תגיות: בורוסיה דורטמונד, ליגת האלופות, עמוס סאסי, שלומי דהאן
27 שנים לאחור, האצטדיון האולימפי בברלין. סגל עמוס בכוכבים של בורוסיה דורטמונד השלים עונה אירופית כמעט מושלמת, כולל ניצחון כפול על מנצ'סטר יונייטד בחצי גמר ליגת האלופות, עם 1:3 מרשים על יובנטוס. 27 שנים עברו מאז וזו עדיין נותרה הזכייה היחידה של מועדון הפאר הגרמני בצ'מפיונס, נתון שאולי יזכה לעדכון הערב (שבת, 22:00, ישיר ב-5SPORT) בוומבלי.
ביציע, מאחורי הספסל של דורטמונד ישבו שני ילדים ישראלים, עוד לא בני 17, והתקשו לעכל את הסיטואציה שהם נקלעו אליה. אז, באותן השנים, הצמד שלומי דהאן ועמוס סאסי נאמר ביחד כמו אלי ומריאנו, אסי וגורי או דץ ודצה. דורטמונד, שזיהתה את הכישרון של השניים בגיל צעיר, צירפה אותם לקבוצת הנוער והם זכו לחוות מקרוב מסע אירופי בלתי נשכח.גם היום, הרבה שנים אחרי, ולמרות שהם גרים אלפי קילומטרים אחד מהשני, הקשר ביניהם נותר חזק. "עמוס גר בלוס אנג'לס, אבל יש לנו קבוצות משותפות בווטסאפ. גם אם אני לא רואה, הוא תמיד היה ויהיה בלב שלי. אני יכול לא לדבר איתו תקופה ולפגוש אותו ולהעלות זכרונות כאילו זה קרה אתמול. אני מאוד אוהב אותו ומחובר אליו בנפש", מספר דהאן, שגר בנתניה עם אשתו לימור ושני ילדיו רפאל ושרי."הסגנון שלי דומה לסגנון של אמרה ג'אן", מנסה סאסי להסביר למי שלא ראה אותו משחק, "הוא לא מהיר, אבל משחק חכם. גם אני לא שחקן מהיר, אבל הייתי חכם. אמרו עליי אז 'אף אחד לא משחק כמו עמוס סאסי'. הייתי מכפר על כך שלא הייתי מהיר עם חכמת המשחק. שיחקתי פשוט, חכם, לא גרנדיוזי". דהאן הלך על דוגמה פשוטה יותר: "איתן אזולאי. הייתי משחק בסגנון שלו. 6, 8, התפקיד שהיה לי והוא משחק. מאוד מעריך אותו מקצועית, אוהב את החוצפה החיובית שלו. אני רואה אותו מתקדם ומגיע לרמות הגבוהות".באופן טבעי, בשניים נתלו תקוות גדולות בישראל, אבל הקריירה שלהם לא המריאה למקומות שייעדו לה. הם נאלצו לחזור לארץ כדי להשלים את השירות הצבאי ומשם התחילה דעיכה. סאסי עבר במכבי חיפה ובמכבי נתניה לפני שחזר לשנתיים בקבוצה השניה של דורטמונד ואז חזר לארץ, שוב מכבי נתניה, רמת השרון ומשם ללוס אנג'לס עד היום. דהאן עוד חווה תקופה בליגת העל, אבל פציעות גרמו לו להתדרדר לליגות נמוכות עד שפרש לפני 5 שנים בליגה ג'. "היום, בדיעבד, לא הייתי חוזר לארץ", מתחרט סאסי, "חזרתי רק בגלל הלחץ של זאביק זלצר, שהיה מאמן הנבחרת. כבר הייתי רגל וחצי בבוגרים של דורטמונד. כמו מטומטם, חזרתי לארץ, כשבעצם לא עשיתי כלום בארץ, הייתי פותח ממטרות בצבא. על הגב שלנו למדו את כל הטעויות. שחקנים שיוצאים לאירופה, יכולים לשרת בחו"ל או עוזרים להם עם הצבא. אבל זה נעשה, היתה תקופה מאוד יפה, עברתי חוויות מטורפות".
דהאן לא שותף לתחושה של חברו לקבוצה לשעבר: "אין לי חרטה שעזבתי, כי זה משהו שהייתי צריך לעשות, הייתי חייב להתגייס. לא היתה אפשרות אחרת. אני תמיד אומר לאשתי שיכול להיות שאם הייתי נשאר, הייתי מתחתן עם מישהו שם ולא הייתי מכיר אותה. ברוך השם, קריירה זה לתקופה קצרה 10-12-14 שנים. משפחה, אשה, ילדים זה לכל החיים".