תגיות: ליגת האלופות, רמי וייץ
גמר ליגת האלופות סיפק כמה קלאסיקות, אבל מעטות משתוות למה שקרה השבוע לפני 25 שנים. האתוס של מנצ'סטר יונייטד ואלכס פרגוסון נכתב מול עיניהם של מעל 90,000 איש בקאמפ נואו, אחד מהם - שדר המשחק בערוץ הספורט, רמי וייץ. רגע לפני הגמר הנוכחי בין ריאל מדריד לבורוסיה דורטמונד בוומבלי, חזר וייץ 25 שנה אחורה אל אחד מרגעי השידור הכי זכורים שלו ב-50 שנים של קריירה וגם, איך לא, התייחס לביקורות עליו ברשתות על ההטיה שלו לטובת מכבי חיפה ועל ההתעקשות להגות שמות בצורה שונה.
"נעים לי להיזכר", מתחיל וייץ, "אני לא יודע אם אפשר לדבר על ריגושים, היו הרבה אחרים, אומנם לא באותו קנה מידה. זה היה אחד מבין 15 גמרי ליגת האלופות ששידרתי בקריירה שלי. הוא היה אחד הרעים והמשעממים ששידרתי בחיים. שתי הקבוצות הפריעו אחת לשנייה. עד לשתי הדקות המופלאות האלה. היו לזה השלכות אחרי זה. יצאנו מהאצטדיון והיתה לנו נקודת מפגש עם כל הישראלים ליד אחד מבתי המלון ליד הקאמפ נואו. אני זוכר אחרי השידור שכולם הסתכלו עליי והתחילו לשאול 'האם זה אמיתי?'. דיווחו להם מהארץ שהיה שידור מרגש מאוד עם צעקות שלי. עם השאלות שלי, זה התחיל לחלחל. עד שפגשתי אותם, לא הייתי שם. נפל לי האסימון ברגע הזה. הייתי משימתי עד אז"."כשהיה שער השוויון של שרינגהאם, אתה מתחיל לבנות לך איזשהו טקסט אפשרי לדרמה אפשרית של הדקות האחרונות של תוספת הזמן. השער של סולשיאר שהכריע את המפגש... הוא בא מיד אחר כך, ולא היה לך זמן להתכונן לזה. הדבר הזה, של עוד גול למנצ'סטר יונייטד בתוספת הזמן, ועוד של סולשיאר שנכנס כמחליף, זה לא היה בתוכניות. צעקתי 'שער!', ולא היה צריך יותר מזה. שאלתי את שגיא הפרשן שלי 'מי כבש את השער?'. מרוב התרגשות, לא ידעתי אם זה סולשיאר או מישהו אחר. ברגע שמוכרע משחק ברמה כזאת, ויש היסטריה באיצטדיון, הבמאי עבד שם יפה מאוד עם הספסל והאוהדים של יונייטד, וגם של באיירן - כולם לא מאמינים למה שקרה. אח"כ הפרצוף של לותר מתיאוס, הקלוזאפ של קופור, שמרביץ בדשא ושמייכל שחוגג בצד השני של המגרש. זו טלוויזיה. המונח 'לס איז מור' הוא נכון. בחיים לא כעסו על שדר שדיבר פחות".השידור מהקאמפ נואו, הזכיר לווייץ עוד רגע גדול אותו שידר: "כשיניב קטן כבש את השער הראשון אי פעם של קבוצה ישראלית בליגת האלופות באולד טראפורד, ושגיא ואני לא ישבנו בעמדת שידור רגילה, ישבנו ליד השדרים האנגלים בגג האיצטדיון, ופתאום יניב קטן מבקיע שער והמצלמה הולכת לקהל של מכבי חיפה... אני החלטתי לחכות קצת. דמיינתי באותו רגע את אלפי אוהדי מכבי חיפה קופצים מהכורסא בבית. שגיא אמר: 'אנחנו יושבים על גג האיצטדיון, ואני מרגיש על גג העולם'. וזו התחושה - ולא צריך יותר מזה".