תגיות: משה גרטל, המשחקים האולימפיים, שחייה, לונדון 2012
עבורנו תחרויות השחייה במשחקים האולימפיים הן לא רק מייקל פלפס או ראיין לוכטה. לא רק גל נבו או יעקב טומרקין, אלא גם משה גרטל. החל מהמשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס ב-1984 ועד היום, גרטל הוא הקול שמלווה את המשחים הגדולים, קול שתמיד גורם למה שלכאורה נראה אותו דבר, אוסף של אנשים שחותרים במים, להיראות כעולם אחר לחלוטין. עולם מלא דימויים, סיפורים, חלומות ודרמה שאסור להחמיץ אפילו לרגע. שידור שמגיע גם עם מטבעות לשון שנוצרים על המקום. לכבוד האולימפיאדה הקרובה החלטנו לראיין את האיש והביטויים לראיון קליל, נוסטלגי ומלא הומור. וכמובן שאי אפשר לדבר עם גרטל מבלי להזכיר את מקצה השליחים המפורסם מבייג'ין.
אז גרטל, מתי בדיוק התחלת לשדר במשחקים האולימפיים?"הפעם הראשונה שלי הייתה באולימפיאדת מוסקבה 1980 כששנתיים קודם לכן התחלתי לעבוד ברשות השידור עם אושיות יורם ארבל, רפי גינת, דן שילון. והם היו אז רק בספורט, התחרות על המיקרופון הייתה עזה מאוד כי כל אחד רצה את ליטרת הבשר שלו. אני זוכר שב-1980 כבר הייתי מוכן לטוס לרוסיה לשדר משם, למרות המחשבות על כך שאולי לא יתנו לנו לחזור. עשו לנו קורסים איך להצניע את עצמנו, הזהירו אותנו לא לדבר. בכל מקרה, בסוף נשארנו כאן בגלל החרם של גוש המערב וג'ימי קרטר ושידרנו מירושלים. אתה יודע מה, הנה כבר יש לי קוריוז. נתנו לי לשדר את טורניר הג'ודו, אחרי שיורם היה צריך לעבור לכדורגל. הפרשן שלנו היה איש ג'ודו מהצפון והוא לא יכול היה להגיע לשידור אז פשוט חיברנו אותו לטלפון. אני אמרתי מה אני רואה, הוא נתן לי בטלפון את הפרטים ואני העברתי לצופים בבית. אלא שבשלב מסוים, בעודי משדר, מישהו חמד לו לצון והחליט לנתק את הטלפון. נותרתי אילם! מה עושים? איך ממשיכים, הרי אין לי מושג. אני מתחיל לזרוק שמות של מונחים שהכרתי. קצת ווזארי, קצת איפון. אמנם הזעתי לא מעט, אבל עברתי את זה. אני לא זוכר שקיבלתי ביקורות מיוחדות". "בימי כשחיין בקיבוץ רמת יוחנן תמיד רציתי להיות במשחקים האולימפיים, לכן לשדר את תחרויות השחייה היה סוג של סגירת מעגל. ב-1984 הגעתי ללוס אנג'לס ונורא רציתי לשדר את השחייה, רק לקראת סוף "התחרויות כאשר ארבל עבר לכדורסל ולכדורגל ונסים קיוותי עבר לאתלטיקה, אז קיבלתי את הזכות. אמרו לי "גרטל, קפוץ למים". עד אז הרגשתי ממש כמו דג שישב הרבה זמן על החוף. אוי, עד היום אני זוכר את הניצחון של ראודי גיינס ב-50 מטרים חופשי".
איך אתה מתכונן לשידור?"הדבר הכי חשוב הוא לעבור על השמות, לזרוק אותם על הלשון ולגלגל אותם כדי שהלשון תהיה רכה ומזמינה עבורם. לא מדובר כאן בשני הרכבים של 11 שחקנים ועוד כמה מחליפים, אלא מאות שחיינים מדי יום. ללמוד המון שמות ועוד מכל המדינות. בנוסף, אני מתכונן גם עם רשימה של הזמנים הטובים ביותר שנקבעו השנה בכל משחה, גם לגברים וגם לנשים. אני צריך לדעת את השמות בצורה מושלמת כי כשרצים מהר עם השחיינים אז אפשר להתבלבל בקלות".