אגדה אורבנית

הקרב מול קטמון מאחור, האוהדים שבים ליציע ובליגה א' היא ראשונה. בהפ' י-ם חולמים לשוב לימים עברו

דרור פלדמן   02.03.11 - 13:30

Getting your Trinity Audio player ready...
סינדרלות?
"ברור שאסע לקרית אליעזר. אוהד הפועל ירושלים חייב להיות אופטימי. אם לא היינו מאמינים, הרומן של הקבוצה עם הכדורגל היה נגמר ממזמן", מסכמים את האווירה בצד האדום של בירת ישראל. מה לא עבר על החבורה הזו מאז אותו גמר מול מכבי חיפה ב-1998? ירידה של שתי ליגות, סכסוך בין הבעלים, התערבות האוהדים ובסופו של דבר גם "המהפכה החברתית", זו שאתם מכירים בתור הפועל קטמון ירושלים. על כל אלה התגברה הקבוצה, שניצחה 15 מתוך 20 משחקים העונה בליגה א' ונראית בדרך הבטוחה ללאומית. רק תתארו לכם מה יקרה אם תשחזר את הניצחון הגדול שלה בליגה מעונת 1997/8, שנה שבה רק עלתה מהלאומית וניצחה את הירוקים 1:2.
מכבי חיפה מזכירה אצל אנשי הפועל ירושלים ימים יפים יותר, במיוחד כשמדברים על הגביע. "8,000 אוהדים הגיעו לרמת גן. המשחק לא עניין אותנו, כי הייתה אווירה מדהימה ביציעים", שיחזר אוהד אחר. על המגרש זה הסתיים בהפסד 2:0 בהארכה משערים של סרגיי בלנצ'וק ואלון מזרחי. במחצית השניה הספיק שלומי דנינו לרשום החמצה גדולה מול ניר דוידוביץ'. ומה קרה מאז? הבעלים ויקטור יונה ויוסי סאסי הסתכסכו כל הדרך לליגה א', מישל דיין ניסה להוציא מהבוץ בשתי קדנציות אימון, וקטמון, הבייבי החדשה של הכדורגל הישראלי, משכה את כל תשומת הלב. "כל הסיפור הזה דחק את הפועל ירושלים הצידה, יש שיגידו בכוונה. בשנתיים האחרונות קטמון תפסה את מקומה בתקשורת שמחוץ לבירה", מסביר אחד האוהדים, וחברו מחזק: " אמרו שמי שנשאר ביציע זה החברים של סאסי. אף אחד לא נכנס לצד האידיאולוגי בסיפור. הרגשתי שאי אפשר ללכת ככה פתאום עם קבוצה אחרת. נולדתי אוהד של הפועל ירושלים ואלך איתה גם כשקשה".

והנה, אחרי עונה טראומתית שהסתיימה בירידה לליגה א' יש סימני חיים אצל מחזיקת הגביע לשנת 1973. "היו לנו הרבה בעיות ב-14 השנים האחרונות, אבל אשתקד היה אסון ספורטיבי", נזכר גיל רז, חבר הנהלת הפועל ירושלים, שבמבט אופטימי מוסיף: "לופא קדוש עשה עבודה פנטסטית והעונה יש שחקנים ממועדונים שונים שמבקשים לבוא אלינו בשנה הבאה. יש לנו את רפי כהן, שוער שעבר הרבה בכדורגל הישראלי. בשבילו לשחק מול מכבי חיפה זה משהו רציני. אם אחרי הקריירה הארוכה שלו הוא אומר שזכה לשחק כאן במועדון שהוא נהנה בו מכל רגע, מבחינתי זה מסכם הכל".

מי ששמח מהשיקום של האדומים הוא הסמל הכי גדול שלהם. מישל דיין מאמין שהפועל ירושלים שילבה סוף סוף להילוך הנכון אחרי שנים של נסיעה ברוורס. "זו תקופה טובה. אנחנו בכושר טוב בליגה ובגביע. מול קביליו יפו וקרית מלאכי היו 1,300 צופים, כשבעונה שעברה היו לפעמים פחות ממאה אנשים בקהל במשחקי הבית. כולם הלכו אז לקטמון, אבל השנה, לאט לאט, מתחילים לחזור הביתה".דיין אופטימי. הוא הכיר כל סנטימטר במועדון הזה, התבלבל כמו כולם עם לידת הפועל קטמון והיום הוא רגוע יותר. "יש הנהלה מסודרת שנותנת מילה ועומדת בה", הוא מנתח. "הצבע חזר ללחיים של השחקנים והקהל וכנראה שהעונה תסתיים בחזרה ללאומית". למרות הכל, גדול השחקנים בהיסטוריית המועדון לא מצפה להרבה בגביע: "מכבי חיפה טובה בכמה דרגות. הגמר ב-98'? זה לא עושה לי דה ז'ה וו. המטרה היא לתת הופעה מכובדת. הקלישאה על סינדרלות היא נחמדה, אבל הבדלי הרמות הם עצומים ולא נראה לי שתצא הפתעה מקרית אליעזר".

דיין לא שיחק באותו גמר לפני 14 שנים בגלל אותה פציעה מפורסמת בעין, שלימים סיימה את הקריירה שלו. אבל במה שהיה על המגרש באותו היום הוא צפה מהספסל. "ראיתי עם עין אחת את ההחמצה של דנינו, ובהארכה זה כבר היה סיפור אחר עם השערים שלהם", הוא נזכר, וחוזר למציאות: "ההגמוניה בירושלים כבר מזמן לא אצל הפועל ואנחנו לא בליגת העל, אבל קורים דברים יפים שעוד יחזירו אותנו לשם".

גם רז מנמיך ציפיות ולא מדבר על הפתעה בקרית אליעזר: "יש לנו סגל שחקנים טוב שיכול לתת הופעה מכובדת. לא אני בחרתי את הכדור שהגריל אותנו עם חיפה ויש לנו רק דברים טובים ללמוד ממנה. זה המועדון עם ההתנהלות הכי טובה בארץ. בסופו של דבר יהיו 11 מול 11 על הדשא, אבל יש להם יתרון, למרות הסגל הנהדר שלנו".

בזמן שהגורמים המקצועיים לא בונים על סנסציה בכרמל, האוהדים מאמינים בבלתי ייאמן. "יש משהו שונה בהפועל של השנה", אומר האוהד אלירן בן ברון, שממשיך לפנטז: "השחקנים נותנים הכל למען הסמל ונושא השכר לא מעניין אותם. אולי, עם קצת מזל, הם ילחצו במאי לנשיא שמעון פרס את היד. יהיו לפחות 300 אוהדים בקרית אליעזר ואנחנו נדאג שישמעו אותנו". ההחמצה של דנינו מלפני 14 שנה עדיין חקוקה בראשו: "זה היה מצב שאי אפשר להחטיא, אבל ככה זה בהפועל ירושלים. עברנו את זה ונתגבר גם על דברים קשים יותר". גם חברו חזי שוסטר אופטימי: "עמוק בפנים יש תחושה שאפשר לעשות את זה. כלפי חוץ אני מביע סקפטיות. זאת מכבי חיפה הגדולה ששיחקה בשנה שעברה נגד יובנטוס ובאיירן מינכן בליגת האלופות. ואנחנו? התמודדנו עם תופעת קטמון. בצד החיובי, היכולת של הפועל ירושלים מתאימה היום לחלק העליון של הלאומית וכבר היו דברים מעולם. אולי עוד ידברו עלינו. ידוע שבמשחקי גביע אפשר להפתיע".

האידיאל של הפועל ירושלים הוא שהקבוצה תרוץ למעלה. שתעלה ללאומית, תגיע לליגת העל ואם אפשר איזו עקיצה בגביע, זה יהיה נחמד. הנושא של קטמון תקוע כמו עצם בגרון של השאיפות. "בהתחלה עודדתי את זה, אחר כך הבנתי שהם הלכו רחוק מדי", נזכר מישל דיין. "אמרו שזו מחאה נגד יונה וסאסי, אבל שניהם לא מעורבים בענייני המועדון היום וקטמון עדיין קיימת. אם הייתה אפשרות שהיא תהיה קבוצת בת, הייתי מעודד את זה, אך לצערי זה לא נראה באופק". בקהל האדום מסכימים: "אנחנו מאחלים ששני המועדונים יתאחדו תחת הפועל ירושלים אחת. רק ככה יש סיכוי שהצבע האדום עוד ישלוט בעיר יום אחד".

החיים של הפועל ירושלים קשים. הם היו קשים מההתחלה. היא נוסדה כבר באמצע שנות ה-20', אך נכנסה לליגה מסודרת בתחילת ה-50'. ההסתדרות הפסיקה לתמוך באופן מסודר בשנות ה-70' ובית"ר החלה לשלוט בעיר. אחרי כל זה התחילו הדרמות שמלוות את האוהדים וההנהלה עד היום. זו קבוצה שהכל תמיד הולך אצלה מסובך, אבל היא ההוכחה שהרומנטיקה לא מתה בבירה. בכדורסל עדי גורדון דיבר על האהבה לפני הגמר הידוע מול מכבי תל אביב, וזאת התחושה שיש כאן רגע לפני חיפה. לא בטוח שזה יספיק לסנסציית השנה בכדורגל הישראלי, אבל לכמה אנשים עצם ההגעה למעמד מחממת את הלב. לב שנשבר המון פעמים מאז אותו גמר ב-1998.