תגיות: בית"ר ירושלים, גביע המדינה ווינר, הפועל באר שבע
ערב, פנים, בלומפילד - שריקת פתיחה (באר שבע)בסופו של דבר, צדק (מסוים) נעשה. אני שם את כל "הכוכביות" בצד (בעיניי כוכביות הן מפלטם של לוזרים, ובאר שבע רחוקה מלהיות לוזרית) - האליפות של מכבי ת"א ראויה בזכות עצמה. אבל המשחק שראינו הערב לא רק עשה צדק עם ב"ש כמתחרה על הדשא, הוא גם עשה צדק עם העונה שלה. אם רן קוז'וך והשחקנים שלו היו מסיימים את עונת 2024-25 ללא אף תואר, זה היה עוול משווע - לקבוצה שפעמים רבות, כולל עד ממש לא מזמן, נראתה כמו הקבוצה הכי טובה בארץ.הפעם, בניגוד להרבה רגעי קסם מהעונה הזאת, באר שבע היתה רחוקה מלהיות דומיננטית כהרגלה. היא לא סחפה, לא רקדה, לא התיזה ניצוצות. היא באה למשחק הזה, כמעט בידיעה ברורה שאת הניצחון הזה היא תצטרך לחצוב בסלע. לא היו לה הרבה מאוד הזדמנויות, אבל את אלה שהיו היא ניצלה. ובעיקר, זה הרגיש שב"ש רצתה יותר. היא היתה אמביציוזית יותר מהיריבה שלה, היא היתה במשחק יותר, היא הראתה "רוע" חיובי - שבדרך כלל מפריד בין קבוצות שמנצחות, לכאלה שלא.
הרגע שבו יאיר הורן, שחזר מהשבי, הניף את הגביע ביחד עם השחקנים - הוא גם רגע שבו המונח "תמונת ניצחון" מקבל משמעות אחרת לגמרי. אחרי כמה עונות של דשדוש, זו עונה שבה הפועל באר שבע חזרה לדבר כמו קבוצה גדולה - ויש לה גם יסודות בריאים לקראת העונה הבאה, והמסקרנת במיוחד, שתעבור על הקבוצה.
ערב, פנים, בלומפילד - מחצית (בית"ר)בטקסט שכתבתי לפני המשחק, התייחסתי למשחק שהיה אמש בתור נקודת מבחן לבית"ר החדשה - משחק שהוא קריאת כיוון. האם בית"ר היא באמת, או חלום יפה שנגמר מהר. הרבה דברים עוד יקבעו את התשובה לשאלה הזאת, אבל ההופעה שלה בגמר גביע המדינה - כמשחק מאני טיים לכל דבר, לא בדיוק תרמה לתחושה שיש כאן משהו אמיתי. ליצחקי, אלמוג כהן וגם אברמוב מגיע קרדיט על המהלכים שעשו, ועל רגעי השיא שהקבוצה שלהם הביאה על המגרש. אבל בכדורגל, עד כמה שזה אכזרי, כל קרדיט שנצבר - הוא בסופו של דבר מוצר מתכלה.ברק יצחקי לקח הימור עם ההרכב שפתח. ההחלטה לא לעלות עם עומר אצילי למשחק שבשבילו אצילי הגיע (כפי שהגדיר זאת היטב חיים אוחיון), היא החלטה שאין ממנה אמצע - או שהיא גאונות מדהימה שתהפוך את יצחקי למלך, או שהיא טעות מהדהדת שתגרע עוד יותר מהעונה המוצלחת שיצחקי ובית"ר חווים. בסוף אצילי עלה לשחק במחצית השנייה (והיה אחד היחידים שתפקד בהתקפה הבית"רית, שסבלה מיום מזעזע), אבל זה הרגיש מעט מדי - ובעיקר מאוחר מדי.וסמל קטן, אולי קטנוני, הוא אותה הנעת כדור במרכז ההגנה. אותן מסירות קצרות בחלק האחורי, שמעידות על סבלנות ואורך רוח (א-לה ברצלונה הגדולה). מצחיק שדווקא ברק יצחקי, שאמנם אינו ירושלמי אבל בשר מבשרה של בית"ר ללא צל של ספק, מרגיש כל כך מנותק מהאתוס הבית"רי - קבוצה שיש בה הכל, חוץ מסבלנות. אם ניתלה שוב באילנות הספרדיים הגדולים, בית"ר במיטבה היא הרבה יותר ריאל מדריד - כדורים קדימה ואקשן ו"יאלללהההה" (או "נוווווו", למיטיבי הלכת) - מאשר איזו קבוצה אלגנטית שמניעה כדור בשקט עד למצב המתאים.יכול מאוד להיות שברק יצחקי ימשיך בעונה הבאה בבית"ר. לפחות כל הסימנים מעידים על כך. אבל האמת היא שהוא מתחיל את העונה הבאה עם קרדיט נמוך, כמעט שלילי. המאמן הצעיר קיבל לא מעט אמון בשנה וחצי מאז שמונה לתפקיד. אבל החודשים האחרונים, והקריסה החדה ביכולת (מחזור הסיום וגמר הגביע הם הסמל שמעיד על הכלל), יגרמו לכך שבטעות הבאה - הוא באמת עלול לעבור הלאה. זה כמעט מדהים להגיד את זה על יצחקי בתום העונה הבכלל-לא-רעה הזאת (בהתחשב במקום שבו המועדון היה רק לפני שנה), אבל זה המצב.
ערב, פנים, בלומפילד - שריקת סיום.זה לא היה גמר גביע טוב. לא ברמת הכדורגל (גמר שני רצוף שמאכזב ברמת היכולת), גם לא ברמת האירוע הכולל - ההתאחדות לכדורגל שוב הוכיחה שהיא יודעת להפיק טקסים נהדר, אבל לא ממש יודעת איך לנהל אירוע ברמה הלוגיסטית. עוד אגיד מה שצריך להגיד על חלק מאוהדי בית"ר ירושלים, אבל הכאוס ששרר לפני המשחק - והעובדה ששוב, שעה זה לא שעה ומועד זה לא מועד (גם לא בפתיחת המשחק), אומרת משהו על היכולת של הגוף הזה (שגם ככה לא מאוד פופולרי) להתמודד עם משחק כל כך גדול. מצד שני, הפעם לפחות היתה הנפה. נחמה פורתא.וכן, צריך לדבר שוב גם על הכתם שיש סביב בית"ר. במקרה שלי, נאמנים ממש הם פצעי אוהב. באתי ליציע כאוהד הקבוצה, ואני אשאר אוהד הקבוצה - אבל שוב, נתקלנו בדוגמא כיצד ברגע שמשהו פחות הולך, מיד צץ הכתם הגזעני שיש סביב המועדון. הנהמות המכוערות ללוקאס ונטורה, והעובדה שהמשחק כמעט הופסק בגללן, הן לא רק מטומטמות באופן מחריד (מה חושבים על הנהמות האלה סילבה קאני, מיירון ג'ורג', פטריק טוואמסי או טימותי מוזי?) - הן מעידות שוב עד כמה ההתעלמות המכוונת של ברק אברמוב מהפצע - אולי קונה לו שקט רגעי, אבל לא תצליח באמת להבריא את המועדון מהחולאים שלו. וזה נכון גם לגבי התקיפה המכוערת, אחרי המשחק - לבית"ר אין אחריות ספציפית כלפי אותם אנשים אמנם, אבל יש אחריות במסר שהיא משדרת. ובינתיים, השדר הוא שבית"ר מתעלמת מהאספקט התדמיתי - והמוסרי.
כדי שבית"ר ירושלים תתקדם להיות מועדון ברמה גבוהה באמת, היא לא רק תצטרך להביא עוד בלם או עוד חלוץ. היא תצטרך לחזור ולהיות קבוצה שמחברת אליה את כלל ישראל - ולא רק את החלקים הכי קיצוניים בעם הזה. היא תצטרך לחזור ולהיות מיינסטרים, ולא שוליים. והדרך לעממיות הישראלית - עוברת דרך התנתקות מהחלקים הגזעניים והמבישים בקהל שלה. אם תרצו, הסמליות הגדולה של הערב הזה היא העובדה שאת המסמר האחרון בדשא שלה שוב נעץ שחקן ערבי - זאהי אחמד. תזכורת לווטו המכוער והמטופש מכולם, ששוב ושוב פוגע בבית"ר - עד רמת הדשא.לילה, חוץ, רחובות יפו.הלילה שבין ה-29 ל-30 במאי, 2025 היה לילה שקט מחוץ לבלומפילד. מהאצטדיון עוד נשמע הווליום המוגזם של הכרוז - אבל הוא עמד בדיסוננס מדהים לעומת התחושה מחוץ לאצטדיון. להפועל באר שבע הגיע לקחת תואר, לבית"ר ממש לא, וזו התוצאה - אבל בסופו של דבר, האמת היא שגמר הגביע היה בסך הכל פאוזה רגעית של כמה שבועות מהאביב והקיץ של 2025 במדינת ישראל. והמציאות שבחוץ, מה לעשות, הרבה יותר חזקה - מכל מה שקרה על הדשא של בלומפילד.