פספוס או מקסום הקריירה: איך יזכר ניימאר?

הצביעו בסקר: סמל לכשרון מבוזבז מול שלל רגעי קסם ותארים. "בסימן שאלה"

אבישי סלע
אבישי סלע   31.01.25 - 19:49

תגיות: ניימאר

Getting your Trinity Audio player ready...

מתחת לרדאר, בניגוד מוחלט לכל מה שעשה במהלך הקריירה - הגיעה ההודעה הרשמית: ניימאר חזר הביתה. בגיל 32, ואחרי הקדנציה המשונה באל הילאל הסעודית, הסופרסטאר הברזילאי יסגור מעגל ויחזור לשחק בקבוצת נעוריו, סנטוס. מסע של חיים שלמים עבר הברזילאי בדרך, עם שערים יפים, רגעי קסם, אכזבות גדולות - והמון המון כסף.

הקריירה של ניימאר, טכנית, עוד לא הסתיימה, אבל נדמה לי שברגע הזה - כשדי ברור שלרמות הגבוהות באמת הוא כבר לא יחזור - אפשר להתחיל ולסכם. אז איך תיזכר הקריירה של ניימאר? האם הוא היה פספוס ואכזבה, או אולי מישהו שהצליח למצות את הכדורגל עד תום - ואולי מעבר לו? "בסימן שאלה" הפעם מנסה לנתח את השחקן השנוי במחלוקת - הטיעונים לפניכם, ואיתם גם הזכות שלכם להביע דעה.

פספוס: ניימאר הבטיח, ניימאר אכזב
איך אמרו הדג נחש? אי אפשר לשקר את הלב. כי בסופו של דבר, כשניימאר פרץ לתודעה שלנו - אי שם בסוף העשור הראשון של המילניום, הוא היה אמור להיות זה שיכבוש את העולם. זה שיהיה המגה סטאר הגדול של הכדורגל העולמי, שירים את המקל מעידן מסי-רונאלדו ויהיה השחקן הכי טוב בעולם. וזה, מה לעשות, פשוט לא קרה.

כן, הוא אמנם זכה ברוב התארים, ויש לו זכייה בליגת האלופות, אבל הוא ככל הנראה הסמל המובהק לכישרון שלא הגיע לפרקו באמת. מישהו שהיו לו את כל התנאים להצליח - ברמת המהירות, ברמת הדריבל - ועשה עם זה, בסופו של דבר, הרבה כסף ומעט מאוד דברים גדולים באמת.

והדוגמא המובהקת לכך היא נבחרת ברזיל. כי ניימאר היה אמור להיות זה שיוביל את הנבחרת, סוף סוף, לזכייה בגביע העולמי - זה שימשיך את המורשת של רונאלדו נזאריו, רונאלדיניו וקאקה, ויגיע להישג גדול. בפועל? ב-13 השנים של ניימאר כשחקן נבחרת, הוא השתתף איתה בשלושה מונדיאלים. הישג השיא היה חצי הגמר ב-2014, וכולנו זוכרים איך זה נגמר (אם כי צריך לציין, זה קרה בלעדיו). גם בגזרת הקופה אמריקה - ברזיל השתתפה בשישה טורנירים, וזכתה רק באחד (וזה היה כשניימאר היה פצוע ולא שותף).

ומעל הכל, ניימאר הפך לסמל לחוסר מקצוענות - מי שקיבל כמה מהחוזים הגדולים בתולדות המשחק (גם בפ.ס.ז' וגם באל הילאל), והחזיר כל כך מעט על ההשקעה. מי שכל שנה, בקריצת עין, מחמיץ חצי עונה בגלל "פציעה" (כשכולם יודעים שזה תירוץ), ובשנים האחרונות כמעט ולא משחק באופן סדיר, לא שומר על חיים ספורטיביים - לא מנסה אפילו לסלול את הדרך חזרה לתהילה.

ניימאר קיבל מתנה מאלוהים (או מהקוסמוס, לאתאיסטים שביניכם). מישהו שם לו ברגליים כישרון שיש למעט אנשים בעולם - וניימאר, יחד עם חוסר המזל שבפציעות התכופות, בחר להעיף את זה לכל הרוחות בשביל חבילת מזומנים נאה. ובסתר ליבו, גם אם פומבית הוא יגיד אחרת - הוא יידע טוב מאוד שהקריירה שלו היא החמצה ענקית.
הנסיך חוזר הביתה
הנסיך חוזר הביתה

לא פספוס: ניימאר הבטיח - וקיים
הפרסומת הזכורה היטב של לברון ג'יימס, אחרי ההחלטה מעוררת המחלוקת לעבור למיאמי היט, מסתיימת בשאלה "האם אני אמור להיות מי שאתם רוצים שאהיה?" (באנגלית זה נשמע יותר טוב). ולניימאר, שחתום גם כן ב"נייקי", השאלה הזאת מתאימה מאוד. כי הפער הזה, בין הציפיות לבין המציאות - הוא בעיקר בראש שלנו. אנחנו, הצופים, האוהדים - רוצים משהו, שלא בטוח שהוא מתאים למה שקורה בפועל.

כי בסופו של דבר, בספורט קבוצתי כמו כדורגל - הדברים לא תלויים רק בשחקן אחד. מבין ארבע הקבוצות המקצועניות שבהן שיחק - רק באחת היתה סביבו קבוצה טובה באמת, וזה קרה בברצלונה. שם הוא גם זכה בכל התארים. ביתר הקבוצות, ציפו מניימאר להיות קוסם - ולייצר משהו בתוך מערכת מקצועית שאינה טובה מספיק.

וכך אמורים הדברים גם לגבי נבחרת ברזיל - האם זו אשמתו של ניימאר שהוא נחת בתקופה של מאמנים מתחלפים ושל דור שחקנים לא טוב מספיק ופריך נפשית? ניימאר הפך ב-128 המשחקים שלו למלך שערי הנבחרת עם 79 - שניים יותר מפלה המנוח. הוא השחקן הפעיל היחיד ברשימת עשרת הכובשים הגדולים של הנבחרת - וזה אומר הכל. לא צמח ליד ניימאר מישהו מספיק גדול, כפי שליד רונאלדו נזאריו היה ריבאלדו או רונאלדיניו; או כפי שליד רומאריו היה בבטו.

ובסופו של דבר, כשמסתכלים על הקריירה באופן קר ומנקים את טיעוני הסביבה: ניימאר זכה בכל התארים המקומיים האפשריים עם ברצלונה ופ.ס.ז', הוא הוביל את בארסה לזכייה בליגת האלופות (בעונת 2014/15, שבה מסי היה פחות דומיננטי מהרגיל) ויש לו אפילו מדליה אולימפית. תארים לא חסר לו, גם אם את המטרה הגדולה הוא לא השיג - כפי שחלם ובוודאי רצה.

וכל זה קרה אחרי הפציעות החוזרות ונשנות, למרות האופי שאולי היה בעייתי - עם כל המכשולים האלה, בסופו של דבר, ניימאר בנה קריירה עם לא מעט רגעי קסם, לא מעט שערים יפים ואפילו הישגים. הוא מקסם את הקריירה שלו (כן, גם כלכלית) ברמה הכי גבוהה שאפשר לדמיין. ומי שרצה יותר מזה, הציפיות הן שלו בלבד.