"הבת שלי עומדת להתגייס לצה"ל, אני מאוד גאה בה על כך"

אחד הזרים הבולטים בליגת העל באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים הוא איליה יבוריאן. לא רבים השחקנים מהגולה שעברו במספר רב של קבוצות כמו הארמני, ששיחק בשלוש התל אביביות, הפועל פ"ת, ק"ש, סכנין ואשקלון, כשהוא חתום על שער הניצחון של הפועל בגביע ב-2005/6. למעשה, הקשר של יבוריאן לארץ הקודש עמוק אף יותר, ומלבד האהבה הגדולה שיש לו כלפי המדינה, הוא נשוי לישראלית ויש לו בת שחיה בארץ ועומדת להתגייס. על כך, כמו גם על איך הסתבך עם המאפייה הרוסית, הגיע יאבוריאן לספר בפינה "איפה הלכת?".

על גמר גביע המדינה עם הפועל ת"א: "זו כמובן הייתה חוויה בלתי נשכחת, תחושות שאני לעולם לא אשכח בחיי. עבור חלק מהכדורגלנים, אולי לרובם, זה משהו שקורה אולי פעם אחת בחיים, ולכן זו הייתה תחושה עילאית כזאת. עבורי זו הייתה זכות אדירה. היינו קבוצה חזקה מאוד ב-2005/06. היינו תחת הדרכתו של דרור קשטן, שלדעתי הוא אחד המאמנים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי, והתוצאות מוכיחות את זה. אני שיחקתי רק חצי עונה כי הייתי פצוע, אבל אני חושב שסך הכל הייתה עונה מוצלחת. התאמצנו מאוד באימונים. יצחק שום אמר שהוא לא צריך אותי, וזו הסיבה שעזבתי".

על המעבר לשיניק ירוסלבל הרוסית בין הפועל ת"א לק"ש: "נולדתי בברית המועצות ושיחקתי בנבחרת רוסיה בנעורי, ובשבילי לשחק במועדונים רוסיים היה חלום, אבל כשסוכן ישראלי הביא אותי לקבוצה, אנשי המאפיה של מוסקבה, שלא היה לי איתם שום קשר, תקפו אותי וסחטו ממני כסף. זה היה בשנת 2006, אז עזבתי את רוסיה. באותם שנים היו הרבה סוכני מאפיה ברוסיה, וכשהייתי בן 18 יצרתי איתם קשר אבל לא חתמתי על כלום. זה היה רק כדי שימצאו לי קבוצה, אבל הם לא מצאו שום דבר, ונסעתי לשחק בהונגריה בעצמי. ואז, כשחזרתי לרוסיה מישראל ב-2006, הם יצרו איתי קשר והתחילו לסחוט אותי".

החזרה לארץ וההחלטה להגיע לק"ש בלאומית: "אחרי שנאלצתי לעזוב את רוסיה, היו מגעים עם קבוצות ישראליות, אבל אז כבר העונה התחילה וכל המקומות של הזרים היו תפוסים. קריית שמונה שלחה הצעה כי היה לה מקום אחד נוסף לזר והסכמתי. אני חושב שקיבלתי החלטה נכונה מאוד, זה מקום נהדר. איזי שרצקי, רן בן שמעון וכל האנשים היו מאוד לבביים. זה מקום שבו כדורגלן יכול להתרכז רק בכדורגל, להשקיע ולתת תוצאות. וזה מה שעשינו. סיימנו במקום הראשון, ועלינו לליגת העל".

התקופה בסכנין: "אני חושב שזו אחת הקבוצות הכי מוצלחות ששיחקתי בהן בקריירה. הייתה לנו עונה מוצלחת מאוד תחת אלישע לוי. זו הרי קבוצה מהמגזר שהתחרתה על מקומות בצמרת בליגת העל בעונת 2008, והייתה לנו קבוצה מאוד מאורגנת ומסודרת תחת אלישע. ניצחנו את הגדולות של הליגה, והתמיכה מהקהל היא מהחזקות ביותר שיש. אתה מרגיש את התמיכה שלהם לא רק על המגרש, אלא גם מחוצה לו. קצת היה קשה בהתחלה, אבל הסתגלנו, ולדעתי העונה הזו נתנה דחיפה משמעותית לקריירה שלי. ביחד עם מאור בוזגלו הבקעתי הרבה שערים ואחר כך מכבי תל אביב רכשה את שנינו".

על הימים במכבי ת"א: "מאוד אהבתי לשחק שם. זה אחד המועדונים הגדולים ביותר בישראל, והאוהדים הם משהו מיוחד. הם נחרטים בזיכרון, הם נותנים תמיכה ענקית לשחקנים. אהבתי מאוד את המועדון, ונתתי את כל כולי עבורו, גם באימונים. בהתחלה כמובן היה קשה להסתגל. שחקנים חדשים, קבוצה חדשה... אני חושב שקבוצה כמו מכבי תמיד צריכה להיות בצמרת של ליגת העל. אני אסיר תודה על כך ששיחקתי שם. קיבלתי שם הרבה ניסיון".

"אבל לא תמיד הדברים מסתדרים. לפעמים מגיע מאמן חדש, ויש שינויים שצריך לעשות ובגלל זה נפרדו ממני. עברתי לבני יהודה, ששם קשטן אימן. הוא הכיר אותי מהפועל ולכן לא היססתי לעבור. הייתי גם קרוב לחתום בהפועל באר שבע. היו מגעים עם אלונה ברקת, אבל בסופו של דבר המעבר לא יצא לפועל ולא הצלחנו להגיע להסכם". 

על התקופה בישראל: "אגיד בכנות. הגעתי בשנת 2004, ומהרגע הראשון ועד היום, מדינת ישראל היא בשבילי כמו גן עדן. אני עדיין נזכר בה, מספר לצעירים עד כמה היא היא מקום נהדר וכמה אנשים נפלאים חיים במדינה הקטנה הזו. אני שומר על קשר עם גיא צרפתי ו-וויאם עמאשה. כיום אני גר ברוסיה, עובד שם כשחקן-מאמן ומגדל את הדור הצעיר".

על פרשת הכדור המרכזי בה נחקר בימיו בהפועל אשקלון: "לצערי, הנשיא (פרוספר אזגי) רימה את כל השחקנים. הוא לא שילם משכורות, לא שילם על הרכב שלי, לא שילם על הדירה שלי, והיה חייב לי כספים נוספים, כמו גם ליתר השחקנים. אני אפילו לא רוצה להזכיר את שמו. הוא האשים אותנו, השחקנים, בהטיית משחק. בגלל זה זומנו לחקירה במשטרה. בצורה הזו, הוא ניסה להסיר מעצמו את כל האחריות ולהעביר אותה אלינו השחקנים. תאמינו לי, לא הייתה שום מכירת משחק, אף פעם. אל תאמינו לאנשים מהסוג הזה. לצערי, זה ישב עליי מאוד, ואחרי התייעצות עם עורך הדין שלי החלטתי לעזוב את ישראל".

על המשפחה שנותרה בארץ: "הבת שלי ישראלית. היא נולדה בצפת. לצערי, היא לא בקשר איתי. בשנה הבאה היא תתגייס לצה"ל ואני מאוד גאה בה! כמובן שאני מאוד רוצה לחזור לישראל, אבל גם אחרי 15 שנה אני לא מבין למה אסור לי לחזור לארץ הנהדרת הזו ולראות את הבת שלי. לא ראיתי אותה מאז שהייתה בת שנתיים. היא אפילו לא מכירה אותי. בישראל, כפי שאני מבין מעורך הדין שלי דאז, נפתחו נגדי כמה תיקים, מסיבות שלא ממש הבנתי עד הסוף. אשתי הגישה תביעת מזונות, באופן כללי, במקרים כאלה, לא הייתה דרך לברר. זה הסיפור שלי...".