אם זה עוד לא היה ברור למישהו, בא השבוע האחרון והוכיח חד משמעית: ארסנל כבר איננה אחת מהטופ-4 של אנגליה. עד להודעה חדשה, כמובן. יכול להיות שצריך בכלל לזנוח את המונח הזה, הטופ-4 של אנגליה. טוטנהאם הצליחה להשתחל לשם ב-2009/10 ועשתה עונה יפה באלופות, ליברפול כבר שתי עונות לא בתמונה וסיטי נראית כמו הקבוצה השניה הכי טובה בליגה. אבל העובדה שארבע קבוצות עולות לליגת האלופות עוזרת לדבוק בעניין הזה, וגם אם הרביעיה משתנה קצת, עדיין יש הבדל עצום בין לסיים במקום הרביעי לבין לגמור חמישי.
על הנייר, ארסנל עדיין במועדון הזה. את מרבית העונה הקודמת היא בילתה במקום השני לפחות, עדיין הצליחה לסיים רביעית, וגם עברה החודש יריבה רצינית במוקדמות עם שני ניצחונות. אבל עם מה שאנחנו רואים בעיניים קשה להתווכח. ומה שאנחנו רואים זה לא רק ה-8:2 ההיסטורי ליונייטד, זו גם הצורה בה ארסנל מתמודדת בשוק ההעברות.
שוק ההעברות זו זירה שמלמדת אותנו רבות על מיקומם של מועדונים בשרשרת המזון. הוא זה שלימד אותנו על חוזקה של הפרמייר-ליג בחצי הראשון של העשור הקודם, רגע לפני שהאנגליות השתלטו על חצאי הגמר בצ'מפיונס. שם ראינו איך מרכז הכובד עובר לשתי האימפריות של ספרד. ושם אנחנו גם רואים כיצד כדורגל המועדונים האירופאי הולך ומצטמצם, הופך לקבוצה סגורה של מועדוני על. פעם היו חברים שם 14 (חברות ה-G המקוריות), אחר כך ראינו איך בפועל רק 10 או 8 מתמודדות בצורה קבועה בשלבים הגבוהים של ליגת האלופות, וככל שהזמן עבר אפשר היה להמשיך לצמצם את הרשימה. ואת הכל ראינו קורה בשוק ההעברות. גם אם את הרמזים קיבלנו שנה או שנתיים לפני התוצאות בשטח. וזה בדיוק מה שהקיץ הזה היה בשביל ארסנל.
זה התחיל כמובן עוד קודם, כשבשנים האחרונות ארסן ונגר הלך והקצין את מדיניות הרכש הייחודית שלו. כשהוא איבד את תיירי הנרי לברצלונה עוד אפשר היה לקרוא לזה פעולה חכמה – הכוכב המתבגר, שהקבוצה הפכה תלויה בו, נמכר תמורת סכום יפה. אחר כך ראינו את זה קורה כשהוא ויתר על שניים משחקניו הטובים ביותר למנצ'סטר סיטי – עמנואל אדבאיור וקולו טורה. וגם אם סיטי די נפלה בשתי הרכישות האלה, המגמה כבר נקבעה. תוסיפו לזה את מדיניות השכר השוויוני שוונגר מנהיג במועדון, שההשפעות שלה הרסניות (שחקנים בינוניים מרוויחים יותר מדי, בעוד ששחקנים טובים מרוויחים מעט מדי, מתמרמרים ועוזבים), את העובדה שכבר שנים לא ראו שם תואר, ותקבלו כביש חד-סטרי שכל השלטים בו מורים על כיוון אחד. אבל דבר מכל אלה לא היה חד משמעי, חותך וכואב כמו הקיץ הזה, והשבוע האחרון שלו במיוחד.