תגיות: בורוסיה דורטמונד, ליגת האלופות, ריאל מדריד
מכיוון שפורמט ליגת האלופות ממילא עומד לפני שינוי, הנה הצעה קונסטרוקטיבית לשיטה חדשה: 36 הקבוצות היוצאות בספטמבר לדרך, תתמודדנה על הזכות להכתיר את ריאל מדריד. המנצחת בגמר הצ'מפיונס ליג בסוף חודש מאי תקבל הזדמנות לחגוג בקצרה על הדשא, להניף לרגע קט את הגביע, ואז להעניק אותו קבל עם ועדה לאלופה הנצחית. כך יהפוך הטורניר היוקרתי להרבה יותר שוויוני ומעניין, תוך כדי שהוא מכיר את גדולת הבלאנקוס ומוקיר אותם.
צחוק וציניות בצד – ריאל מדריד היא באמת ענקית, נצחית, בלתי תיאמן. הזכייה ה-15 שלה אמש בוומבלי רק תרמה והוסיפה נדבך למיתוס האדיר של מועדון וקבוצה המנפצים כל שיא היסטורי, ואינם שבעים לעולם. לא זו בלבד: היא אף מצליחה לשטות ביריבותיה ולתת להן הרגשה כאילו הפעם, רק הפעם, היא מופיעה בגלימה אחרת, דהויה וניתנת להכנעה, רק על מנת לגלות שמדובר בפאטה מורגנה. פעם אחת זהו בונקר מפואר בן 120 דקות ואחריו דו קרב פנדלים בחצר הקדמית של הקבוצה הטובה בעולם (קרוס ומודריץ' אמרו), פעם נוספת שחקן (חוסלו) שהמאמן גילה על הספסל שלו בדקה ה-85, ועוד כהנה פעמים של סחיטת כל האנרגיה – והאמונה – של היריבה. בוומבלי 24' נגד בורוסיה דורטמונד, כמו בסן דניס 22 (מול ליברפול) ואפילו בקייב 18 (שוב ליברפול), ריאל ניצלה את 45 הדקות הראשונות של הגמר כדי להפגין פגיעות – ואיכשהו לצאת ממנה ללא פגע. למחצית השנייה היא כבר הגיעה אחרי שעשתה את כל הכיוונונים (FINE TUNING) הדרושים, ומן הרגע שעלתה ליתרון, העלימה לחלוטין את יריבתה מן המשחק ומחלומות הפודיום.