כדי לענות על השאלה הזו צריך קודם כל לבדוק מה זה באמת אומר "העונה הכי גרועה תחת ונגר". ובכן, ב-15 העונות של ארסן בהייבורי ובאצטדיון האמירויות הקבוצה שלו מעולם לא סיימה מתחת למקום ה-4 בפרמיירליג. אחרי עונת הביכורים שלו שם, שהחלה מבחינתו רק בסוף ספטמבר ולכן הוא לא היה האיש שבנה את הקבוצה לעונת 96/7, ושבה הושג המקום השלישי, יצאה ארסנל לרצף של 8 עונות בהן סיימה 3 פעמים במקום הראשון וזכתה באליפות, ועוד 5 פעמים נעלה את המשרדים עד לפתיחת אימוני הקיץ כשהיא סגנית האלופה. בגביע היא זכתה 4 פעמים (כולן באותן 8 שנים) ורשמה על הדרך עוד 3 גמרים (1 אלופות ו-2 גביע הליגה), ולא ניצחה אף אחד מהם. העונה הממוצעת של ארסנל תחת ונגר נראית כך: מקום 2-3 בליגה, רבע או חצי גמר גביע, רבע גמר גביע הליגה ורבע גמר גם באירופה (כמעט תמיד בצ'מפיונס, בה מופיעה ארסנל זו העונה ה-14 ברציפות).
אז איפה עומדת ארסנל לעומת ההישג הממוצע שלה בעידן-ונגר? ובכן, היא במקום ה-7 בליגה, כשמעליה – מלבד ניוקאסל – נמצאות רק קבוצות שגם לפני פתיחת העונה היו אמורות להיות קבוצת צמרת. ככה שגם בהנחה הלא בטוחה שניוקאסל תתנדף לה בקרוב, עדיין תצטרך ארסנל להיות עדיפה על 2 מה-5 שנותרו כדי לא לרשום שיא שלילי חדש עם מקום 5 (הנמוך ביותר מאז 95/6, עונה לפני ונגר, אז סיימה באותה פוזיציה בדיוק). בגביע עוד מוקדם לקבוע, הרי ארסנל כלל עוד לא נכנסה למשחקים שם, אבל גם סגל יותר קצר משל מרבית יריבותיה לצמרת הכדורגל האנגלי, אפשר לקבוע בבירור שיש לפחות 4 קבוצות פייבוריטיות ממנה לזכייה. בגביע הליגה היא כבר ברבע הגמר, שם מחכה לה מפגש מול מוליכת הליגה, מנצ'סטר סיטי. ובאלופות ארסנל עדיין לא הבריקה, אבל עם 8 נקודות, בלי הפסד ובראש בית שיכול היה להיות בהחלט אתגר לא פשוט, התותחנים בדרך לשמינית הגמר. ככה שבאופן כללי, תמונת המצב העדכנית לא מבשרת טובות לרזומה הנהדר של ונגר בארסנל.
אז על מה נשנעת התחושה שארסנל שוב מתקתקת? האם על האפשרות שהיא תמשיך להשתפר ככל שהעונה תתקדם? ודאי שלא. אם יש לארסנל מאפיין בולט אחד ב-6 העונות האחרונות זו צניחה ביכולת בחודשים הקריטיים של העונה והגעה לקו הסיום כשהיא על הגחון. אז אולי על היכולת בליגת האלופות? ובכן, שתי תוצאות תיקו, כולל אחת מאופסת בבית מול מארסיי (מקום 9 בצרפת), ושני ניצחונות דחוקים בגול, לא עושים רושם על אף אחד. בטח לא על מי שבאמת צפה במשחקים.
אז יש עוד אופציה אחת – והיא ה-3:5 המטורף על צ'לסי בסטמפורד ברידג' במחזור הקודם. עכשיו, אפשר לקחת את המשחק הזה, להדביק אותו לעובדה שארסנל ניצחה 8 מ-10 המשחקים האחרונים שלה, לדבר על הכושר ההבקעה המדהים של רובין ואן פרסי, על התרומה של מיקאל ארטטה וג'רביניו ולומר שוונגר שוב מחזיק במושכות, ומכוון את הקבוצה למקומות שהיא רגילה להם. ואפשר גם להזכיר שחלקם הגדול של הניצחונות האחרונים היה על קבוצות אנגליות נחותות (שרוסבורי, בולטון, סנדרלנד, סטוק ושוב בולטון מפארות את הרשימה), ושלפני שהרצף הזה התחיל היה גם הפסד לבלקבורן (מקום 18 בפרמייר-ליג), לציין שגם ואן פרסי – כמו כל כוכב אחר שסחב את ארסנל בשנים האחרונות – לא מוכן לשמוע על הארכת חוזה כרגע, להתריע שאנדרה סנטוס חלש בהגנה, שמרטסקאר עדיין רך ואפילו מפסיד קרבות בגובה, שבניון בקושי רואה מגרש ושבכלל הרכש ההוא של סוף אוגוסט רחוק מלהוכיח את עצמו. ולסיום להיות אמיתיים ולומר בפשטות: 3 מ-5 השערים שצ'לסי ספגה במשחק ההוא טברטקו קאלה ביום טוב לוקח. פטר צ'ך פשוט נתן שם לשלושה כדורים לעבור לו דרך הגוף. ואם מישהו רוצה להתעלם מזה ולומר שארסנל שוב על דרך המלך, מובטחת לו אשלייה נעימה, שכרגיל תתפוצץ לקראת סיום העונה. בהחלט יכול להיות שזה עדיף מאשר להסתכל לאמת בפרצוף.
כתבות, פוסטים אורחים, לינקים חמים וציוצים ספורטיביים. היכנסו לנוסחת פלד