בר כהן: "בגיל 24 חשבתי שאשחק באנגליה או ספרד, אבל אני לא נשבר"

הייבוש אצל אבוקסיס ("זה לא היה מקצועי"), עזיבת מכבי ת"א ("הייתי יכול לעזור והם לא ראו את זה"), הילדות בלוד ("הכדורגל הציל לי את החיים") וההערצה למסי ("שער בגביע או לשבת איתו לקפה? תלוי כמה זמן"). בר כהן מנסה להתחיל מחדש באזרבייג'אן ולא מסתכל לאחור

מוטי פשכצקי   30.06.25 - 13:59

תגיות: בר כהן

Getting your Trinity Audio player ready...

רק אלה שמכירים מקרוב את בר כהן יודעים שהוא היה מוכן לעשות הכל, כולל הכל, כדי לפגוש את ליונל מסי. מאז שהוא קטן, בחדר ההלבשה, בכל קבוצה שהיה, לפני המשחקים, הוא רואה סרטונים של הכוכב הארגנטינאי, לומד את התנועות, הביטחון, הקלאס. בזמן שיש כאלו ששמים אוזניות ונרגעים עם מוזיקה, הוא לא מפסיק לצפות בפנומן, אפילו על שומר המסך שלו יש תמונה של מסי. עכשיו גם באזרבייג'אן מכירים את השריטה הזו של הקשר אחרי שחתם באראז נחצ'יביאן.

בגיל 24 כהן יוצא לראשונה מישראל. הוא גדל במכבי ת"א שם היה כוכב במחלקת הנוער לצד נדב נידם ועידו שחר. רגל שמאל נקייה, ראיית משחק, טכניקה ועבודה קשה גרמו גם למאמן הכי קשוח שהיה בצהובים בשנים האחרונות, ולדימיר איביץ', לשים לב אליו ואף להעלות אותו לסגל הבוגרת בהחלטה משותפת עם ברק יצחקי. רובי קין, לעומתו, החליט שכהן לא ייצא עם הקבוצה למחנה האימונים. 

"חשבתי שבגיל 24 כבר אצליח להוביל קבוצה ואולי אפילו להגיע לליגות בכירות כמו ספרד או אנגליה, אבל אני לא נשבר. אני מאמין שמפה, מאזרבייג'אן, אוכל לעשות קפיצת מדרגה גדולה. אם דברים יתחברו, עוד אהיה בליגות האלה", אומר כהן בראיון בלעדי לערוץ הספורט ומי שמכיר אותו יודע שהדרך להיות שחקן כדורגל לא היתה קלה.

"גדלתי בלוד וכל החיים שלי הייתי בשכונות, משחק כדורגל", הוא מספר, "לכל מקום הלכתי עם כדור. להגיע מלוד ולהיות שחקן מוביל זה לא היה פשוט. ההורים שלי נתנו לי הכל, אבל לא היה קל לגור שם. האהבה שלי לכדורגל תמיד ניצחה את כל הפיתויים. בראייה לאחור, הכדורגל הציל לי את החיים מללכת למקומות לא טובים. לא היו לי את התנאים הכי טובים שיש להתפתח".  

טלפון מהסוכן דודו דהאן ושיחה מהחבר הטוב פיליפה סנטוס, ששיחק איתו בהפועל חיפה והיום חוזר לשתף איתו פעולה, הספיקו לכהן ולארוסתו הטרייה כדי ללכת על המהלך הזה. סיור קטן באצטדיון, שיחה קצרה עם פיראס אבו עאקל, ששיחק בליגה הזו, והבנה מהמנהלים והצוות שהם הביאו אותו ככינור ראשון, לא השאיר אצלו מקום לספק שבשלב הזה של הקריירה, זה המקום הנכון עבורו.

"הקבוצה מצוינת, התנאים טובים, הסגנון התקפי שמתאים לסגנון משחק שלי והלב אמר לי ללכת על זה", מוסיף כהן, "מהרגע הראשון, קיבלו אותי מדהים. מהרגע שנכנסתי לחדר הלבשה, הם נתנו לי להרגיש בבית והחיים בבאקו טובים עבורי כמי ששומר כשרות. הרב פה מסייע לי ולארוסתי בכל מה שצריך".

חולם רחוק (ברני ארדוב)

אבל בכל זאת זה הליגה האזרית, לא ליגה בכירה יותר מדי
"הליגה פה מאוד חזקה, אתם תראו. היא תתפתח והיא תהיה טובה עוד יותר. אני לא יודע להגיד אם היא תהיה יותר טובה מהליגה הישראלית, אבל זה עניין של זמן. כולם פה מדברים על השדרוג שנעשה כאן בכל המובנים, כמו תנאים ושחקנים טובים שלאט לאט מגיעים. המתקנים ברמה גבוהה, חדרי כושר, דשא מצוין".

וזו קבוצה שתשחק גם באירופה

"זו גם סיבה להגיע. הם סיימו בעונה שעברה במקום השלישי, ישחקו בקונפרנס ליג וקיבלנו בהגרלה את אריס סלוניקי. לא פשוט, אבל המטרה ברורה - לעבור שלב".

בינתיים בר כהן מחכה למחנה האימונים בטורקיה. לא פשוט לישראלים להגיע לשם, בטח למי שאין דרכון אירופאי כמוהו, אבל בקבוצה כבר עשו את כל הסידורים הנדרשים עבורו, דבר שמראה שוב עד כמה בונים עליו. מה שלא קרה, לדוגמא, בעונה האחרונה במכבי נתניה תחת יוסי אבוקסיס. "העונה הראשונה שלי בנתניה היתה עונה טובה. כבשתי חמישה שערים ובישלתי עוד ארבעה בתקופה של רן קוז'וך ואלמוג כהן. שיחקתי הרבה, סיפקתי את הסחורה אבל אז הכל התפרק".

למה?
"מאז שאלמוג כהן הלך, דברים התהפכו לרעה. הוא היה בשביל כל השחקנים כמו אח גדול. ברגע שאלמוג כהן הלך, משהו בנתניה נשבר. הוא היה מעבר לכדורגל. הטעות הכי גדולה של נתניה זה השחרור שלו. אם אלמוג כהן היה נשאר בנתניה, זה רק עניין של זמן עד שהיו נלחמים על אליפות".

אצל מרקו בלבול עוד שיחקת, אבל יוסי אבוקסיס העדיף שחקנים אחרים
"הנה אני אומר את זה חד משמעית - לא היתה סיבה מקצועית למה לא שיחקתי, ואני גם לא יודע מה הסיבה. דבר אחד בטוח - מקצועי זה לא. יוסי הוא המאמן וזו זכותו. קיבלתי את זה כמו גבר והמשכתי להיות מקצוען כמו שחינכו אותי מגיל קטן, אבל הרמתי גבה ולא הבנתי איך אני לא משחק. ציפיתי ממנו שייתן לי, כי הגיע לי וגם באימונים ראו את זה. יכולתי לתרום יותר לקבוצה אם הייתי משחק".

קנו אותך ב-800 אלף שקל, השאירו למכבי ת"א עוד אחוזים בכרטיס. עד כמה הפספוס עבורך גדול?
"היו רגעים שהקבוצה היתה צריכה אותי ולא קיבלתי הזדמנות. יוסי העדיף שחקנים אחרים על פניי ואני לא מצליח להבין עד היום למה. היה לי מוזר. גם בבית"ר שיחקתי תחתיו והיה לנו שילוב מצוין. דווקא בנתניה לא באמת שיחקתי".

מתחיל מחדש (צילום: אראז נחצ`יביאן)

עידו שחר ונדב נידם בני גילך לא מקבלים דקות משחק משמעותיות במכבי ת"א. מה היית מציע להם כמי שהיה שם ולקח החלטה לעזוב כדי לשחק כדורגל? 
"הם שחקנים מצוינים, אבל אני לא יכול לקחת החלטה בשמם. יש כאלו שנכון להם לעזוב ויש כאלה שפחות נכון להם. אני לא מצטער על שום פעולה שעשיתי בקריירה. אני רק יודע דבר אחד: הייתי יכול להתברג במכבי ת"א ולהיות שחקן שעוזר, וחבל לי שלא ראו את זה. רובי קין לא נתן לי. לא הוציא אותי למחנה אימונים. לא רציתי יותר לצאת להשאלה, וברגע שנתניה החליטו לרכוש אותי, הלכתי בלב שלם".

אתה צעיר מה החלום הכי גדול שלך?

"להגיע לנבחרת ישראל ולליגה הספרדית זה החלום. אני אוהב את ברצלונה מגיל קטן ואני אוהב את מסי יותר ממה שאני אוהב את עצמי".

אז גול בגמר גביע או לשבת עם מסי לקפה?
"תלוי כמה זמן אני אשב איתו".

מה עוד לא יודעים על בר כהן?
"שרגל ימין שלי היא רגל טובה וזה לא רק לגז ולברקס. יש לי חמישה שערים ברגל הזאת". 

ומה ייחשב בהצלחה בעיניך העונה?
"להגיע כמה שיותר רחוק בקונפרנס ליג, לסיים בטופ 3 עם הקבוצה ומבחינה אישית, להיות שחקן שמשפיע, מנהיג כזה שלוקח על עצמו. ולהגיע לנבחרת ישראל. זו התקרה הכי גדולה".