לו. "כשהיינו במחנה אימון בסרביה, אם אני זוכר נכון, זה היה כשדיוויד בלאט אימן את מכבי ת"א. מכבי שיחקו לדעתי מול הכוכב האדום בישראל אז אמרנו שנשב כל הקבוצה יחד בלובי ונצפה במשחק".
"התכנסנו כולם והתכוננו לראות את המשחק, ומי היה חסר? תמיר. בדיעבד הבנו שהוא נשאר לראות את המשחק בחדר כי הוא היה מאוד לחוץ לפני משחקים של אבא שלו. כולנו ראינו את המשחק בלובי והובר עלה למעלה לראות את המשחק עם תמיר. זה הראה קצת על הקשר ביניהם, זה שתמיר הסכים בכלל שהובר יישב איתו ויראה אותו כשהוא לחוץ, זה היה קטע שהיה נחמד לראות מהצד".
לאחר השנתיים המוצלחות בלב השרון, הצמד עבר בין כתה ט' לכתה י', יחד עם מאמנם, לאקדמיה של איגוד הכדורסל. השניים, לצידו של נתנאל ארצי, הובילו את החבורה המוכשרת בליגת הנוער הבכירה וסיפקו עונה יפה מול שחקנים שגדולים מהם בשנתיים. באקדמיה הם שיחקו בכתה י' ויא', כאשר על פי דגן בשלב הזה הגיע שינוי מעניין מכיוון צמד השחקנים, שהשלימו אחד את השני בעמדות הגארד. "מגיל מאוד צעיר, לתמיר היו תכונות של רכז ברמה הכי גבוהה שיש", נזכר דגן, "מי שראה את חוכמת המשחק שלו אמר שזה הגיע מהבית, הרי מגיל 4-5 הוא היה נמצא על המגרשים של המועדונים הגדולים באירופה. היו כל מיני ספקות של אנשי מקצוע בנוגע לתקרת הזכוכית שלו בשל המימדים הפיזיים והאתלטיות שלו, אבל הוא מגיל מאוד צעיר היה רכז ברמה מאוד גבוהה". אצל הובר, הסיפור היה אחר. "אצלו היה תהליך מאוד מרתק. הובר מגיל מאוד צעיר היה סקורר ברמה הכי גבוהה וכמו תמיר, הוא היה חסר פחד. שניהם היו השחקנים הכי טובים בשנתון שלהם - היה את תמיר הרכז ואת הובר הסקורר, וזה תמיד הלך יחד". בשלב הזה, הובר הבין שעם המימדים שלו, אם הוא רוצה להגיע לרמות הגבוהות, הוא יצטרך להפוך לרכז. "הדבר הראשון שהוא עשה, בצורה מאוד חברית, זה היה להבין שהוא קודם כל צריך 'להתנתק' מתמיר. לתמיר היה את המקום שלו, את הבמה שלו, והובר הבין שאם הוא רוצה להיות רכז, הוא צריך להתנתק מתמיר ולהיות רכז בפני עצמו". בכתה יב' השניים נפרדו והתחילו את המסע שלהם בכדורסל הבוגרים, בליגה הלאומית. אצל בלאט הפריצה הגיעה בשלב מוקדם יותר, אך מה שמשותף לשניהם זו קבלת החלטות מצוינת בבחירות שעשו, שזהו אחד הדברים הכי חשובים ביותר בקריירה של כדורסלן ישראלי צעיר.
כעת, יותר מעשור לאחר שקריירת הקבוצות המשותפת שלהם הסתיימה (בנבחרות הם עוד התחרו זה לצד זה), הם יפגשו לראשונה לקרב ראש בראש על אליפות המדינה, כשלכל אחד מהם חלק משמעותי בהגעה של הקבוצה שלו למעמד.