עיזבו רגע את השאלה האם תינוק עם חיתול ראוי להיות סמל ישראלי על במת הספורט הגדולה בעולם, והאם בכלל צריכים קמע. השאלה המרגיזה ביותר - זאת שמעלה את התמיהה החמורה מכל הטורים והמילים שנכתבו ונאמרו בכל כלי תקשורת - היא האם לכאורה היה פה ניסיון אמיתי להונות את התקשורת, הספורטאים ואזרחי ישראל?
אלו העובדות: כשהגיע אתמול הקומוניקט לערוץ הספורט ובו נכתב בגאווה כי יש קמע חדש, לא היתה מוזכרת ולו פעם אחת המילה – כסף. לא נכתב שזה הסכם חסות או שהוועד האולימפי קיבל תמורתו ממון. האם היה פה ניסיון הסתרה פתטי מהתקשורת והציבור של הסכם מסחרי?
רק לאחר טלפון לאפרים זינגר, שאישר בהססנות, כי יש כסף מאחורי הקמע המופלא של חברת אוסם, הציבור - וגם הספורטאים - גילו כי עבדו עליהם. הרי מי שהלך וחתם כאן על ההסכם היה מודע היטב לבעייתיות שבו ולכן נעשה פה (לכאורה כמובן) תרגיל בהסתרת מידע מהציבור. אפילו על השאלה לאן הולך הכסף הזה לא נתקבלה עד היום תשובה מסודרת.
הוועד האולימפי הישראלי מרשה לעצמו, במסגרת מנדט חוקי, אותו הוא מקבל מהוועד האולימפי הבין לאומי, להיות מעין מדינת ספורט. ישות שלא מעניין אותה ולא אכפת לה מה יאמרו, מה יכתבו ואיך היא תיראה כמייצגת את הספורט הישראלי.
הרי את הספורטאים הישראלים הם לא באמת סופרים, הם כלי ביד היוצר בתנאים ובהקצבות (הבכירים מקבלים 5,000 ש"ח לחודש - משכורת מינימום, ממש תנאים נפלאים להתכונן למשחקים האולימפיים) כדי שתהיה הצדקה לוועד, ואתכם, הציבור הם ממש לא רואים. והעצוב מכל שאיש לא יכול להכריח את ממשלת ורשביאק ונתיניו, וכך גם הטקסט הזה ייבלע בתוך עוד יום בהיסטוריה של הוועד האולימפי הישראלי.