כותב: אלון מלכנרעוד רגע זה מתחיל מחדש. הליגה הספרדית והפרמייר ליג חוזרות, וזמן קצר אחר כך גם ליגת האלופות תצטרף לחגיגה. שוב יהיו ערבים שבהם מיליוני אנשים יתיישבו מול המסך לראות את אותו משחק, את אותו שידור ואת אותן מצלמות. אבל אם מסתכלים כמה שנים קדימה, דווקא הדבר הזה, שנראה לנו כל כך מובן מאליו, עומד להשתנות: כולנו עדיין נראה את אותו משחק - אבל לא בהכרח נחווה את אותו הדבר.דמיינו ערב של ליגת האלופות בעוד כמה שנים. הסלון מלא. המשחק המרכזי מתחיל, הקבוצות עולות לדשא, הקהל שואג והמשפחה כולה יושבת יחד מול המסך. לכאורה, ערב כדורגל רגיל. אבל בתוך הסלון, כל אחד כבר נמצא בתוך גרסה מעט אחרת של אותו משחק.האבא יושב בקצה הספה ועוקב אחרי המשחק עצמו. מבחינתו הכול טקטיקה וקצב. הוא רוצה לראות את הלחץ הגבוה, את התנועה בלי כדור, את קווי ההגנה ואת המתפרצת שמתחילה להיבנות עוד לפני שהפרשן הספיק לזהות אותה. מידע נוסף משתלב בעדינות בחוויה ומאפשר לו לראות דברים שפעם היו שמורים כמעט רק לצוות המקצועי.לידו, הבן הגדול בכלל לא מסתכל רק על הכדור. הוא נשאב לסיפור של הכוכב הצעיר שכולם מדברים עליו. הוא רואה רגעים מהמנהרה לפני המשחק, תגובות של אוהדים, מה קורה סביב השחקן ברשת ואפילו מה עושה אותו שחקן ברגעים שבהם המצלמה הראשית בכלל נמצאת בצד השני של המגרש. מבחינתו, 90 הדקות הן רק פרק אחד בסיפור הרבה יותר גדול.הבת הקטנה מוצאת עולם אחר. היא עוברת בין סיפורים מתוך היציעים: ילד שהגיע עם אבא שלו למשחק הראשון בחייו, משפחה שטסה בעקבות הקבוצה כבר שלושה דורות, אוהדים משתי קבוצות יריבות שנפגשו במקרה בדרך לאצטדיון. מבחינתה, הכדורגל הוא גם אלפי סיפורים אנושיים שמתרחשים בו זמנית מסביב לדשא.ואמא? היא בכלל התכוונה "לשבת רק לכמה דקות". אלא שפתאום היא מגלה שכל מה שפחות עניין אותה במשחק עצמו הפך לעולם תוכן שלם. היא מציצה אל מאחורי הקלעים, מגלה סיפור מעניין מתוך הקהל, עוברת לרגע לחגיגות שמתרחשות בעיר שבה נערך המשחק ונשאבת לדרמות הקטנות שמתרחשות בזמן אמת סביב האירוע. בלי לשים לב, עברה שעה.ואז מגיע גול.לרגע כל השכבות נעלמות. כולם קופצים מאותה ספה, צועקים מול אותו מסך וחוגגים את אותו הרגע. וזו אולי הנקודה החשובה ביותר: הדור הבא של שידורי הספורט לא חייב לגרום לכל אחד להסתגר בתוך עולם אישי. הוא יכול לעשות בדיוק את ההפך - לתת לכל אחד סיבה אחרת להישאר ביחד. וזה הרבה פחות רחוק מכפי שנדמה. כבר היום חוויית הכדורגל מתפצלת להרבה יותר מהשידור המרכזי. אנחנו עוברים בין נתונים וסטטיסטיקות, תקצירים כמעט בזמן אמת, מצלמות וזוויות נוספות, תוכן מאחורי הקלעים, רשתות חברתיות וסיפורים שממשיכים להתפתח גם כשהכדור כבר נמצא במקום אחר. במקביל, בינה מלאכותית מאפשרת לזהות, לנתח, לערוך ולהתאים כמויות עצומות של תוכן כמעט בזמן אמת. לכן המהפכה הבאה לא מחייבת להמציא את כל החלקים מחדש. רובם כבר כאן. השלב הבא הוא לחבר אותם לחוויה אחת חיה, אישית ומשותפת שמתרחשת בזמן המשחק עצמו.הדור הצעיר כבר צורך ספורט אחרת. הוא חי דרך רגעים, קליפים, דמויות, סיפורים, תגובות וזוויות שונות של אותו אירוע. במקום לנסות להכריח אותו לצרוך כדורגל בדיוק כפי שההורים שלו צרכו אותו, השידור עצמו יכול להפוך לעולם חי. אחד יבחר טקטיקה, אחר ירצה סיפורים מהקהל, מישהו יעקוב אחרי שחקן אחד לאורך כל המשחק ואחר יחפש דווקא את הדרמה שמתרחשת מחוץ לקווים.המשחק יישאר הלב של הכול. יהיו עדיין שערים, החמצות, טעויות, ויכוחים וצעקות מול הטלוויזיה. אבל סביבו תיבנה שכבה חדשה של סיפורים וחוויות, שתוכל להפוך משחק אחד לעשרות נקודות מבט שונות. ולא פחות חשוב, כל אחד יוכל לגלות דרך המשחק גם את העולם שמעניין את האחר. הילד יספר לאבא על השחקן שהוא התחיל לעקוב אחריו, האמא תספר על משהו מדהים שקרה ביציע בזמן הפנדל, ופתאום אותו ערב מייצר גם שיחה חדשה בין אנשים שבדרך כלל צורכים עולמות תוכן שונים לחלוטין.במשך עשרות שנים, אחד ההישגים הגדולים של הטלוויזיה היה לגרום למיליוני אנשים לראות בדיוק את אותו הדבר באותו רגע. יכול להיות שהמהפכה הבאה תהיה כמעט הפוכה: לאפשר למיליוני אנשים לראות את אותו אירוע - אבל לכל אחד למצוא בתוכו את הסיפור שמעניין אותו.ויש כאן פרדוקס מעניין. התרגלנו לחשוב שפרסונליזציה פירושה שכל אחד מקבל מסך משלו, פיד משלו ואלגוריתם משלו, עד שבסופו של דבר ארבעה אנשים יכולים לשבת באותו סלון ולהימצא בארבעה עולמות שונים. אבל אולי הדור הבא של הפרסונליזציה יעשה בדיוק את ההפך. הוא לא יפריד בינינו, אלא יאפשר לנו להישאר בתוך אותה חוויה משותפת, בזמן שכל אחד מקבל ממנה משהו מעט אחר.אולי זאת תהיה המהפכה המעניינת באמת בשידורי הספורט. לא מסך גדול יותר, לא עוד מצלמה ולא רק תמונה חדה יותר. אלא היכולת של אבא, אמא והילדים להתיישב שוב יחד מול אותו משחק, להתרגש מאותו גול, לצעוק באותו רגע - ולכל אחד מהם תהיה סיבה אחרת לגמרי לא לקום מהספה. אלון מלכנר הוא יזם סדרתי, מרצה, עתידן ויועץ בתחום החדשנות היצירתית. מלכנר עוסק מעל 25 שנה בפיתוח חוויות טכנולוגיות מתקדמות בתחומי מציאות רבודה, בינה מלאכותית ואינטראקציות בין העולם הפיזי לדיגיטלי.