דורון שפר הוא לא רק אחד השחקנים האגדיים בתולדות הכדורסל - הוא אחת הדמויות המרתקות שידע הספורט הישראלי בכלל. היום (רביעי) עלה שחקן העבר לראיון מיוחד בתכנית `5 באוויר` וסיפר על פועלו כיום, על מצבו של קטש במכבי תל אביב ועל הזכרונות שלו מהקריירה האדירה.שפר פתח ואמר: "זכיתי להיות בשנים מיוחדות, בקבוצות מיוחדות. זה היה מסע שלם עם ירידות ומשברים, מסע גדוש ולא שחור או לבן. לא רק עליות והישגים, ופה אני מרגיש את השלמות והמלאות של החוויה. עד היום אני זוכר להודות ואני אומר הכדורסל, יותר מהכל, עזר לי במסע כבן אדם לגדול. יש לי הרבה הכרת הטוב על זה".על המיזם שלו סיפר: "אשתי ואני כבר הרבה שנים בתחום הבריאות הטבעית. גם מטפלים, גם כותבים, יש לנו מתחם לקבוצות וליחידים שבאים לעבור תהליכי שינוי, בריאות, נסיונות ומשברים שהחיים מזמנים לכולנו. אנחנו מלווים אותם ונותנים כלים ועצות לחיות בצורה יותר בריאה ומאוזנת. הצו 8 שלנו היה כשהבנו שאנחנו רוצים להקדיש את העבודה לנפגעי האסון. זכינו בשנתיים האחרונות עם הפסקות ומלחמה, לעשות ריטריטים לניצולי נובה ולמשפחות שכולות. גם מילואמניקים ומשפחות חטופים היו פה. זכות גדולה לבוא במגע איתם, פתחנו עמותה מיוחדת כדי להמשיך, שהכל יהיה מסודר"."אנחנו מחפשים שותפים לפתוח את הלב, אנשים שמבינים שהעבודה שלנו רק התחילה, מחכים שיחזרו החללים האחרונים ושתהיה סגירה שלמה", אמר, "יש הרבה עבודה כבר עכשיו, חיילים שחוזרים ולא מוצאים את עצמם. צריך לזכור את זה בתוך כל השמחה וההתרגשות. זה השלב הבא שלנו, כל אחד לפי יכולתו. ברוך השם יש המון מיזמים מאז והמון נתינה, הפנים היפות והאמיתיות של עם ישראל. כל פעם אנחנו צריכים לקום מחדש, זה אתגר מתמשך, לבחור בטוב. לפעמים המציאות מושכת הפוך, דעות קדומות, מלחמות מבית ומחוץ. כל יום מחדש כל אחד מהמקום שלו, וכולנו ביחד - עם ישראל עבר דבר או שניים בהיסטוריה ואנחנו לא מתכוונם לעצור כאן".שפר הוסיף ואמר: "בתוך עמי אני חי, אבל בגלל זה אמרתי `מה עושים? נבחר בייאוש? מה זה יעזור ולאן זה יוביל?`. אבל בואו נראה את הטוב, את החסד, את הערבות של עם ישראל סביב החטופים, את הערבות של החיילים שמזכירים שוב ושוב שבטנק יושבים קפלניסט, ביביסט, קיבוצניק, דתי, כולם ביחד. גם הספורט מזכיר את זה, שמים בצד וביחד אפשר. לא להגיד שאי אפשר. במקום לחכות למכה שתזכיר לנו שכולנו יהודים ואין ימין ושמאל או דתי וחילוני - לא רק שאין ברירה, זה האינטרס הכי גדול וחשוב למצוא את הדרך לחיות בשלום. לא מתייאשים, אחרת זה מושך אותנו למטה ולייאוש".על התהליך האישי סיפר: "כולנו באותו מצב, ילד שמתמודד עם הלחצים והמתחים של ספורט תחרותי ולא יודע מה לעשות איתם. אני זוכר ששיחקתי בגליל, ואחרי הפסדים ומשחקים לא טובים התקשתי להכיל תגובות לא טובות. הייתי עם כאב בטן ולא ידעתי מה עושים, למי להתפלל. בדיעבד זה הצית בי אש טובה כי הבנתי שאם הבריאות והשמחה תלויות בכמה קלעתי או אם ניצחנו או הפסדנו, אני לא במצב טוב - אי אפשר לנצח הכל או לקלוע הכל. זה התחיל מסע רוחני, מסע תשובה, בו חיפשתי איזון בחיים. לשמוח בחלקי, לחיות בשלום עם עצמי ועם הסביבה ולהביא את המתנה שלי בלי תחרות ושגעון שעולים לי בבריאות. זה מסע עד היום, לא נגמר, יש אתגרים כל הזמן וזה משותף לכולנו. כולנו רוצים בסוף שמחה אמיתית. זה צו השעה, לעשות שלום, ואיפה השלום מתחיל? בתוכנו. אם בן אדם לא חי בשלום עם עצמו ועם החיים שלו, איך יחיה בשלום עם אחרים?" כשנשאל על ההתמודדות בעברו עם מחלת הסרטן אמר: "זה לא קשור לספורט, לכל אדם יש אתגרים והאתגרים של הדור שלנו במובנים רבים הם יותר ממחלת סרטן, זו הנקודה - ככל שמשקיעים בבריאות גוף-נפש, חוזרים למקום בריא ומאוזן. כולנו בשנים שאי אפשר להשאר אדיש אליהן, מטלטלות את כולנו, ייאוש זה משהו שאנחנו חווים, אנחנו לא מלאכים. אין לנו שליטה על כל מה שקורה, אבל השליטה היא בלהגיב למה שקורה. אתה רואה סיפורים של אסונות, אבל יוצאים מעזה וזה אור גדול. אלי שרעבי הוא השראה, נותן כוח לכולנו, והוא דוגמה. יש אינספור דוגמאות, זה לא מההיסטוריה - עכשיו מזכירים לנו, עם ישראל מזכיר לנו עם איך שקמנו ב-8 באוקטובר".כשנשאל האם הוא עוקב אחרי כדורסל כיום אמר: "אני פחות במגרשים, אני לוקח את זה למקום חינוכי וטיפולי. ככלי להעצמה, למשל לחיים, ללמד שיש בכדורסל הכל. הגיע ילד לבר מצווה ואני איתו שעה וחצי, מדברים, הולכים למגרש, נותן לו עצות לחיים, יש לי סיפוק יותר גדול מזה מאשר מזכייה באליפות אירופה. זה לא שמחה מתפרצת כזאת שאחר כך אחרי שניים-שלושה הפסדים אתה על הרצפה. זה משהו עמוק של לתת עצה טובה למישהו לחיים, לדבר מהלב. זה לא נותן כותרות או עושה רעש וצלצולים כמו המשחקים - אבל לי זה נכנס יותר עמוק ללב".על מצבו של עודד קטש במכבי ת"א אמר: "שולח לו חיבוקים, זה אתגר לא פשוט. להיות מאמן מכבי זה אחד המקצועות הכי מאתגרים ולא פשוטים עם הרבה לחץ. ליבי ליבי, רק שיהיה בריא. עודד איש יקר. לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים, זה כל הזמן הלופ הזה. העיקר הדרך"."אחרי הפרישה אימנתי ילדים", נזכר, "זה היה יחסית טראומתי, עבודה עם ילדים היא מאתגרת והיום יש לי הרבה יותר ניסיון ואני אבא ל-5 ילדים. ההתמודדות עם הכדורסל והסרטן היה חימום לזה. זה מגרש המשחקים הכי מאתגר, לראות איזה עבודה רוחנית אני עושה. המדד לכך שאני בכיוון הנכון בחיים הוא איך השלום בית, הסבלנות לילדים והכיבוד הורים". שפר המשיך ואמר: "כשאני הולך למשחקים, והלכתי פעמים מעטות מאז שפרשתי בעיקר עם הילדים שלי, אני יכול להגיד שהיה כיף לראות את האנשים תמיד, זו משפחה יקרה ויש הרבה אהבה כשמתראים. הלכתי למשחקים וקלטתי שיש לי כאב בטן לא מוסבר, לא הבנתי, ואז קלטתי ממה אני מודאג - שלא יפצעו, שיסיימו את המשחק בריאים. הבנתי שזה לא מובן מאליו כלום. לא לקחת כמובן מאליו שום דבר".כשהתבקש לספר סיפור על פיני גרשון נזכר: "העונה של הגליל זו עונה שלשנינו במובן מסוים הייתה מיוחדת, היא חסרת תקדים. עוד לא בדקתי האם יש תקדים בהיסטוריית הספורט העולמי. זה מגה אירוע, אני מספר את הסיפור מהעונה הזו תחת הכותרת `אחדות`. בעונה המיוחדת הזו היה סיפור עם חב"ד מאחורי הקלעים. יום אחד הגיעו שני חב"דניקים לאחד המגרשים, לפני 30 שנה, פתחו איזה דוכן בחוץ והניחו תפילין. עשו פלאיירים של הרבי ולמחרת קיבלו כותרת בעיתון. כתבו שיש הזדמנות להפיץ את תורת הרבי. קבעו פגישה עם מנהלי גליל, קיבוצניקים, על פניו אתה אומר `יש קשר?` אבל זו הייתה אהבה ממבט ראשון, זה היה סוריאליסטי. הסתובב חב"דניקים על המגרש והניחו תפילין לשחקנים. שרו `משיח` באותה שנה"."כשאומרים `רגעי שיא`, תמיד ריגשה אותי התמונה הזו וכמה זה היה בולט", המשיך, "כולם ביחד יד ביד קראו `משיח משיח`. אם אין אחדות בעם ישראל, אין שלום, וזו מתנה מהספורט - אפשר ביחד. פתאום מגרש כדורסל, ואנחנו מסוגלים, אז למה נחכה למשחק כדורסל להתאחד? יש כל כך הרבה סיבות טובות לחיות ביחד. זו מלחמה לבחור בטוב".שפר המשיך ואמר: "אני לא מגדיר את עצמי כדתי או חילוני - אני יהודי מאמין אם תרצו. ישראלי בעל תשובה, מנסה להיות בן אדם עם מידות טובות, זה האתגר הכי גדול. זה עמוד השדרה, זה המדד. אני קורא לזה `הכיפות השקופות`. אני כל הזמן עובר חזרה בתשובה אבל לא במובן של כיפה או לא כיפה, יותר ברובד הפנימי. לשוב למקום בריא, מאוזן ושמח. זה משותף לכולנו, זו תורה שלא הכרתי לפני כן ככה. שבת, תפילה, אינספור ענקי דורות שנותנים השראה וכלים לחיות בריא יותר ומאוזן, שמח בחלקי. זה משהו שלא היה לפני זה. אני זוכר שנכנסתי לישיבה וטעמתי מהאור והברכה של התורה, אמרתי `איזה פראייר הייתי שנתתי לכמה קיצוניים שלקחו לעצמם את התורה... זה לא שלהם, זה שלנו`. זה לא קשור לדתי, כל אחד יכול".