תגיות: כריסטאנו רונאלדו, ליונל מסי
כמה פעמים שמעתם על המונח "סוף עידן בכדורגל העולמי"? אז הנה עוד אחד עם הוכחה מוצקת. טקס כדור הזהב שיערך הערב (שני) באירוע נוצץ בפריז כבר לא יארח את שני ענקי המשחק, ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, שהושמטו מרשימת 30 הכדורגלנים המועמדים לפרס מטעם הפראנס פוטבול בפעם הראשונה מאז 2003. שני הגלדיאטורים של כדורגל העולמי עדיין עושים לביתם בארה"ב ובסעודיה, אך הרחק יחסית מהמיינסטרים ולא צפויים לשוב עוד לשטיח האדום בבירת צרפת, עליו דרכו יותר מכל כדורגלן אחר בהיסטוריה. מסי ורונאלדו זכו פרס ב-13 מ-15 השנים האחרונות והפכו למעשה את המאבק על הפרס האישי היוקרתי ביותר שניתן לשחקן כדורגל לזירת ההתגוששות הפנימית ביניהם בקרב על ה-GOAT.הנוכחות של שני הגאונים יצרה, בעיקר בשנים הראשונות של השניים, תחרות אדירה והעלתה את קרנו של הפרס הנוצץ ועזרה להם לפלס את דרכם לגדולה. אך מצד שני, ובחלוף הזמן, היא גם יצרה מצב סטאטי בקרב אלו שמתחת לשני החייזרים, מה שאנחנו מכנים נוטים לכנות "כדורגלנים בני האנוש". הבאלון ד'אור יצר דואופול והפך בעיקר לפרס על פופולריות ויחסי ציבור ופעמים רבות העדיף את מסי ורונאלדו על פני שחקנים אחרים שהשפיעו או תרמו לא פחות בשנה X או Y.
It’s hard to argue that Rodri doesn’t deserve the Ballon d’Or. 👀 pic.twitter.com/fJ2bTJ7SkU— Football Tweet ⚽ (@Football__Tweet) October 28, 2024
It’s hard to argue that Rodri doesn’t deserve the Ballon d’Or. 👀 pic.twitter.com/fJ2bTJ7SkU
בין 2010 ל-2015 לקחה על עצמה פיפ"א חסות על הפרס של הפראנס פוטבול ושינתה את שיטת ההצבעה של הפרס. לא רק 100 עיתונאים ברחבי עולם קיבלו זכות הצבעה, אלא גם מאמנים וקפטנים של נבחרות וכן גם הציבור הכללי שהצביע בלחיצת כפתור באינטרנט. גם אחרי שהפרס התנתק מפיפ"א, המשיכו העיתונאים להצביע בעיקר עבור מסי ורונאלדו ובכך יצרו, לדעתי, הטיה ועוול גדול שנעשה ללא מעט שחקנים מוכשרים. שחקנים כמו אנדרס אינייסטה, צ'אבי, ווסלי סניידר, אריאן רובן, פרנק ריברי, מנואל נוייר, וירג'יל ואן דייק ורוברט לבנדובסקי נפלו בין הכיסאות בשל הדואופול. לבנדובסקי הוא, כנראה, המקופח העיקרי והמפסיד הגדול מההחלטה המטופשת לבטל את הפרס ב-2020 אחרי שהוביל את באיירן לטרבל מדהים ושנה לאחר מכן הפסיד לליאו מסי, באופן לא הוגן, למרות עונה אישית מדהימה ושבירת שיא השערים בבונדסליגה.
לטעמי אפשר להכניס שיקול שלישי שמדבר על הפרס כסוג של מפעל חיים. יש לעיתים שנים שהוויכוח על השחקן הטוב בעולם אינו מסתכם בשחקן אחד, שניים או שלושה, אלא על יותר. כלומר אף אחד מהמועמדים לא התבלט באופן מיוחד וכאן אולי המקום לתת העדפה לשחקנים שהצטיינו באותה שנה ומקבלים את הפרס בזכות הפז"ם, הוותק והתרומה האדירה שלהם בשנים קודמות. כאלה שכמעט פספסו את הרכבת. למשל כמו טוני קרוס שהיה מועמד ראוי השנה, רוברט לבנדובסקי מהטעמים שהזכרנו. קצת בדומה לבחירה של לוקה מודריץ' ב-2018 שאומנם הצטיין במונדיאל ובליגת האלופות, אך קיבל בעיקר את הכבוד על מפעל חיים של קריירה מדהימה במשך שנים.
הבחירה המסתמנת ברודרי, כפי שנראה בשעות האחרונות, היא לא פחות מצדק פואטי. אפשר להתווכח כמובן ולתת טיעונים למי שיפסיד את הפרס, ויניסיוס, שהוביל את ריאל מדריד לזכייה בליגת האלופות וסיפק עונה נהדרת. אבל לא רק מספרים ויחסי ציבור צריכים לקבוע את זהות הזוכה. רודרי, שנחשב כבר זמן רב לקשר האחורי הטוב בעולם, מתקן עוול שנעשה לדור שלהם של שחקני נבחרת ספרד קודמים שלא השכילו לזכות בפרס למרות שהיו חלק מדור הזהב שזכה עם ספרד במונדיאל ובשני יורואים. הזוכה הספרדי האחרון בפרס היה לואיס סוארס, אי שם ב-1960.
אז כפי המסתמן ובשל חוסר החשאיות, ויניסיוס ג'וניור אמור לזכות בבאלון ד'אור ורבים יסכימו על הבחירה ויברכו את המלך החדש, ששוב מגיע מריאל מדריד. הברזילאי של ריאל אכן היה הכוכב הכי גדול והכי משמעותי של הבלאנקוס בזכייה ה-15 שלה בליגת האלופות. הוא נתן עונה נהדרת, אפילו מצויינת, אבל לא כזו שהיתה גדולה יותר מכל העונות האחרות של שחקנים שנשכחו. הוא פשוט נולד בעידן הנכון ועלה לגדולה בדיוק בזמן הנכון כשמסי ורונאלדו יורדים מהבמה בערוב ימיהם ככדורגלנים. ויניסיוס אגב היה יכול להיות הזוכה הראשון בכדור הזהב שנולד במאה ה-21 ולסמל את הדרך לדור החדש של שחקנים כמו ארלינג הולאנד, קיליאן אמבפה, ג'מאל מוסיאלה, לאמין ימאל, ג'וד בלינגהאם ואחרים שיודעים שהחלום שלהם לאחסן את כדור הזהב בארון התארים שלהם בבית הופך להרבה יותר מציאותי. אם לא השנה, אז בשנים הבאות די בוודאות. נזכיר כי בין 1990 ל-2007 זכו בפרס לא פחות מ-16 כדורגלנים שונים. התחלופה הזו עשתה טוב לפרס ובעיקר צדק עם הכדורגלנים. ועכשיו, אין סיבה שלא יפתח עידן דומה החל מהשנה.