תגיות: אוריין גורן, ברצלונה
ילד פלא. אוריין גורן, שמסומן כדבר הגדול הבא בכדורגל הישראלי, חתם השבוע בגיל 16 וחצי על החוזה המקצועני הראשון שלו בברצלונה - אחרי שסגר שלוש שנים כשחקן מבטיח באקדמיה הכי מפוארת בעולם, 'לה מאסיה'. בראיון בלעדי לערוץ הספורט, גורן דיבר על העתיד המזהיר שצופים לו, השאיפה להגיע לברצלונה הבוגרת, נבחרת ישראל והדמיון לפדרי. צפו בכתבה המיוחדת בנגן הווידאו למעלה>>
איזה סוג שחקן אתה?"אני קשר אמצעי שמנהל את המשחק, מנסה להוביל את הקבוצה ולדחוף אותה קדימה, לשלוט בקצבי המשחק. אני טוב עם הכדור, אני טוב הגנתית".
בברצלונה משווים אותך לפדרי״שנינו משחקים בעמדה 8 ומנהלים את המשחק. הרבה אנשים אומרים שהמשחק שלנו מזכיר אחד את השני. אבל זה פדרי. יש עוד לאן לשאוף.. אני מקווה להגיע לשם".איך נראה סדר היום שלך?"אני חי עם המשפחה בישוב שלנו, אבל יש גם את הפנימייה. בשנים הבאות אני אהיה שם. כל יום מ-08:30 ועד 16:30 אני בבית ספר פרטי. אחרי הצהרים אני יוצא להסעה שלוקחת אותי לאימון. מתאמן בחדר כושר, במגרש ואז חוזר הביתה. ארבעה אימונים בשבוע ואז משחק בשבת או בראשון. ראשון ושישי ואני חופשי. אני מוסיף לעצמי עוד יחידות אימון גם בימים החופשיים".מה ההבדל בין ישראל לברצלונה?״התנאים שם אחרים וסגנון המשחק שונה. מכבי פ"ת פה זה המועדון הכי טוב שיש. עזרו בכל דבר שאפשר. המשחק הוא שונה קצת, וזהו. בברצלונה אנחנו עובדים בעיקר על הנעת כדור, משתדלים להיות דומיננטיים״.איך הייתה ההסתגלות בברצלונה?״זה היה מעבר מאתגר. להגיע למועדון חדש, סגנון חדש, אתה לא מכיר את השפה. עם הזמן, מסתגלים, עובדים קשה ונותן הכל בכל אימון ומשחק וזה קורה. הייתי חייב להסתגל מהר ואני כבר מדבר עכשיו ספרדית וקטאלנית".פגשת מאמנים או שחקנים מהקבוצה הבוגרת?״מאמנים לא יצא לי לפגוש, אבל ראיתי ארבעה שחקנים שגרו בפנימייה. את לאמין ראיתי, את קובארסי, את פרמין לופס ואת מארק ברנאל. יצא לי לפגוש את ימאל פעמיים לפני שהתפרסם, הוא נתן לי כיף. פרמין בא לראות אותנו במשחק".מה השאיפה?״אני אעשה הכל כדי להיות בקבוצה הבוגרת של ברצלונה. אני רוצה את זה, ימאל נותן השראה ומראה שהגיל זה רק מספר ואפשר לעשות הכל. התחרות פה מאוד גדולה. יש 6 שחקנים על העמדה. אני עושה הכל כדי להיות הקשר הפותח. השאיפה שלי היא להגיע לבוגרים".
ספר על הקרבה שלך לישראל״בבית מדברים עברית, אנחנו עושים ארוחת שישי בכל שישי, חוגגים חגים ישראלים. אני ישראלי ואני שומר על זה".כבר לבשת את המדים הלאומיים״לשחק בנבחרת ישראל זו תחושה נהדרת. אין דבר יותר כיף מללבוש את הסמל הזה. זה מרגש. זה היה קצת מאתגר בהתחלה כי זה שנתון מעל ולא שיחקתי הרבה, אבל לאט הסתגלתי ושיחקתי הרבה מאוד"."השאיפה שלי היא לשחק בנבחרת הבוגרת של ישראל. חייתי הכי הרבה בישראל, זו המדינה שלי. אני יכול לשחק בנבחרת צ'כיה וגם בספרד עוד כמה שנים. עד גיל 18 אפשר לשחק בכמה נבחרות, אבל השאיפה שלי היא להגיע לנבחרת הבוגרת של ישראל, אולי לעלות למונדיאל. צ'כיה פנו אליי פעם שאגיע לטורניר בספרד, אבל החלטתי לא להגיע".איך נראה היחס שאתה מקבל כישראלי בברצלונה?״מתייחסים אליי כמו כולם, לא שונה. זה לא משנה שאני בא ממדינה שיש בה מלחמות. בקבוצה בברצלונה לא חוויתי שום תקרית אנטישמית. אני לא מרגיש אנטישמיות, אולי ברשתות יש אנשים שמגיבים 'פרי פלסטיין', אבל לקבוצה לא מכניסים פוליטיקה. בעיר יש מדי פעם הפגנות, אבל אני לא מרגיש יותר מדי".היחס לא השתנה בעקבות המלחמה?״חברים שלי לקבוצה שאלו אותי מה אני צריך ואם אני בסדר. דיברתי עם החברים בארץ כל הזמן. היה לי חשוב לדעת שהם והמשפחה בסדר. אני מקווה שכל החטופים יחזרו בשלום וגם כל החיילים". אתה גם פעיל בצופים"כל יום ראשון יש לנו צופים בברצלונה. שבט שלפני כשנתיים נפתח, שבט גלבוע. אני מדריך את כיתה ד'. גם כשגרתי בארץ, הייתי בצופים. זה משהו שהמשפחה שלי מאוד אוהבת, אמא שלי היא ראש שבט בספרד".
סכם את השנה האחרונה שלך״הייתה לנו שנה לא פשוטה לי ולמשפחה כשאמא שלי חלתה בסרטן. עשינו הכל כדי שהיא תבריא. זה נתן לי יותר מוטיבציה בכדורגל כדי לעזור לה ועכשיו היא מצליחה לצאת מזה".
מה השאיפות לעתיד?״קשה לדבר על העתיד, אבל אני אעשה הכל כדי להמשיך בברצלונה. החלום עכשיו הוא להגיע לקבוצה הבוגרת. יש לי עוד מטרות, אולי לקחת את ליגת האלופות, מונדיאל עם ישראל...".מה למדת בלה מאסיה?״הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא להאמין בעצמי ולא לפחד".