תגיות: גביע הטוטו, מכבי חיפה
אין דבר כזה "סתם" כשזה מגיע למכבי חיפה ומכבי תל אביב. אין אירוע שאפשר לפטור כלאחר יד בכל הנוגע להתנגשות הטיטאנים של הכדורגל הישראלי. מי שעדיין לא הבין, מוזמן לראות את כותרות אתרי הספורט ביומיים שלפני גמר גביע הטוטו, בכדי להבין את רמת הטירוף. גם ילד בן 18, עם משהו כמו עשרה משחקים בבוגרים, הופך להיות סיבה להתגוששות ולעדכוני חדשות בלתי פוסקים.
ובשל כך, לבטח שאי אפשר לזלזל בחשיבותו של משחק גמר גביע, גם אם מדובר בגביע הזניח ביותר בחשיבותו בכדורגל שלנו, בצוותא עם אלוף האלופים. על אחת כמה וכמה כשמכניסים לחישוב גם את עובדת היות המשחק הזה האחרון של צ'ארון שרי בקבוצה, לפחות לעת הזו.
אין מה לומר, הניצחון במשחק הזה היה חשוב לנו, וגם לשחקנים. אני לא אומר שזה לא מבאס להפסיד, אפילו אם זה לא בתשעים דקות או במשחק פעיל. אבל מרגע שריקת הסיום למשחק עצמו, לא היה אוהד ירוק אחד שהאמין באופציה של ניצחון. אני, אישית, לא ממש מכיר את הפונקציה של ניצחון בפנדלים, למעט שניים שלושה מקרים ספורדיים במהלך שלושה עשורים. הקבוצה שלנו זרה לפורמט הזה. הוא הוקם על מנת לנשל את מכבי חיפה מתארי נוקאאוט, אין סיבה אחרת. ביקורת על סדר בועטים, ביקורת על חילופים כאלו ואחרים שלא ביצעו לפני הדו קרב - הכל טוב, אבל בסופו של דבר, ה-DNA המגה לוזרי שלנו בפנדלים הוא אולי השיקול החזק מאחור.
אז היינו צריכים להכריע את המשחק בתשעים הדקות, זה היה הסיכוי היחיד. לצורך הזה הצטרף רצון ענק של כלל השחקנים שעלו, אבל מה שלא היה שם זו, בסופו של דבר, היכולת.
עלינו במיס מאץ' מטורף למשחק הזה. חוליית קישור שמורכבת מאיזולירבנד ושני מקלות תומכים. עם כל הכבוד לשיפור של גוני נאור, ולמשחק הלא רע שלו אתמול בסך הכל, הוא התקשה מאוד מול השלישייה הפותחת של מכבי תל אביב. דניאל סונדגרן, על אף אהבתנו אליו, איננו קשר אחורי, והדבר ניכר בהחלט. מי שהיה אמור להשלים את הטריו שייתן את הבלאנס היה קני סייף, ששיחק את תפקיד חצי הפינה, עם גיחות מאגף שמאל לאמצע בכדי לעזור בלחץ. איך אומרים, לא שם ולא שם הייתה הצלחה גדולה אצלו ואצלנו אתמול.
וכמובן, יש את עניין צ'ארון שרי. לשרי אתמול היו שתי אופציות - משחק ענק עם צמד ובישול, ומה שקרה בפועל. משחק דרעק בריבוע, בלשון המעטה. שיקול הדעת שלו היה מוטעה בכמעט כל פעולה שביצע, הוא חיפש את הפעולה המכרעת והספקטקולרית במקום הפעולה הפשוטה והחכמה ברוב המקרים, רמת דיוק במסירה של אנדראה בוצ'לי במטווח, ולקינוח, המאורע הברור ביותר שיתרחש, כמו הפצעת שמש במזרח - החמצת הפנדל.
יש ימים שבהם אובר מוטיבציה מעורבת בהתרגשות הורגת כל זכר ליכולת ולקבלת החלטות מושכלת, וזה מה שקרה אתמול צ'ארון שרי. אף אחד לא יכול לרגע לפקפק ברצון העז שלו לעזוב עם ניצחון או ברמת המאמץ, אבל כשאתה רוצה יותר מדי, כל הדברים פשוט מתהפכים כנגדך.
ולאור האכזבה הזו, חשוב לי לומר כאן, שלא יהיה אפילו שמץ קטן של ספק - ההפסד והחמצת הפנדל הזו לא מותירים אפילו שיפשוף במורשת המפוארת שמשאיר אחריו צ'ארון שרי, ולא מפחיתים במאומה דבר וחצי דבר מכמות ההישגים הענקיים שהאיש הזה הביא לנו. הרגליים שלו הם העט שבו נכתבו שורות מוזהבות בספר ההיסטוריה הירוק של מכבי חיפה, ופנדל מוחמץ כזה או אחר לא ישנה שום דבר. אין אהבה בעולם כמו האהבה שלנו לאיש הזה ולכל מה שהוא מסמל בעבורנו.
אולי גם מדובר בסימן שיש עוד משימה לפני שהמעגל הזה ייסגר, ושהסוף הטוב ששרי ואנחנו חיפשנו יגיע, אבל במועד אחר. אתמול, זה פשוט וואזנט מנט טו בי, כמו שאומרים ביידיש.
בנוסף, נער המריבה ליאור קאסה זכה אתמול לדקות ראשונות, אז אתייחס בקצרה - דקות מבוהלות מאוד בפתיחה, כיאה לילד בן 18 עם משקל של כל העולם על הכתפיים בציפיות ובכסף, אבל לכשהשתחרר, הפגין מעט ניצוצות מהיכולת הפוטנציאלית שלו. כמובן, הוא יצטרך להיכנס לעניינים במשחקים אחרים, אבל הוא יהיה חייב להיכנס אליהם מהר ככל האפשר. הרוטציה בקישור השחוט שלנו הולכת ומתקצרת.
אגב רוטציה שמתקצרת - שרי הלך, רפאלוב מתנדנד עם רגישויות, למישהו יש רעיון לקשר התקפי נוסף שיכול לספק מספרים, זמין למכבי חיפה מיידית ובעל רקורד מוכח ושערי אליפות מהעונה שעברה? אפילו הכנופיה הקטנה של המקללים הקבועים כבר הפסיקה, אז יאללה מכבי חיפה - תחזירו את דיא סבע לעניינים, זה הפך להיות לא פחות מאקוטי לקראת התקופה הבאה. להימכר הוא לא יימכר, ואין שום סיבה לא להשתמש בו ולתת פרס לגזענות וסתם טימטום.
זהו, אין עוד הרבה מה לומר על המשחק, לא נרשמו יותר מדי אירועים ולא היו יותר מדי הזדמנויות לשני הצדדים. התיקו די שיקף את מה שקרה בתשעים הדקות, כשלכל קבוצה היו דקות בשליטה מסוימת, אבל בלי הרבה תכלס. למעשה, בלי תכלס בכלל. בואו נגיד שלהפסיד להם זה אף פעם לא טוב, אף פעם לא כיף, בטח לא כשתואר על הכף, אבל אם כבר יש דרך וסיטואציה שבה ההפסד מתקבל במשיכת כתף קלה, זו הסיטואציה הזו. לא נעים, לא נורא, חורשים קדימה.
יאללה, לויטה ביום ראשון - ווייבים של שנות התשעים, במגרש שיאפשר למסאי דגו לתת דקות ולהכניס לעניינים עוד כמה שחקנים חדשים לרוטציה, ובעיקר לאפשר מנוחה להרכב שנשחק עד דק במרתון הבלתי אפשרי הזה. אה כן, ותחזירו את דיא סבע.
שבוע טוב וירוק לכולם, תחזירו את החטופים הביתה. הזמן הולך ואוזל.