תגיות: גביע הטוטו, מכבי חיפה
פראיירים. מה זה פראיירים? ברמת הזקנות שמופיעות בתור קורבן ב"יצאת צדיק". מששון לאסון במחי מהלך בלתי מוצלח אחד.
תגידו לי, מה יהיה עם המועדון הזה ופנדלים, תגידו לי. מה הבעיה בדיוק בלשים כדור ברשת מבעיטה מ-11 מטר? אין מישהו במכבי חיפה שמסוגל לעשות את זה? פעם עוד היינו שמים פנדלים תוך כדי משחק, כשהבעיה הייתה בעיקר בדו קרב של משחקי גביע. היום? גם זה לא.איזו החמצה מפוארת. לא רק של הפנדל, אלא של רגע מפנה שיכול היה לשנות את המומנטום של עונה שלמה עבורנו. במקום זה, ההחמצה הזו חשפה בעיקר את החולשה המנטלית והשבירות חסרת האופי של הקבוצה הזו, עם התפרקות מוחלטת בחצי השעה האחרונה של המשחק. יכול מאוד להיות שהפנדל אתמול אכן היה רגע מפנה, אבל לכיוון הלא נכון. מכבי חיפה עלתה למשחק הזה בלהט אדיר, כשכולם, כולל הקהל, נתנו את הטון באופן מוחלט (אולי להוציא נהואל, שהיה במשחק לא טוב והרבה לאבד). גם המחצית השנייה התחילה טוב, עם הפנדל, ואז, כאמור, מפולת אדירה, אובדן עשתונות וחמור מכך - עזיבה של המשחק. זה הדבר הבאמת חמור ביותר שקרה אתמול. מילא לקבל מהפך על הראש, אבל להיראות כל כך נרפים, פשוט לוותר על המשחק בדקה 75? אפילו לפני כן, אחרי שער השוויון, מכבי חיפה נראתה כמו מי שוויתרה לחלוטין על המשחק הזה. אז מה זה יותר, מקצועי או מנטלי? השניים תלויים האחד בשני, כמובן. ההפסד אתמול היה תמצית הכישלון, עד כה, בעונה של מכבי חיפה. היעדרו של חלוץ נוסף או שחקן בעל יכולת לנפק מספרים למעט סבע ודוד (ורפאלוב הפצוע), שלושה שחקנים זרים שפשוט לא תורמים מאומה, עד כה, בלגאן מוחלט ברמה הטקטית במשחק ההגנה הקבוצתי וכמובן, פריכות מנטלית שמאפיינת קבוצות בסדר הגודל של הפועל חדרה, ואין לה מקום במכבי חיפה בשום צורה ודרך. זה סיסטמטי וזה קורה לנו בכל פעם שאנחנו סופגים העונה, ולא רק מול הגדולות.זה לא מקרי. אפס נצחונות, אפילו אפס תיקו, מול הקבוצות הגדולות העונה. זה אומר המון. זה אומר שאנחנו פשוט לא מספיק טובים, אין דרך לחמוק מהשורה התחתונה. המשחק אתמול היה עוד עדות לכך, ועוד אדווה בגל העכור שיצרה האבן שנזרקה עוד בתחילת העונה, ע"פ ההדחה המוקדמת מאירופה.